גבורת ארי על תענית יג.

כשאמרו אסור במלאכה לא אמרו אלא ביום. קשה לי דבפרק קמא דפסחים גבי מאימתי ארבעה עשר אסור בעשיית מלאכה מפרש הגמרא דלר' אליעזר בן יעקב אסור ביום מעמוד השחר ובלילה מותר ולר' יהודה ביום נמי מותר עד הנץ החמה ואמר ליה ר"א בן יעקב וכי היכן מצינו יום שמקצתו מותר בעשיית מלאכה ומקצתו אסור ופריך וראב"י נימא איהו לנפשיה הא איכא לילה דשרי ומשני אשכחן דפלגי רבנן בין יממא לליליא דתניא גבי תענית ציבור עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דר"א בן יעקב ר' שמעון אומר עד קרות הגבר והשתא יותר הוי מצי למימר אשכחן דפלגי רבנן בין יממא לליליא גבי איסור מלאכה דתענית ציבור דעדיף טפי להוכיח מעשיית מלאכה על עשיית מלאכה ועוד דבהא כ"ע מודו וי"ל דהתם אמר דמאכילת חמץ בערב פסח שמקצתו מותר ומקצתו אסור ליכא יוכיח כיון דאיסורו מן התורה וגזירת הכתוב הוא ואין זה הוכחה על תקנת חכמים דבעי טעמא והכא נמי הא דתענית ציבור דיום אסור בעשיית מלאכה ולילה מותר מדברי קבלה נפקא ליה לעיל מהקישא דאסיפת זקנים יש לומר דקבלה נמי כדברי תורה דמי להא מילתא ואין זה יוכיח על תקנת חכמים לגמרי דלית ליה שום אסמכתא מקרא כגון איסור עשיית מלאכה בערב פסח:

ובמאי עסקינן אילימא בחמין כו' והאמר רב ששת כו'. קשה לי בלא הא דרב ששת הוה מצי להקשות דתנא משוי איסור רחיצה דאבל ותענית ציבור ורב חסדא מחלק ביניהם דתענית ציבור בצונן מותר ובאבל אסור וכי תימא הא דמשוי להו תנא אהיתר פניו ידיו ורגליו קאמר וכן באבל ולא בהיתר צונן דאילו זה מותר בצונן וזה אסור אם כן מאי קשה ליה מהא דרב ששת אכתי נימא דהאי וכן אתה מוצא באבל אהתירא דפניו ידיו ורגליו קאי ובצונן ולא בחמין דאפילו אצבעו אסור בחמין ושמא יש לומר דאי אמרת בשלמא דאבל בחמין נמי שרי פניו ידיו ורגליו אע"ג דלא דמי אבל ותענית ציבור בעיקר איסור דצונן שייך למיתני וכן באבל דדמי להדדי בחמין דבשניהם כל גופו בחמין אסור ופניו ידיו ורגליו שרי אבל אי אבל בחמין אסור אפילו אצבעו וכל גופו אפילו בצונן נמי אסור ובתענית ציבור בצונן אפילו כל גופו שרי ובחמין פניו ידיו ורגליו שרי הא כיון דלא שוו להדדי בענין אחד לא בחמין ולא בצונן משום דשוה צונן אבל לחמין דתענית ציבור דב' מילי נינהו לא שייך למיתני וכן באבל כיון דלא מצינו שיהיו שוין בענין אחד בחמין או בצונן: