גבורת ארי על תענית כז.

כהנים לוים וישראלים מעכבים את הקרבן. פירש רש"י אם אין מעמד מכולן בירושלים כדתנן לעיל (דף כ"ו) על כל משמר היה מעמד בירושלים של כהנים לוים וישראלים כיון דכולהו בעלים בעינן דלהוי כמוהו על גבי עבודה וקשה לי למה לי מכולן למעמד הא כמו דסגי במעמד דמקצת ישראל ואינו צריך רוב ישראל או קצת מכל שבט ושבע הכי נמי למה לי למעמד בפרטות משלשתן יהיה אנשי מעמד מאחד מהן או מכהנים או מלוים או מישראלים וסגי בהכי והן יהיו שלוחים מכולן אטו בקרא דתשמרו דנפקא ליה מעמד מיניה שלשתן רמיזא הא לא בעי קרא אלא מעמד שיהיו שלוחים דכל ישראל ובחדא מהני סגי ולי נראה הא דשלשתן מעכב דקאמר שמואל לא משום מעמד הוא דודאי מעמד דאחד מהן סגי אלא היינו טעמא דמעכבין משום דבלא כהנים לא סגי שהן מקריבין הקרבן ולוים לשיר וישראל למעמד והא דלא סגי בהני כהני המקריבין הקרבן או בהני לוים שמשוררין על הקרבן והן עצמן יהיו שלוחי כל ישראל לעמוד על גבי הקרבן יש לומר כיון דהכהנים מקריבין הקרבן והלוים משוררין הן לא מתחזי מילתא ולא מינכר שהן אנשי מעמד וכי תימא לפי זה בשאר כהנים שאין מקריבין זה הקרבן או בשאר לוים שאין משוררין עליו תסגי להיות מאנשי המעמד ולמה לי שלשתן ועוד אי הא כהנים מעכבין דאיירי שמואל היינו כהנים המקריבין מאי קמשמע לן פשיטא יש לומר דהא דנקט כהנים מעכבין מילתא בעלמא קאמר דכל הני תכסיסי קרבן הן דאי אפשר לקרבן בלעדן ותכסיסי קרבן בעלמא קא חשיב ועוד דאמתני' קאי דתנן על כל משמר היה מעמד של כהנים לוים וישראלים אלו להקריב ואלו לשיר ואלו למעמד להיות שלוחים כל ישראל וקאמר שמואל דהני מעכבי את הקרבן ואין הכי נמי דבכהנים אחרים שלא הקריבו הקרבן או בלוים שלא אמרו שיר על קרבן זה לחוד סגי במקום מעמד אלא משום דאמתני' קאי נקט לה בגוונא דתנן במתני' ועיקר מאי דקא משמע לן דעיקר מעמד וכן שיר מעכב משום הכי לוים מעכבין והא דתני בספרי תשמרו שיהיו כהנים לוים עומדין על גביו נמי לאו' דוקא אלא לישנא דמתני' נקט וכל חד וחד למילתיה אתי:

ותדע דהכי הוא כדפרי' שהרי במתני' תני כהנים לוים וכלי שיר מעכבין ואלו ישראל שיירי' וליכא למימר דבהא נמי פליגי ולמתניתין מעמד דישראל לא מעכבי דא"כ הוה ליה להגמרא לפרושי דפליגי נמי בהא כדמפרש דפליגי בעיקר שירה בפה או בכלי ועוד אם איתא דפליגי מתני' בהא דמעמד של ישראל אדשמואל הוה ליה למותיבתיובתא לשמואל בשלמא בהא דעיקר שירה דלשמואל בפה ולמתני' בכלי לא קשה מידי דתנאי פליגי בהא בפרק ב' דערכין ואמר לך שמואל אנא דאמר כמאן דאמר התם עיקר שירה בפה אבל בהא דמעמד אם איתא דפליג שמואל אמתניתא הוה ליה למותיב תיובתא מינה ודוחק לומר דלא מיתניא בי רבי חי"א ורבי אושעיא ולא מותבינן מינה כדאמרינן בשילהי מסכת חולין דאם איתא הוה ליה להגמרא לפרש כן בהדיא אבל למאי דפירשתי ניחא דתנא מילתא פסיקא נקט דכהנים ולוים ודאי מעכבין לעולם הללו משום הקרבה והללו משום שיר ולא סגי בלאו הכי וכן כלי שיר פסיקא ליה לעכב למאי דס"ל עיקר שירה בכלי אבל ישראל לא פסיקא ליה לעכב אע"ג דעיקר מעמד ודאי מעכב מ"מ סגי בכהנים ולוים שלא הקריבו ולא אמרו שירה על זה הקרבן וכדפרישית:

ולמאי דפירשתי ניחא הא דקאמר הגמרא במאי קמיפלגי מר סבר עיקר שירה בפה ומר סבר עיקר שירה בכלי והשתא לפירש"י דהא דשמואל דכל הני מעכבין את הקרבן משום מעמד הוא איכא למידק מנלן דפליגי בעיקר שירה אי בפה או בכלי דילמא דכולי עלמא עיקר שירה בכלי והא דלא חשיב שמואל לכלי שיר בהני דמעכבין את הקרבן משום דס"ל כמאן דאמר דעיקר שירה לגמרי אינו מעכב דהכי תניא בפרק ב' דערכין (דף י"א) השיר מעכב את הקרבן דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אינו מעכב והתם בעיקר שירה פליגי אי מעכב אי לא דאמרי' מאי טעמא דר"מ דכתיב ואתנה את הלוים וגומר ולכפר מה כפרה מעכבת אף שירה מעכבת ורבנן ההוא מיבעי ליה לכדר"א דאמר מה כפרה ביום אף שירה ביום אלמא לרבנן עיקר שירה לגמרי אינו מעכב ואע"ג דלשמואל עיקר שירה בפה סבירא ליה דאמר שמואל התם מנין לעיקר שירה מן התורה דכתיב ושרת בשם ה' וכו' הוי אומר זה שירה שמע מינה דסבירא ליה עיקר שירה בפה דאי בכלי אין זה שירות בשם מכל מקום כיון דמהא דשמואל דהכא לא מוכח מידי דס"ל דעיקר שירה בפה למה ליה להגמרא לומר דהא דשמואל דהכא פליג אברייתא דחשיב כלי שיר דשמע מינה דעיקר שירה בכלי כיון דשמואל דהכא לא מיירי כלל מעסק שירה אלא מענין מעמדות לחוד אבל למאי דפירשתי דהא דלוים מעכבין את הקרבן משום שירה קאמר ניחא דמדלא חשיב נמי לכלי שיר דמעכבי שמע מינה דס"ל עיקר שירה בפה ובלוים לחוד סגי בלא כלי שיר ובסמוך יתבאר עוד:

מר סבר עיקר שירה בפה. קשה לי הא ריש פרק ד' דקדושין (דף ס"ט) תנן עשרה יוחסין עלו מבבל כהנים לוים כו' ופירש"י ותוס' אע"ג דכתיב ומבני לוי לא מצאתי שם היינו ראויין לשיר אבל אותן שעלו עמו קצוצי בהונות היו ואינם ראויים לשיר ובפרק ט' דיבמות (דף פ"ו) אמרינן מפני מה קנסו לוים במעשר מפני שלא עלו בימי עזרא והשתא למאן דאמר עיקר שירה בפה הא אפשר לקיים השיר באותן לוים שעלו דהא אין מום פוסל בלוים כדאמרינן בסוף פרק קמא דחולין (דף כ"ד) ואי משום דאיכא נמי מצוה בכלי שיר כדאמרינן בפרק ב' דערכין (דא (דף י') הא אמרינן התם למאן דאמר עיקר שירה בפה שירה בכלי כשר אפילו בישראל ועבדים ואפילו לכתחילה כדתנן התם ועבדי כהנים היו דברי ר"מ ואפילו לר' יוסי דפליג ואמר ישראל המשיאין לכהונה היו ור' חנניא בן אנטיגנוס אומר לוים היו לאו משום דפסלי בשאר אלא דפליגי אי מעלין מדוכן למעשר וליוחסין כדמפרש בגמרא התם ואפילו לר"ח כיון דמדינא אפילו ישראלים ועבדים כשרים לכתחילה ואין בזה אלא חששא מצד אחר אין ראוי לקנסם בשביל זה ועוד לר"מ דס"ל מעבדים הוה ור"י דס"ל ישראלים הוה א"כ אמאי קנסו הא אפשר לאלו לשורר בכלי ואותן הלוים קצוצי בהונות ישוררו בפה שוב ראיתי להתוס' שם בפרק ט' דיבמות דכתבו ואפילו למאן דאמר עיקר שירה בפה מכל מקום הקפיד כיון דאיכא נמי מצוה בכלים ודברי תימה הן וכמו שכתבתי:

אבל לי נראה כיון דלא מצא אלא אותן לוים שהיו קצוצי בהונות בשעת חורבן הבית בשעה שאמר להן נבוכדנצר הרשע שירו לנו משיר ציון הא ודאי עד עלות עזרא מבבל הזקינו הרבה דהא גלות בבל שבעים שנה ועזרא עלה בשנת שית לדריוש כדכתיב וזה היה אחר גמר בנין הבית ומן הסתם מחמת זקנה מרובה נתקלקל קולם ודבר זה נראה לעינים שקול זקנים נשתנה ואין להם ביסומי קלא כלל ואפילו לבין צעירי שנים לגדולי השנים איכא חילוק בבסומי קלא וכדתנן בפרק ב' דעירכין אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים אומרים בשיר ולא היו אומרים בנבל ובכינור אלא בפה כדי ליתן תבל בנעימה ותנן עוד התם וצעורי הלוים היו נקראין וקאמר בגמרא כיון דהני קטין קלייהו והני עב קלייהו הני מקטטי כו' פר"שי מקטינין ועושין קולם דק דק ויפה ומצערין הלוים שאין יכולין לבסם קולם כמותן כ"ש זקנים רבות השנים כאותן שעלו מן הגולה שנאבד מהם בסומי קלא לגמרי והא אמרי' התם בסוף פ"ק דחולין בשילה ובבית עולמים שעבודת הלוים בשיר אין נפסלין אלא בקול ופירש הרמב"םב' מה' פסולי המקדש שיתקלקל קולו מרוב הזקנה נפסל וא"כ אפילו למ"ד עיקר שירה בפה נפסלו אותן לוים קצוצי בהונות בשעת חורבן עד שעת הבנין שנשתנה קולם מחמת זקנה מרובה ונפסלו בקול שוב ראיתי להריטב"א שם ריש פרק ד' דקדושין שכתב על פר"שי ולי נראה שבנה הבית קודם שעלה עזרא והקריבו עליו קרבנות ואיך אפשר שלא היה שם לוים משוררים בפה ובכלי והנכון שבעליה הראשונה עלו שם מבני לוי כשרים אבל ביסוד המעלה של עזרא לא עלו והיינו דכתיב ומבני לוי לא מצאתי שם וכן מפורש במקראות. מר סבר עיקר שירה בפה ומ"ס עיקר שירה בכלי ואע"ג דאין שיר אלא בשעת ניסוך היין כדאמרינן בפ"ב דערכין אין אומרים שירה אלא על היין והא נסכין עצמן אין מעכבין את הקרבן כדאמרינן ומנחתם ונסכיהם אפילו בלילה אפילו למחר כבר פי' התוס' התם גבי הא דקאמר השיר מעכב את הקרבן דמעכב את הניסוך קאמר דאם אין שיר אין ניסוך והכי נמי כלי שיר דמתני' ולוים דקאמר שמואל דמעכב את הקרבן למאי דפירשתי דמשום שירה קאמר דלוים מעכבין היינו שמעכבין לניסוך היין ולפר"שי דמעכבין משום מעמד מעכבין לעיקר קרבן קאמר ואפי' למאי דפירש' בע"כ צריך לומר דהא דישראל מעכבין מעכבין משום מעמד קאמר דשמע מיניה דאפילו בשעת ניסוך היין של תמיד בעי מעמד דאל"כ לא משכחת לה לשלשתן שיהו מעכבין ביחד דאי בשעת עיקר הקרבן לוים למה לי דהא בישראל לחוד סגי משום מעמד וכדפי' לעיל אלא ודאי בשעת ניסוך מיירי דכהנים צריך לנסך ולוים לשיר וישראל למעמד ואע"ג דניסוך אינו מעכב כפרה אפ"ה בכלל תשמרו דקרא הן דמיניה נפקא ליה מעמדות דהא בספרי אמר את קרבני זה הדם לחמי אלו אימורין כו' תשמרו שיהי' כהנים לויים וישראלים עומדין על גביהם והא אימורין אינו מעכב כפרה ואפילו הכי בעו מעמד והשתא כיון דאי אפשר לפרש הא דמאן דאמר שיר מעכב את הקרבן את עיקר הקרבן אלא את הניסוך קאמר וכדפירש התוס' והשתא הא דכלי שיר מעכב למתני' אניסוך דווקא קאי כ"ש דתקשה לפירש"י דעיכוב דלוים דשמואל משום מעמד הוא נהי דניסוך נמי בעי מעמד וכדפירשתי מכל מקום למה לי' להגמרא למשוי פלוגתא בין ברייתא דחשיב לכלי שיר ולשמואל דלא חשיב לה דלמא שמואל מיירי מעיקר קרבן דלא שייך שם כלי שיר אי נמי שמואל מיירי בין מעיקר קרבן בין מניסוך והני דקחשיב פסיקא ליה דמעכבי בשניהם אבל כלי שיר לא פסיקא ליה דהא ליתא בעיקר קרבן אלא ע"כ כדפי' עיקר דעיכוב לוים דשמואל משום שיר הוי ומניסוך מיירי ומדלא חשיב לכלי שיר שמע מיניה דסבירא ליה עיקר שירה בפה ומהשתא בעל כרחך פליג אמתניתא:

מר סבר עיקר שירה בכלי כתבו התוס' א"כ צריך שיהיו כהנים או לוים דהא הכלי זמר היו קודש ואיני יודע מה ענין כהנים לשירה הא כהנים מוזהרים שלא לעבוד עבודת הלוים כדאמרינן בפרק ב' דערכין (דף י"א) גם הם גם אתם אתם בשלהם פירוש כהנים בעבודת הלוים כגון לשורר ולשוער במיתה וגם מה שתלו דאם עיקר שיר בכלי צריך כהנים או לוים דווקא משום דכלי זמר היו קודש לא בהא תליא עיקר טעמא אלא כיון דעיקר שירה בכלי אי אפשר אלא בלוים שהם משוררים כדיליף מקרא בפרק ג' דערכין אבל אי עיקר שירה בפה אפילו בישראל ועבדים סגי כדאמרינן התם ואי טעמא משום דכלי זמר היו קודש בעי לוים כדברי התוס' אם כן אפילו אי עיקר שירה בפה לא סגי בלא לוים אלא שיש לומר לדעת התוס' דהא בהא תליא דאי עיקר שירה בפה אין צריך לקדש את הכלי זמר ואי עיקר שירה בכלי הוה ליה כלי שרת וצריך לקדש הכלי בע"כ והכי משמע להדיא ריש פרק ה' דסוכה (דף נ') בהא דאמר רב יוסף מאן דמכשיר כלי שרת של עץ קסבר עיקר שירה בכלי פירוש והוה ליה כלי שיר כלי שרת וילפינן מאבובא דמשה ומר סבר עיקר שירה בפה ולא ילפינן מאבובא דמשה דכיון דאין עיקר שירה בכלי לא הוה ליה כלי שרת מ"מ בשמעתין אין צריך לזה כלל:

בא דוד והעמידן על עשרים וארבע פירוש אותן שמונה שהוסיף על של שמואל היו משל אלעזר לבד ושל איתמר עדיין עומד על תקנת שמואל שתיקן משל אלעזר שמונה וכן משל איתמר שמונה ובהכי אתי שפיר אליבא דרב קרא דמייתי בסמוך בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחוז אחוז דהיינו כדקאי קאי לאיתמר ואתיקן דוד קאי כנ"ל:

אמר לך רב חמא בר גוריא תנאי היא ואנא דאמרי כי האי תנא דאמר שמונה. קשה לי נהי דרישא דמילתא אתי שפיר כהאי תנא אבל הא דאמר שמואל בפני עצמו העמידן על שש עשרה ואחר כך בא דוד והעמידן על עשרים וארבע. ולהאי תנא בתרא בעל כרחך דוד ושמואל ביחד העמידן על עשרים וארבע דכיון דמשה תיקן שמונה מאלעזר ושמונה מאיתמר ודוד העמידן עלעשרים וארבע וכתיב אחוז לאלעזר ואחוז אחוז לאיתמר אלמא משמונה דאלעזר עשה שש עשרה וכתי' המה יסד דוד ושמואל שמע מינה דדוד ושמואל ביחד הוסיפו משש עשרה דמשה עד עשרים וארבע ובהא לא שמענו דפליג תנא קמא על תנא בתרא דהא אף על גב דלתנא בתרא דאמר משה העמיד על שש עשרה בעל כרחו צריך לומר דלדידיה דוד ושמואל ביחד תקנו וכמו שכתבתי אבל לתנא קמא כיון דמשה לא תיקן אלא שמונה איכא למימר כרב דשמואל לחוד העמיד על שש עשרה ואחריו דוד על עשרים וארבע וכל ההוספה משל אלעזר היה משל דוד מכל מקום כיון דלתנא בתרא לאו הכי הוא מנא לן לרב חמא דתנא קמא פליג עליה בהא והשתא איהו דאמר כמאן:

ושמא יש לומר כיון דרב חמא קאמר לה משמיה דרב הא אמרינן בפרק קמא ובפרק ט' דסנהדרין רב תנא הוא ופליג ומכל מקום רישא דמילתיה דרב כיון דאשכח תנא דקאי כוותיה יותר נראה ליה להגמרא לומר דאמר כהאי תנא מלומר רב תנא ופליג אבל בסיפא בע"כ פליג: