גבורת ארי על יומא י.

[מלואים: אע"ג דיפת אלקים ליפת פי' שזכו פרסיים דאתו מיפת לבנות הבית כו' ק"ל דהכא דריש ליה להאי קרא דיפת אלקים ליפת אפרסאי כדמסיק ופרסאי מנלן דמיפת קאתו ואבנין בית המקדש שזכו לבנותו קאי והא בפ"ק דמגילה (דף ח') תנן אין בין ספרים כו' אלא שהספרים נכתבים בכל לשון רשב"ג אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית וא' ר"י בגמ' מ"ט דרשב"ג אמר קרא יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם דבריו של יפת יהיו באהלי שם והיינו לשון יוונית דקאתו מיפת אלמא איון דריש שדברי תורה נאמרים באהלי שם בלשון יון וכ"ת דההיא דרשה דהתם אליבא דרשב"ג אתא דאמר אף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית אבל לרבנן דס"ל ספרים נכתבים בכל לשון בע"כ האי יפת אלקים ליפת לדרשא דהכא אתיא ואפרסאי קאי שבנאו בית המקדש ור"י כרבנן דריש ליה ליתא דהאמר ר"י התם הלכה כרשב"ג אלמא כוותיה דריש ליה ואיוונאי ולשונם קאי ולא אפרסאי ומבית המקדש שבנאו מיירי מקרא זה מיהו אי נימא דקרא דהתם אסמכתא בעלמא הוא ועיקר הטעם שהתירו שיכתבו יוונית לרשב"ג הוא משום מעשה דתלמי המלך שכתבו לו ע"ב זקנים יוונית כדאמר התם ועיקר קרא לההיא דרשא דהכא אתא אתי שפיר וזה שלא כדברי הרמב"ן שמשמע מדבריו דההיא דהתם דרשה גמורה היא כמ"ש שם ובחידושי למס' מגילה אפרש לה:]

[מלואים: אשור זה סילק משמע דה"פ דמדינת סילק היא מדינת בני אומות אשור כמו כל הני דלעיל דמדינות הללו הוא שיושבים בהו בני אומות פלוני ופלוני דאלו אשור שם איש מבני עבר הוי וקרא זה נמי מאותו האיש ששמו אשור מיירי כדכתיב מן הארץ ההיא יצא אשור אלמא גברא הוא וכן פי' רש"י יצא שלא להיות בעצת דור הפלגה וק"ל דבפ"ק דכתובות (דף י') אמרינן ומי כתב קרא לעתיד אין דכתיב ושם הנהר הג' חידקל הוא ההולך קדמת אשור ותני ר"י אשור זו סילקא ומי הואי אלא דעתיד ה"נ פי' אלמנה דכתיבא באורייתא על שם מנה דעתידי רבנן למתקני לה מנה ופי' רש"י מי הואי בבריאת עולם והקשו התוס' דמאי מייתי מאשור דאשור אע"ג דלא הוי בבריאת עולם כיון דהוי בימי משה שפיר הו"ל למכתב אבל מנה לא הו"ל למכתב כיון שעדיין לא היה בדורו ופי' בשם ר"י דסילק בימי משה מי הואי דקיי"ל דסילקא לא היה בימי משה וסביב סילקא הולך חידקל ולא אצל אשור שהיה בימי משה והא הכא קאי אהאי אשור שהיה מבני עבר ומפרש ר"י זו סילק אלמא מהאי אשור מיירי קרא ור"י וצ"ל דתרי אשור ותרי סילק הואי והא דמייתי התם לדתני ר"י אשור זו סילק לאו מדר"י דתנא הכא מייתי לה התם אלא ר"י תרתי תני אהני תרתי קראי ומפ' להאי אשור זו סילק וכבר היה בימי משה וה"נ הדר תני ומפרש נמי לאידך קרא דאשור דהתם זו סילוק אלא דהתם לא מיירי מאשור וסילק דהכא דהיה בימי משה דסביב זה אין הולך חידקל אלא סביב אשור וסילק אחר המאוחר שלא היה עדיין בימי משה ויש ספרים גורסים הכא תני ר"י אשור זו סילק והתם גורסים תני ר"י אשור זו סליקא בא' מסופו אלמא תרתי נינהו ור"י תרתי מילי קאמר ודר"י דהתם לאו דהכא הואי:]

[מלואים: ושם אחימן פירש"י איידי דדריש שמהתא נקט נמי להאי ואיני יודע מה ענין זה לזה דהא לא דריש הכא עד עכשיו למה ועל שם מה נקרא זה כן ולא קאמר אלא דפלוני הנאמר בקרא הוא נקרא כן כמו גומר זה גרממיא וכן כולן ואילו הכא לא קאמר אחימן זה פלוני אלא דריש אחימן למה נקרא שמו כן מפני שהוא מיומן שבאחיו וכן ששי על שם שמשים כו' וכן בתלמי ואין לו עניןלהני דלעיל כלל ולי נראה לפרש איידי דקאמר בסיפא דמילתא אחימן בנה ענת כו' דדמיא להא דאיירי לעיל דויבן את נינוה נקיט לה הכא ואגב מפרש לה נמי על שם מה נקראו כן:]

[מלואים: ד"א אחימן בנה ענת רש"י פי' ד"א ל"ג ודאי אין ענין ד"א לכאן מ"מ לפ"ז הא דקאמר בסוף הדברים ילידי הענק שמעניקין חמה בקומתן ראוי להיות קודם הא דאחימן בנה ענת דההיא שייך לעיל וסיומא דמלתא דדרשה דשמהתא הוי הא ובפ"ז דסוטה (דף ל"ד) מייתי לה נמי להא ודריש להא דענק קודם להא דאחימן בנה ענת נ"ל:]

חוץ מלשכת פרהדרין שהיתה בו דירה לכה"ג. ק"ל הא דירת כה"ג לא היתה אלא ז' ימי הפרישה לחוד והא אמרינן ר"פ התכלת (דף מ"ד) הדר בפונדקי בארץ ישראל והשוכר בית בחו"ל כל שלשים יום פטור מן המזוזה והא דירת כה"ג בלשכה זו לדר בפונדקי בא"י דמי ואפי' אי הוי דמי לשוכר בית בא"י דאמרינן התם דעושה מזוזה לאלתר הא מפרש התם דה"ט משום ישוב א"י פי' דלאחר שקבעה אפי' יוצא ממנה אינו רשאי ליטלה הלכך בקושי יוצא ממנה מפני טורח מזוזה אחרת ואפי' יצא ממנה יושיבנו אחר כשמזומן לו מזוזה ונמצא א"י מיושבת כדפרש"י התם וה"ט לא שייך גבי לשכה זו הא אינה מיוחדת אלא לכה"ג בז' ימי פרישה לבד וכל השנה לאו בת דירה היא ועוד דה"ט דישוב א"י אינו אלא מדרבנן ובכולה סוגיא זו משמע דלת"ק לשכה זו חייבת במזוזה מה"ת ולקמן אמרינן כל השערים שהיו שם לא הי' להם מזוזה חוץ משער ניקנור שלפנים ממנו לשכת פרהדרין לימא רבנן היא ולא ר"י דאי ר"י היא גופא גזירה וכו' ואי לרבנן לשכת פרהדרין פטורה מן התורה הא כרבנן נמי לא אתיא משום האי קושיא דהיא גופה גזירה כמו לר"י אלא ע"כ לרבנן חייבת מה"ת ותקשה ההיא דפרק התכלת אלא שהתוס' פירשו שם דמזוזה בשל אחרים חייב מה"ת דביתך לדרך ביאתך לחוד אתי והיינו טעמא דלא מסתבר למעט בית אחרים כיון דלשמירה עשויה לא שנא מיהו כל ל' יום פטור דלאו בת דירה דידי' היא כדאמרינן בפ"ק דב"ב גבי נשתהא שם ל' יום הרי הוא כאנשי העיר ויושבי העיר קרינן בי' לענין עיר הנדחת דהן בסייף וממונם אבד ולפ"ז א"ל אע"ג דבעלמא עד ל' יום אינו בכלל דירה וישוב דידי' אפ"ה גבי כה"ג כיון דבע"כ רמי רחמנא עלי' שיפרש בז' ימים הללו בקודש דוקא דומיא דמילואים עשה לישכה מקום פרישתו מיד לדירת קבע וכה"ג פי' מקצת מפרשים בפ"ב דסוכה (דף כ"ז) גבי ליל יו"ט ראשון של חג דגמרינן חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות דליל ראשון חובה לאכול בסוכה דסגי לי' באכילת כזית אע"ג דבשאר ימי החג כזית אכילת ארעי ואין צריך סוכה מ"מ בליל א' שקבע הכתוב חובה בסוכה עשאו אכילת קבע ה"נ אע"ג דאינו חשוב דירה פחות משלשים יום כאן שקבע הכתוב דירתו חובה במקום קדוש ז' ימים אלו לדידי' חשובה מיד כדירתו וישוב קבוע כמו ל' יום דעלמא מיהו התוס' לחד תירוצא פי' התם דמה"ת שוכר פטור ממזוזה לעולם דתרי ביתך כתיב חד לדרך ביאתו וחד למעוטי בית של אחרים דפטורה לעולם והא דמחייב לאחר ל' יום אינו אלא מדרבנן כדאמרינן התם טלית שאולה כל ל' יום פטורה מן הציצית מכאן ואילך חייבת והיינו מדרבנן דאלו מה"ת פטורה לעולם דכסותך כתיב ולא של אחרים כדאמ' רפ"י דחולין והתם בפרק התכלת מייתי ראיה מהא דמזוזה להא דר"י ולפ"ז תקשה מזוזה לשבעה ימי פרישה ל"ל הא פחות משלשים יום פטורה אפי' מדרבנן וכ"ש דמה"ת אין צריך אלא שי"ל בהא נמי דלשכת פרהדרין לגבי כה"ג שלו מיקרי דכל כה"ג הי' בונה אותה משלו מחדש וסותר את של חבירו דמש"ה קרויה פרהדרין כדאר"י לעיל (דף ח') והרי הדבר ברור דאפילו תאמר של אחרים פטורה מן מזוזה לעולם היינו אם הבנין של אחרים אבל בנין שלו אע"ג דהקרקע שהבנין עומד עלי' של אחרים חייבת מה"ת ובהכי ניחא לי מה שהקשו בתו' אמאי לא חשיב נמי חוץ מלשכת בית האבן של שורף הפרה דליבעי מזוזה דלפירושינו היינו טעמא דלשכת פרהדרין הואיל והבנין שלו אבל בשורף הפרה לא היה בנין הלשכה שלו והתוס' תירצו הואיל וליתא בכל שתא לא חשיב ליה וק"ל לאביי דאמר בשאר ימות השנה פליגי ולת"ק חייב במזוזה לעולם גזרה אטו שבעה א"כ ה"ה לשכת בית האבן לת"ק חייבת לעולם מהאי טעמא גזירה אטו שבעה וכיון דתדיר היה במזוזה אמאי לא חשיב לת"ק ודוחק לומר הואיל וליתא בכל שנה לא גזרינן אטו שבעה אבל למאי דפי' ניחא וכ"ת למאי דפי' דה"ט דחייבת אי משום דהבנין שלו א"נ משום דהכתוב קבעה חובה א"כ מאי מקשה ר"י את"ק והלא כמה לשכות היו במקדש שהי' להן בית דירה ולא הי' להן מזוזה מאי קושיא שאר לשכות שאני שלא הי' הבנין שלהם וגם אין בהם משום קבע כמו של כה"ג ודמי לדר בפונדקי א"י וי"ל דה"ק והלא כמה לשכות היו במקדש שהיו לבית דירה יותר משלשים יום ולא הי' להן מזוזה ואפי' להאי תירוצא דשל אחרים פטור מה"ת לעולם הא מדרבנן מיהו חייב לאחר ל' יום מ"מ ק"ל הא אמרינן לקמן יכול שאני מרבה הר הבית הלשכות והעזרות ת"ל בית מה בית שהוא חול אף כל שהוא חול יצאו אלו שהן קדש והשתא אי נימא דלשכת פרהדרין בעזרה היתה כמ"ש לעיל אי נמי בהר הבית היתה אפ"ה פטורה ממזוזה דהא הר הבית נמי ממעט תנא מפני דהוי קודש וראיתי בירושלמי בשעריך אית תנא תני פרט לשערי הר הבית והעזרות ואית תנא תני לרבות מאן דתני פרט ר"י מאן דתני לרבות רבנן וא"כ ההיא דלקמן ר"י היא ודלא כרבנן מיהו גמרא דידן ודאי לא ס"ל הא דירושלמי דאם איתא אמאי שקיל וטרי מ"ט דר"י לימא ה"ט מפני שהוא של קודש:

איתיבי' אביי והא כתיב והכיתי את בית החורף וכו' וק"ל אדמקשה אדרבה תקשה לי' משנה שלימה דפ"ב דמעשרות דתנן סוכת היוצרים הפנימית חייבת פי' קובעת למעשר החיצונה פטורה ר' יוסי אומר כל שאינו דירת חמה ודירת הגשמים פטורה ואמאי הא כתיב והכיתי את בית החורף וי"ל הא דאמר ר"י כל שאינו דירת חמה וגשמים אינו בית ופטורה היינו שאינו ראוי לדירה כלל בימות הגשמים כההיא דסוכת היוצרים משום שהוא בנין קל וארעי והגשמים מנטפין בו מכל צד ואינו ראוי לדור בו כלל בימות הגשמים אבל בית החורף ובית הקיץ דקרא לאו משום דאינה ראויה לדירה לחורף ולקיץ אלא שהיו אנשים מעונגים וגסי הרוח והיו בונים להם בית מיוחד לקיץ לחוד בחלונות רחבים וכיוצא בו כדי שתכנס בו האויר ולחורף בית אחר שלא תשלוט בו האויר ומ"מ כל א' מהם הי' ראויה לדירה בין בקיץ בין בחורף ובהא מודה ר"י דקרוי בית אע"פ שאין דר בו בקיץ ובחורף הואיל וראויה לדור בשניהם אבל ר"י דפוטר לשכת פרהדרין לטעמא דרבה דאינה עשויה לימות החמה והגשמים אע"ג דבנין חשוב הוא וראוי לדור בו בקיץ ובחורף אפ"ה הואיל ואין דרין בו בקיץ ובחורף אינו קרוי בית פריך שפיר מהא דבית הקיץ ותדע דהכי הוא כדפי' דטעמא דרבה דהא דלשכה דר"י והא דסוכת היוצרים תרתי מילי נינהו דאי חדא מלתא וחד טעמא הוא והא בתר ההוא בבא דההיא דסוכת היוצרים מיד תנן התם האי דסוכת החג בחג ר"י מחייב וחכמים פוטרין והא נמי ה"ט דר"י דפוטר לרבה משום דאינה עשויה לחמה ולגשמים כדמוכח בסמוך א"כ תרתי בבא דסוכת החג והיוצרים ל"ל לערבינהו ולתנינהו בחדא בבא סוכת החג והיוצרים אי נמי ליתני חדא לגמרי או סוכת החג או של יוצרים תרתי ל"ל אלא ודאי תרי מילי נינהו ושלש מחלוקת בדבר לת"ק בין אינה עשויה לחמה ולגשמים בין אינה ראויה חייבת ומש"ה מחייב בלשכה וסוכת היוצרים ור' יהודא באינה עשויה כמו סוכת החג וכן באינה ראויה כמו סוכת היוצרים פוטר ולר' יוסי אע"ג דלא שמעינן לי' דפליג אלא גבי סוכת היוצרים שאינה ראויה אפ"ה אפי' ראויה אלא שאינה עשויה נמי פוטר מדנקט כל שאינה דירת חמה ודירת גשמים פטורה משמע דתלה טעמא באינה עשויה אע"פ שראוי' כסוכת החג אפ"ה פטורה והאי דפליגי בסוכת היוצרים דאינה ראויה להודיעך כחו דת"ק דאפי' באינה ראויה מחייב וכ"ש באינה עשויה והא דלא פליגי באינה עשויה להודיע כחו דר' יוסי דאפי' באינה עשויה פוטר וכ"ש אינה ראויה דהא כחו דהיתרא עדיף משום דממילא ש"מ הא מדנקט ר"י כל שאינו דירת חמה משמע באינה עשויה אפי' ראויה נמי פוטר וכמ"ש והיינו דשני בלישני' דשם בדר"י כל שאינה דירת חמה ובשמעתין בדרבה נקט כל בית שאינו עשוי ש"מ דתרי מילי נינהו וכדפי' מיהו כיון דבדר"י במתניתין לא נקט בהדיא דפליג נמי באינה עשויה דהא אסוכת היוצרים דת"ק קאי דהוי שאינה ראויה לחוד מש"ה ניחא לאביי להקשות אהא דרבה דאמר שאינה עשויה להדיא דומיא דלשכה אע"פ שראויה אפ"ה לא שמי' בית לר"י והא בית חורף:

ותני עלה ר"י מחייב בעירוב ק"ל הא משנה זו דסוכת החג בחג גבי מעשרות תנינן לה בפ"ב דמעשרות ול"ל להביא הא דתני עלה הא סוף סוף לק"מ אלא מהא דמחייב במעשר כדמסיק וכ"ת מדרבנן וכו' אלא מעשר מאי איכא למימר וכיון דמתניתין גבי מעשר מתניא בהדיא ממתניתין לחוד קשיא ול"ל להביא כלל הא דתני עלה: