גבורת ארי על יומא לג.

ובזיכין לתמיד של בין הערבים. ק"ל אמאי לא חשיב קטורת ונרות שבה"ע דמאוחרים לתמיד כדאמרינן רפ"ה דפסחים (דף נ"ט) וי"ל דלא חשיב דברים הנעשים בפנים בהיכל ואע"ג דחשיב דישון מזבח הפנימי והטבת נרות וקטורת של שחר משום סידור עבודה שבחוץ נקט להו לאורויי מי מהם קודם להם ומי מאוחר להם והא דאמר לתמיד של בין הערבים בכלל זה מנחה וחביתין ונסכים של בה"ע ומשום כסדרן בבוקר כך סידרן בערב ומה"ט גופיה לא חשיב למיחשבינהו בפרטות מ"מ אכתי ק"ל הא קטרת של בין הערבים היתה קריבה בין איברים של תמיד לנסכים הקריבים בחוץ כדתנן במתניתין ואמאי לא חשיב להו ושמא י"ל כיון דתנינן לה בהדיא לא חש למחשביה ודוחק:

שנאמר והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולן ק"ל הא התם ברפ"ה דפסחים תניא מנין שלא יהא דבר קרב אחר תמיד של בין הערבים שנאמר והקטיר עליה חלבי השלמים ואמרינן מאי תלמודא אמר אביי עליה שלמים ולא על חבירו שלמים ורבא אסיק התם השלמים עליה השלם אלמא אביי לא ס"ל האי שלמים לשון השלמה אלא שלמים כמשמעו והכא דריש אביי גופיה שלמים ל' השלמה וי"ל דהכא אביי משמיה דגמ' קא"ל וליה לא ס"ל א"נ אביי בתר דשמעה מרבא סברה משום קושיא דרבא התם דפריך עליה ואימא שלמים לא נקריב הא עולות נקריב מ"מ קשה מנ"ל להוציא קרא ממשמעותיה ולפרש דהאי שלמים ל' השלמה הוא דילמא ש' כמשמעו ואין ה"נ שלמים הוא דלא הא עולות וה"ה לשאר קרבנות שפיר דמי להקריב אחר תמיד של בין הערבים:

אפ"ה כפרתה מרובה עדיפא ק"ל הא לעיל אמרינן ק"ו מה בגדי לבן שאין כפרתה מרובה טעון טבילה בגדי זהב שכפרתה מרובה אינו דין שטעון טבילה ואמ' איכא למיפרך מה לבגדי לבן שנכנס בהם לפני ולפנים ולא אמרינן כפרתה מרובה עדיפא כדאמ' הכא וכ"ת משום דהתם שאני שנכנס בו לפני ולפנים דהיינו לקדשי קדשים אין כפרתה מרובה עומד כנגדו אבל הכא גבי מערכה ב' של קטורת דאינו נכנס אלא לפנים שהוא בהיכל לחוד כפרתה מרובה עדיפא א"כ ביוה"כ אש ומחתה של קטורת דלפני ולפנים דנוטל נמי מעל מזבח החיצון ממערכה בפ"ע שמוסיפין בו ביום להכניס ממנה לצורך קטורת אלו כדאמרינן לקמן ספ"ד (ד' מ"ה) ולכולהו תנאי שנחלקו התם במנין מערכות חשיב ליה לזו שמוסיפין בו ביום לבסוף ואמאי תקדום למערכה גדולה הואיל ומכניסים ממנה לפני ולפנים וי"ל דודאי להאי שינויא דכפרתה מרובה עדיפא נמי ס"ל כשינויא ב' אי לא משכח עצים למערכה ב' מי לא מעייל ממערכה גדולה וה"ט סגי נמי לההיא דשל יוה"כ שמוסיפין בו ביום אלא הא דמשני אפ"ה כפרתה מרובה עדיפא ה"ק דלענין דמערכה גדולה קודם למערכה ב' של קטורת בהאי טעמא לחוד דכפרה מרובה עדיפא סגי אבל הא דקדמי לשל בו ביום צ"ל בע"כ טעמא בתרא דאי לא משכח עצים ומשו"ה קדמי נמי מערכה ב' של קטורת לשל ב"ב משום ה"ט גופיה דאי לא משכח עצים למערכה שמוסיפין בו ביום מי לא מעייל ממערכה ב' של קטורת מ"מ זה דוחק אם אי' דמאן דמשני שינויא א' אית ליה נמי אידך שינויא והא בההיא לחוד סגי נמי להא דסידור ב' גזרי עצים קודם לדישון כדאמרינן בסמוך השתא ל"ל לתרוצי בתרי טעמי ועוד דגבי ההיא דמוסיפין בו ביום נמי לא סגי בהאי טעמא אלאבטעמא בתרא והוה ל"ל טעמא בתרא לחוד דסגי לכולהו אלא י"ל דה"ט דמערכה גדולה ושל קטורת קודמין להא שמוסיפין בו ביום משום דהני תדירי ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ול"צ לטעמא דכפרתה מרובה עדיפא אלא להקדים מערכה גדולה לשניה דכל יום דתדירה כמותה אבל של בו ביום בלא"ה הני עדיפי משום דתדירי ואע"ג דבפ"י דזבחים (דף צ"א) מבעי ליה תדיר ומקודש אי תדיר קודם משום דתדיר או מקודש קודם משום דקדיש ולא איפשיטא בעיין והא ההיא דבו ביום מקודש טפי מהני שהרי מכניסין ממנה לפני ולפנים (חסר. וחבל על דאבדין ולא משתכחין):

סברא לא ידענא ק"ל אע"ג דאביי לא שמיע ליה הא דאר"ל אין מעבירין על המצות אפ"ה הא ממתניתין נמי איכא למשמע להא דאין מעבירין כדדייק הגמרא בפ"ה דפסחים (דף ס"ד) דהא דתנן התם שחט ישראל וקבל הכהן נותנו לחבירו וחבירו לחבירו מקבל את המלא ומחזיר את הריקן וקא' אבל איפכא לא מסייע לר"ל דאמר אין מעבירין על המצות ולקמן בפ"ז (דף ס"ח) תנן הרואה כה"ג כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין והרואה פר ושעיר הנשרפים אינו רואה כה"ג כשהוא קורא ולא מפני שאינו רשאי כו' ובגמ' פריך לא מפני שאינו רשאי פשיטא ומשני מהו דתימא מדר"ל דאמר א"מ על המצות ומאי מצוה ברוב עם הדרת מלך קמ"ל ודוקא התם דלאו מעביר הוא מאחר שאין עסוק בה כדפרש"י הא היכא דעסוק בה אין מעבירין דאי לעולם אפי' בהיכא דעסוק בה ל"ל משום אין מעבירין אכתי תקשה לא מפני שאינו רשאי פשיטא השתא מה בהיכא דעסוק בה רשאי בדלא עסוק בה מבעי ושמא אביי נמי ידע הא דאין מעבירין על המצות אלא דלא ידע דגבי דישון מזבח הפנימי והטבת נרות איכא משום אין מעבירין דלאו שמיע ליה הא דתניא דמזבח משוך כלפי חוץ קמעא: