גבורת ארי על תענית כז:

אלא ידעיה עיקר ויהויריב טפל לו פירש רש"י וששה דידעיה עושין אותן חמשה ויהויריב עובד אחריו במקום משמר אחד וקשה לי לפי זה אם איתא שהיה תנאי שאם יעלה יהיה במקום משמר אחד בפני עצמו הא דפריך בפרק ב' דערכין (דף י''ג:) דחרב הבית בשניה במשמר של יהויריב ומי הוי בבית שני והתניא ארבע משמרות עלו מן הגולה מאי קושיא דילמא עלו בתר הכי ונעשו משמר אחד בפני עצמו וחרב הבית במשמרתו ורש"י פירש התם דשוב לא עלו וקשה לי מנלן הא דשוב לא עלו ולי נראה לפרש דהכי היה התנאי שאם יעלה לא ידחה ידעיה ממקומו ותרתי קאמר לא מיבעיא שלא יקדם לו כמו שהיה בבית ראשון ועוד שאם אחר זמן יעלה יהויריב יהיה טפל למשמר אחד של ידעיה נמצא ידעיה משתכר בתרתי אפילו אחר עליית יהוריב ששה משמרות שלו במקומן עומדין ואפילו באותו משמר של אחד מששה משמרות שלו שיהוריב משמש עמו הוא טפל ועיקר המשמר של שבוע זו נקרא על שם ידעיה ונפקא מינה למנות ראש המשמר וראש בית אב משלו ולא משל הטפל והוא הדין אם יעלו לאחר זמן כל העשרים משמרות הנותרים בגולה יהיו טפלים לאלו בתרתי ויחלקו אלו לארבעה ועשרים חלקים וששה מהן יצטרפו עם ששה של ידעיה וששה עם העולים הששה שנעשו מן השני שבעולים והששה מן השלישי מן העולים והרביעי מן הרביעי מן העולים ועוד שיקראו הכל כ"ד משמרות על שם העולים ולא על שמם ונפקא מינה להא דאמרן. ולפירוש רש"י שפירש שהתנו אפילו יהוריב יעלה יעשו מששה של ידעיה חמשה והוא משמש במקום משמר ששי. קשה לי א"כ אם יעלו כל המשמרות לא יפסידו בעצלותן כלום דלפירושו בעל כרחך יחזרו הארבעה שעלו בתחלה לארבעה כמו שהיו בבית ראשון ואלו העשרים ישלימו לארבעה ועשרים משמרות כבראשונה ועתה לא הפסידו העצלנים כלום ובטל הקנס ואע"פ שלראשי משמרות של בית אב יהיו עדיין קצת הפסד שנדחו ממקומן וכבודם הראשון אבל אותן משמרות שהיו בבית ראשון נמי אחר ארבעה משמרות שעלו לא הפסידו כלום אבל למאי דפירשתי לעולם הזריזין נשכרו בתרתי והעצלים נקנסו בתרתי אפילו אחר עליות כל הארבעה ועשרים משמרות. והשתא למאי דפירשתי אתי שפיר הא דפרק ב' דערכין משמרה של יהוריב בשנייה מי הוי כלומר וכי על שם יהוריב נקרא איזה משמר מהארבעה ועשרים דהא אפילו תימא דעלה לאחר זמן אפילו הכי אין שום משמר נקרא על שם יהוריב דהא נעשה טפילה והא התנא חשיב מגלגלין חובה ליום חייב דכשחרב הבית בראשונה ובשניה תשעה באב ומוצאי שבת ומוצאי שביעית היה ומשמרה של יהוריב נמי היה משמע מדחשיב ליה בין יום וחדש ושנה חייבין דמזל המשמר נמי גרם לחורבן הבית כמו הני שבראשונה ובשניה חרב במשמרתו וכיון שבשנייה אין המשמר נקרא על שמו שהרי נעשה טפל לאחרים לא מבעיא שאין ראוי לקרות החורבן והקלקול של החורבן על שם הטפל לומר שהמזל שלהם גרם לחורבן הבית אלא על שם מי שעיקר המשמר שלו אלא אפילו הא דקאמר ומשמרתו של יהוריב היה ליתא דהא לא היה לו שם של משמר דהא המשמר נקרא על שם העיקר לא על שם הטפל דאין לו שם משמר כלל במקדש שני משום הכי מסיק התם רב אשי משום קושיא זו כי קתני התם וכן בשנייה אשארא קאי נראה לי לפרש דלא קשיא ליה אלא אלישנא בעלמא בשני' דמשמע דבשני' היה נמי במשמר של יהוריב והא בשניה לא היה לו שום משמר כלל דהא נעשה טפל לאחרים אבל הא לא קשיא דכיון דנעשה טפל אין לתלות קלקול החורבן במזל שלו דאע"פ שהוא טפל כיון דמכל מקום משמש הוא באותו שבוע מזלו גרם לחורבן הבית ובהכי אתי שפירגזירה משום הנכנסין וגזירה משום היוצאין בגזירה משום היוצאין לחוד סגי דכולי עלמא חיישי לה אבל משום הנכנסין תנא קמא דיש אומרים בסמוך לא חייש לה משום דמאן דעייל שיולי שייל כדמפרש בפרק ג' דמגילה דף כ"ב) ובהדי פלוגתא למה לן ודי לן משום היוצאין לחוד ואליבא דכולי עלמא אלא משום דהתם איפסקא הילכתא כיש אומרים דחיישי נמי לנכנסין משום הכי נקט לה כן נראה לי ובסמוך אכתוב עוד בזה:

ושל חמשה הראשון קורא שלשה השני קורא שנים מפרשה זו ואחד מפרשה אחרת הכי גירסת ספרים דידן בשמעתין ולגירסא זו משמע דתנא קמא לא גזר כלל משום יוצאין לא גזר מדמתיר לראשון לקרוא שלשה ולא חייש שהיוצא יאמר שהשני לא יקרא אלא ב' פסוקים ומשום הנכנסין נמי לא גזרינן מדשני קורא א' מפ' אחרת ומפירוש רש"י בשמעתין משמע דגורס כן שפירש הכי גרסינן למאן דאמר דולג לדלוג ולמאן דאמר פוסק לפסוק כלומר פרשה של חמשה פסוקים אמאי קורא השני ג' פסוקים מפרשה אחרת לדלוג או לפסוק ומדפירש הקושיא דלדלוג או לפסוק אליבא דיש אומרים דאמרי שלשה מפרשה אחרת ולא פירש אדתנא קמא בעל כרחך אינו גורס כגירסת הספרים שם בפרק ג' דמגילה ושל חמשה פסוקים יחיד קורא קרא הראשון שלשה והשני קורא שנים מפרשה זו ואחד מפרשה אחרת ויש אומרים כו' דלפי גירסא זו תנא קמא נמי חייש ליוצאין משום הכי יחיד קורא אלא לנכנסין לא חייש משום הכי בעבר הראשון וקרא ג' פסוקים ופסק מלגמור עד הפרשה סגי לשני באחד מפרשה אחרת ולא חייש לנכנסין שיאמרו שלא קרא זה אלא פסוק אחד דלפי גירסא זו מתנא קמא נמי תקשה מדקאמר יחיד קורא אמאי לידלוג או לפסוק מכל מקום נראה לי דגירסא של פרק ג' דמגילה עיקר דלגירסא דשמעתין קשה לי מאי פריך למאן דאמר דולג לימא דכתנא קמא סבירא ליה דלא חייש לא לנכנסין ולא ליוצאין אבל לגירסא דמגילה פריך שפיר מדאמר תנא קמא שיחיד קורא ואמאי לדלוג ויקראו שנים על ידי דילוג מיהו בעיקר הגירסא יש לומר דאתי שפיר והכי פירושא למאן דאמר דולג למה קורא השני מפרשה אחרת שני פסוקים לדלוג ויקרא שני פסוקים מפרשה זו על ידי דילוג ומשני שאני התם דאית ליה רווחא משום הכי אף על גב דר"ג לא חייש כלל לנכנסין ויוצאין אפילו מפרשה אחרת עדיף מלדלוג ולקרוא השני אחד מן הפסוקים שקרא ומכל מקום אף על פי שעיקר הגירסא יש ליישב כך על רש"י תקשה שפיר קושיא זו אדיש אומרים ולא אדתנא קמא ומכל מקום נראה לי דגירסא דהתם עיקר דאמר התם אמר ר' יהושע בן לוי כשם שאין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים כך אין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים ופריך פשיטא השתא אתחולי דקא מיקל לתנא קמא מחמרי אשיור דמחמיר תנא לא כל שכן דמחמרי יש אומרים והא לגירסא דהכא לא מחמיר תנא קמא אפילו בשיור דהא קאמר ושל חמשה הראשון קורא שלשה אע"ג דאינו משייר אלא שנים לית לן בה אבל לפי גירסא דהתם ושל ה' פסוקים יחיד קורא שמע מינה דתנא קמא נמי חייש ליוצאין ולא פליג אלא אנכנסין ניחא וגם רש"י חזר בו מגירסא דהכא דשם כתב הכי גרסי' קרא הראשון שלשה השני קורא כו'. מאן דאמר דולג לדלוג מאן דאמר פוסק לפסוק שם בפרק ג' דמגילה לא גרס רש"י למאן דאמר פוסק דלדידיה לא קשה מידי דהא קרא אחד ג' פסוקים קאמר דאי אפשר עוד לחזור ואינו יודע למה לא גרס לה דהא אפשר לומר דמדרישא דמילתא דרבן גמליאל דמיירי בלכתחילה פריך דקאמר ושל חמשה פסוקים יחיד קורא ואמאי יפסוק ויקרא שנים מיהו מטעם אחר נראה לי דלא גרסינן מאן דאמר פוסק לפסוק דהא כבר קאמרה הגמרא לעיל דפוסק לא שרי שמואל אלא במקום דלא אפשר כדאמרינן לעיל ולשמואל התם טעמא משום דלא אפשר הכי נמי לא אפשר ומאי פריך: