גבורת ארי על תענית יד.

עשרים וארבעה נמי לאו שיורא הוא דהא קתני לה וכו'. קשה לי במאי טעי רב אשי דדייק מדתנן מה אלו דלכ"ד זה וזה שוין דמה אלו דווקא ותיבה לאו שיורא הוא משום דתני לה באידך פירקא הא מהאי טעמא גופיה כ"ד לאו שיורא הוא כיון דתני לה התם. ויש לומר משום דתנן שבאלו מתריעין והאי התרעה מסיק לקמן דלכולי עלמא בשופרות דעל שש ברכות שהיו מוסיפין היו תוקעין על כל אחד ואחד והא נמי תני לה באידך פירקא תקעו הכהנים ותקעו כו' הריעו בני אהרן הריעו מי שענה כו' והשתא דייק רב אשי מדתנן מה אלו יתירות על הראשונות התרעה דשופרות אע"ג דתני לה התם דעביד להו עם השש ברכות של הוספה. שמע מינה דמשום הכי נקט להו הכא לאשמועינן דדוקא בהא דהתרעה שהוא דכ"ד ברכות הוא דיתירות אלו על אלו. אבל בכ"ד ברכות גופייהו אינן יתירות דבראשונות נמי איכא כ"ד אלא שאין בהן התרעה דשופרות. והגמרא דחי כיון דתני להו נמי לכ"ד ברכות גופיה באידך פירקא לאו שיורא הוא ולא חש תנא למיתני לכ"ד בכמה אלו יתירות במשנתינו:

נקוט אמצעייתא בידך פי' רש"י ותוס' שבשלש אמצעיות בלבד היו מתענות אבל לא בג' ראשונות ולא בשבע אחרונות והרמב"ם (פ"ג מהל' תענית) כתב דבשבע אחרונות לבד מתענות משום דגרס נקוט אמצעיתא בידך ול"ג דמתרצו כולהו פירוש דהלכתא כברייתא אמצעית משום דס"ל שחולקין הברייתות אהדדי והכל קראו לראשונות ואמצעית ראשונות ולשבע אחרונות לחוד אחרונות כן פירשו המפרשים לפי דבריו וקשה לי לפירושם לשיטה זו דאם איתא דששה ראשונות קרו ראשונות אם כן מאי טעמא דברייתא קמייתא דמתענות בראשונות ולא באחרונות הא אין אלו יתירות על אלו אלא יום אחד דאלו ששה ימים ואלו שבעה ימים מאי טעמא מתענות באלו ששה ולא באלו שבעה דמשום יום אחד יותר אין סברא כל כך לומר דאינן יכולות למעבד להו משום דנפישי ואדרבא אחרונות דתקיף רוגזא כבר עדיפא מיום ו' ומשום הכי אפשר לקיים גירסא זו דנפרש איפכא דלא קרו ראשונות אלא לשלש ראשונות בלבד ולשני אינך אחרונות קרו לה והיינו טעמא משום דשלש ראשונות קילי טובא מאינך חשיב להו בפני עצמו אבל אינך דקרובין זה לזה בחומרותיהן כייל להו בחדא. והשתא קמייתא הכי קאמר מתענות בראשונות היינו ג' ראשונות ולא באחרונות אינך דנפישי דהוי עשרה ימים ביחד ומ"ד באחרונות אע"ג דנפישי הואיל ותקיף רוגזא דאפילו באמצעית נמי תקיף רוגזא מדהחמירו בהו חומר ז' אחרונות מיהו לפירוש רש"י ותוס' החמירו בשלש אמצעיות יותר מכולן:ולכאורה לפירוש רש"י ותוס' קשה לי הא לגבי אנשי משמר ובית אב אמרינן איפכא לקמן בפ"ב (דף ט"ו) דתנן ג' שניות אנשי משמר מתענין ומשלימין אנשי בית אב מתענין ולא משלימין ושבעה אחרונות אלו ואלו מתענין ומשלימין דברי רבי יהושע וחכ"א כו', ג' שניות אנשי משמר מתענין ולא משלימין ואנשי בית אב לא היו מתענין כלל שבע אחרונות אנשי משמר מתענין ומשלימין ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין הרי דלכ"ע מקלינן בהו באמצעיות יותר מאחרונות ואילו לגבי עוברות ומניקות איפכא דמקילין באחרונות ולא באמצעיות אבל לא קשה מידי דודאי אחרונות דנפישי רוגזא חמירי יותר מאמצעיות דלא נפישי רוגזא כל כך. מיהו לגבי עוברות ומניקות כיון דאחרונות נפישי יומי אי אפשר להו לעמוד בהן משום הכי אין מתענות בהן אבל ג' אמצעיות דלא נפישי יומא מתענות בהן דהא טעמא דמקילין לגבייהו משום דריבוי ימי התענית מחליש כח להו אבל הא דמקילין לגבי אנשי משמר ואנשי בית אב היינו טעמא דכשמתענין אין להם כח כל כך וכבד עליהם להתעסק בעבודה ולא בריבוי ימי התענית תליא מילתא דהא אנשי משמר אין זמן משמרתן אלא שבוע אחד ואין בה אלא ב' ימי התענית כ"ש אנשי בית אב שאין זמן עבודתן אלא יום אחד בלבד הלכך בתר נפישי רוגזא אזלינן בהו ואחרונות דנפישי רוגזא יותר מאמצעיות מחמרינן בהו יותר:

במה מתריעין רב יהודה אמר בשופרות הקשו קמאי דהכא משמע דתקיעת תעניות שעל סדר ברכות היה בשופרות ובפרק ג' דר"ה (דף כ"ג) אמרינן ובתעניות שופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות במה דברים אמורים במקדש אבל בגבולין מקום שיש שופר אין חצוצרות ומקום שיש חצוצרות אין שופר ומשמע מקום שיש חצוצרות דקאמר היינו תעניות וכן פירש"י התם ותירץ שם הרמב"ן בספר המלחמות במקום שיש שופר דקאמר היינו ראש השנה ותעניות אין חצוצרות ומקום שיש חצוצרות דקאמר כגון במלחמה דכתיב וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות אלא במקדש ובמלחמה שכל ישראל תלוין בדבר מאי טעמא דחצוצרות בכנופיא דכל ישראל כתיבי הא בעלמא לא אלא מדרבי רחמנא על הצר הצורר אתכם גמרינן התרעה לכל צרה וצרה שלא תבוא על הצבור ובמה בשופר כעין ר"ה ולהאי תירוצא נראה לי דמריעין בתענית בשופר דווקא ולא בחצוצרות. עוד תירץ כיון דליכא קפידא נהגו בשופרות כדאמרי' בירושלמי בתענית ולמה תוקעין בקרנות לומר חושבנו כאלו גועים כבהמה לפניך ולפי תירוץ זה בתענית רצו בשופר רצו בחצוצרות אלא שנהגו בשופר מטעם הירושלמי:

שבהן י"ח התרעות קשה לי הא כ"ד התרעות הוי דבששה ברכות שמוסיפין בתענית בכל חדא הוי שלשה התרעות ובברכת גואל שהתחיל להאריך בו היו גם כן ג' התרעות כדתנן לקמן בפרק שני (דף י"ו) בגואל ישראל הוא. מאריך ובחותמה אומר מי שענה את אברהם כו' וחזן אומר להם תקעו וכו' ויש לומר משום דאמרינן התם דבברכת גואל היו תוקעין ומריעין ותוקעין ובברכה ראשונה שהיו מוסיפים בתענית היו מריעין ותוקעין ומריעין וכן חוזר חלילה בא' היו ב' תקיעות ותרועה אחת באמצע ובאחת ב' תרועות ותקיעה באמצע ולפי זה בגואל וחמשה ברכות שלאחריה היו שלשה זוגות באחת תרועה באמצע ובחבירתה תקיעה באמצע וכן ג' פעמים זוג זוג בכל ברכות שהן י"ח התרעות אבל בברכה אחרונה של ו' הנוספות בע"כ חוזר לתקיעה תרועה תקיעה ואין לו בן זוג של תקיעה באמצע משום הכי לא חשיב אלא י"ח התרעות דביני זוג זוג ולא השלשה של ברכה אחרונה שאין לה בן זוג:

קס''ד מאן דאמר בענינו לא אמר בשופרות ומאן דאמר בשופרות לא אמר בענינו. נראה לי דלא קאמר קס"ד אלא משום מאן דאמר בענינו לא אמר בשופרות דלא קאי הכי במסקנא ואגב נקט נמי מאן דאמר בשופרות לא אמר בענינו דבכדי נסיב בקס"ד דהא במסקנא קאי נמי הכי. ויש לי להביא ראיה מכאן להא דקאמרינן ריש פרק א' דפסחים קס"ד מאן דאמר נגהי נגהי ממש מאן דאמר לילי לילי ממש ופירוש התוס' דלא נקט קס"ד אלא משום מאן דאמר נגהי דלא קאי הכי ואגב אורחא נקט נמי לילי עמה ורש"י מחקו אבל משום הכי אין לשבש הספרים דכהאי גוונא מצינו נמי בשמעתין:

כי פליגי בענינו פירש רש"י כי פליגי במתריעין דאמרינן בעלמא על שאר פורעניות ואיני יודע למה לא פירש דפליגי במתריעין דמשנתינו דגבי גשמים גופיה דמר סבר דאינו אלא בשופרות דענינו אינו קרוי התרעה ומר סבר התרעה דמתני' תרתי במשמע דענינו נמי בכלל התרעה והיינו דמסיים הגמרא מאן דאמר בענינו כ"ש בשופרות וסיומא דתירוצא היא אע"ג דאיהו אמר דהתרעה דגשמים דמתני' היינו ענינו ומברייתא משמע דההיא התרעההכא בשופרות משום כיון דאיהו אמר בענינו כל שכן דעבדינן בשופרות דלשון התרעה ודאי שופרות במשמע ומילתא דפסיקא היא אלא שבא לחדש דענינו נמי בכלל התרעה דמתני' וצריך נמי ענינו עם השופרות ומאן דאמר בשופרות אבל ענינו לא צריך דאין ענינו כלל בכלל התרעה אבל לפירוש רש"י מאן דאמר בענינו בעלמא קאי היכא דלא צריך שופרות וכל מקום דאיכא שופר אינו צריך ענינו והיינו בתענית של גשמים ובשאר תעניות דצריך ענינו אינו צריך שופרות למה ליה להגמרא לומר למאן דאמר בענינו כל שכן בשופרות דבמאי דמשני כי פליגי בענינו מר קרי ליה התרעה ומר לא קרי ליה התרעה סגי לתרץ מה שהקשה ובדוחק יש ליישב פירוש רש"י. חיכוך שחין שמתחכך אדם עליה הכי פירש רש"י פרק ז' דב"ק (דף פ') ודוקא בלח דהכי איתא התם אמר ר' אחא כו' מתריעין על החיכוך בשבת ופריך מהא דחשיב לחיכוך בהדי הני שאין מתריעין עליהם בשבת ומשני כאן בלח פירוש ההיא דהכא כאן ביבש דאמר ריב"ל שחין שהביא הקב"ה על המצרים לח מבחוץ ויבש מבפנים:

חגב כו' לא היו מתריעין אלא צועקין לקמן פרק ג' תניא מתריעין על הגובאי בכל שהוא רשב"א אומר אף על החגב וצריך לומר דברייתא זו דלא כרשב"א אי נמי י"ל על דרך שפי' התוס' שם בפ"ז דב"ק שכתבו על החגב ול"ג על הגובאי דהא לקמן פרק ג' (דף י"ט) תנן שמתריעין על הארבה ועל החסיל ועל הגובאי ותירץ בשם ר"י דהתם בגובאי המזיק לשדות דומיא דארבה וחסיל וגובאי דהכא דמזיק לבני אדם דומיא דצרעים ושילוח נחשים הכי נמי יש לחלק בחגב אליבא דרבי שמעון דודאי במזיק לשדות איירי כל אותה סוגיא ולא מנזקי הגוף עוד תירצו התוס' דמתריעין על הגובאי דפרק ג' היינו בפה הכי נמי יש לומר גבי חגב: