גבורת ארי על יומא יא.

הני אבולא דמחוזא מאי טעמא ל"ע להו מזוזה פרש"י מחוזא רובן ישראלים הוי משמע מפי' דאלו רובא נכרים ומיעוט ישראלים היו פטורין מן המזוזה ולא הי' קשיא לי' מ"ט לא עבדו להו מזוזה ונראה מזה דס"ל לרש"י דאע"ג דשותפים חייבים במזוזה היכא דרובא של נכרים ומיעוט של ישראל הוי ליה כאלו כולה של נכרים ופטור ממזוזה דבתר רובא אזלינן ומש"ה פטור הואיל דרובן נכרים דאל"כ לא הי' קשה לו מאי טעמא לא עבדי מזוזה וה"ה אי היו נכרים וישראלים מחצה על מחצה הי' שפיר נמי קשה לו מ"ט לא עבדי מזוזה אלא דברובן פסיקא מילתא יותר ממחצה על מחצה:

ומאי נאותות רוחצות הא סתמא חייבים והכי הוא מסקנא דשמעתין דסתמא חייבין אלא א"כ רוחצות בו דעומדות שם ערומות בשעה שרוחצות ואין כבוד המקום להיות בו מזוזה וק"ל דהכא משמע דבית תבן ובית בקר ובית העצים ובית האוצרות מיקרו בית מדמחייב במזוזה ואלו בפ"ז דסוטה (דף מ"ג) אמרינן גבי מערכי מלחמה איש אשר בנה בית אין לי אלא בית מנין לרבות בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות ת"ל אשר בנה מ"מ פי' מדלא כתיב אשר בית בנה וכתיב אשר בנה מ"מ טעמא דרבי קרא אשר בנה הא לא"ה מינים הללו לאו בכלל בית הם ואמאי חייבים במזוזה ועוד דאמר ראב"י התם בית כמשמעו פי' ולא הני בתים דלית לי' האי דרשא דת"ק אשר בנה וש"מ דהני ד' מיני בתים לאו בכלל בית הם ואמאי מחייבינן לי' במזוזה וליכא למימר דבתר דגלי קרא התם אשר בנה לת"ק דהני ד' בתים דינם כבית גמרינן נמי מיני' בית דמזוזה מגז"ש דבית בית מה התם הני ד' דינם כבית אף כאן גבי מזוזה דינם כבית אי נמי במה מצינו מהתם ואל תתמה על זה מהא דקי"ל אין אדם דן גז"ש מעצמו דכה"ג מצינו בפ"ז דיבמות (דף ס"ו) דאמרינן שם אליו לרבות את הבוגרת והא אמר ר"מ בתולה אפי' מקצת בתולה משמע איצטריך סד"א נילף בתולה בתולה מהתם מה להלן נערה אף כאן נערה קמ"ל וא"כ ה"נ נימא הכי דכוותי' לגמור גז"ש דבית בית מ"מ אכתי קשה לפי"ז לראב"י דאמר התם בית כמשמעו ולא הוי שם הני ד' בתים בכלל בית דקרא ה"נ הכא דאינם כבית ופטורים ממזוזה דהא אף התם לדידי' אינם בכלל בית דקרא ומהיכי תיתי לחיובינהו במזוזה והשתא מאי איתותב ר"י דאמר דהני ד' בתים סתמא פטורים ממזוזה מדתניא מתבן ואוצרות חייבין במזוזה לימא ההיא רבנן היא דמרבי להו התם כבית וגמרינן מזוזה מהתם ור"י דאמר כראב"י דסבר התם נמי בית כמשמעו ולא הני דאינם בכלל בית וממילא גבי מזוזה נמי פטרינן דהא לאו בכלל בית הן וי"ל דודאי ר"י לא איתותב לקמן בעיקר מלתא דאמר סתמא פטורים והא תניא חייב דשפיר אפשר לומר ההיא רבנן דמרבי התם להני מיני בתים וגמרינן מיניה למזוזה כמו שפי' ואנא דאמרי כראב"י דלא מרבה לי' התם ואינם בכלל בית לא הכא ולא התם אלא בהא לחוד איתותב דאמר סתמא ד"ה פטור וליכא למ"ד דחייב אלמא ס"ל דאפי' לרבנן דפליגי אראב"י התם ומרבי להו אפ"ה לא גמרינן מזוזה מהתם א"כ הא דתניא סתמא חייב אמאן תרמי' לא ארבנן ולא אראב"י אלא ודאי לרבנן כיון דמרבי להו התם גמרינן מזוזה לחיוב מהתם וההיא דמחייב סתמא רבנן היא ומ"מ לראב"י סתמא ודאי פטור דלאו בכלל בית הן כדשמעינן לי' התם דאמר בית כמשמעו ולא הני דאינן בכלל בית ממילא דלגבי מזוזה נמי פטרינן כיון דאינן בכלל בית מהיכי תיתי לחייבן במזוזה:

ביתך המיוחד לך פרט לבית תבן משמע דמדכתב רחמנא ביתך ולא כתיב בית משמע המיוחד לך לדירתך פרט לאלו שאינן מיוחדים לדירת אדם עצמו אלא לצורך תשמישו ובהמותיו ולר"נ דמשמע לי' דפליגי בסתם האי דרשא דביתך המיוחד לך ת"ק קאמר לי' דפטר אפי' בסתם אבל לתנא בתרא דבסתם חייב ואינו פוטר אלא ברוחצות בע"כ לית לי' האי דרשא דביתך המיוחד לך דהא מחייב בסתמא להני אע"ג דאינן מיוחדין לו ואע"ג דמ"מ ברוחצות פטור היינו מטעם אחר משום דהוי דרך בזיון לקבוע מזוזה במקום רחיצה ולר"י דמפרש דפליגי במתקשטות אבל בסתמא ד"ה פטור הך ביתך המיוחד לך לד"ה ואפי' לתנא בתרא א"ש האי דרשא ומש"ה מודה בכל הני דסתמא פטורין הואיל ואינן מיוחדין לו אלא דבמתקשטות לחוד פליגי דלתנא בתרא הו"ל בכלל מיוחד לך לדירת אדם עצמו הואיל ונשים מתקשטות בו ות"ק מש"ה לא חשיב מיוחד לך לצרכך הואיל ואין זה קבוע אלא ארעי ולפרקים מיהו למאי דפי' צ"ל דלר"נ דאמר דבסתמא פליגי דכ"ע ל"ל הא דראב"י דאמר התם גבי מערכי מלחמה בית כמשמעו ולא הני בתים דאינן בכלל בית דא"כ תנא בתרא אמאי מחייב להו במזוזה בסתם ועד כאן לא פליג עלי' דת"ק אלא משום דכתיב ביתך דמשמע המיוחד לך הא אי לא כתיב ביתך אלא בית היו חייבים אלא ודאי הני תנאי כת"ק דהתם ס"ל ואע"ג דלת"ק דהתם נמי אי לאו ריבוי דאשר בנה הני פטורים אלמא לאו בכלל בית הן י"ל דתנא בתרא מ"מ מחייב הכא במזוזה בסתם דגמר בית דמזוזה מבית דהתם דאתרבו כל הני כבית ות"ק ס"ל דאתי ביתך דמשמע המיוחד לך ואיפטר כל הני בסתם ולר"י דפליגי במתקשטות אבל בסתמא ד"ה פטור איכא למימר דת"ק דהכא ותנא בתרא פליגי אליבא דכ"ע דהא דפטרי בסתמא אי משום דס"ל כראב"י דאמר התם בית כמשמעו לאפוקי כל הני ה"נ בית כמשמעו לאפוקי הני אלא ת"ק ס"ל מדכתב רחמנא ביתך דמשמע ביתך המיוחד לך בע"כ למעוטיה הני אפי' במתקשטת דמ"מ אינו מיוחד לו הואיל ואינן אלא ארעי ולפרקים דאי למעוטי סתמא ביתך ל"ל דהא אפי' כתב רחמנא בית נמי הני אינן במשמע ודרשא דביתך ל"ל ותנא בתרא לפיכך מחייב דהו"ל בכלל בית ולדידי' י"ל דבמתקשטות בכלל בית נינהו נמי גבי מערכי מלחמה ומודה ראב"י דחוזר עליהן וכי קאמר בית כמשמעו היינו בסתמא וי"ל נמי דת"ק דהתם ס"ל דמרבי לכל הני מאשר בנה הא לא"ה לאו בכלל בית הן ודכ"ע דרשו ביתך המיוחד לך אלא דת"ק לא גמר בית בית מהתם ואפי' אי לא כתיב אלא בית הני פטורין דאינן בכלל בית ולא גמיר הגז"ש ומהשתא דכ"ר ביתך דמשמעו מיוחד לך לפטור אפי' מתקשטות דמ"מ אינו מיוחד לגמרי אלא ארעי ולפרקים ותנא בתרא גמיר ואית לי' הגז"ש ואי לא כתב רחמנא ביתך ה"א דהני חייבים בסתם בגז"ש דבית בית מהתם כ"ר ביתך דמשמע מיוחד לך למעוטי הני בסתם אבל מתקשטות בכלל מיוחד לך הוא:

ביתך ביתך המיוחד לך מכאן קשה לי לפי' התוס' דתרי ביתך הנאמרים במזוזה חד לדרך ביאתך וחד למעוטי של אחרים והא חד ביתך דריש לי' הכא למיוחד לך ובע"כ אידך ביתך לדרך ביאתך אתי א"כ למעוטי של אחרים מנ"ל: