גבורת ארי על מכות יח:

ואי כדקאמרת את זה לא תאכלו ל"ל. השתא מסקינן דלאו הבא מכלל עשה עשה ואין לוקין עליו ואיכא למידק שאר בהמה טמאה חוץ משפן וארנבת וחזיר המפורשים בקרא לאיסור בלאו אע"ג שיש להם סי' א' של טהרה אבל שאר בהמה וחיה אין להם שום סימן טהרה ומנ"ל שהן בלאו והא על כולן לוקין ואי משום דאתיין בק"ו מהני המפורשים בהדיא בקרא דאע"ג דיש להם סי' א' של טהרה ואפ"ה [הן] בלאו ק"ו לשאר שאין להם סי' טהרה כלל שהן בלאו. הא קיי"ל אין מזהירין מן הדין כדאמרינן לעיל (דף י"ז) ותירץ המגיד [רפ"ב מהל' מ"א] לפי שאלו כבר נאמרו בלאו הבא מכלל עשה בביאור וכיון שכן אפשר ללאו שלהם לבוא מק"ו ולי קשה ע"ז מהא דפ"ח דיומא (דף פ"א) דרצה להביא אזהרה לענוי יוה"כ משום דלא יאמר עונש בענוי דגמר ממלאכה מה מלאכה שהותרה מכללה ענוש כרת ענוי שלא הותרה מכללה לא כ"ש למה נאמר מופנה להקיש ולדון ממנו גז"ש נאמר עונש בענוי ונאמר עונש במלאכה מה מלאכה ענוש והזהיר אף ענוי ענוש והזהיר והשתא איכא למידק ל"ל לאפנויי עונש דענוי ללמוד ענוי ממלאכה לאזהרה הא בהאי ק"ו דנ"ל עונש לענוי ממלאכה בהאי ק"ו נלמד נמי אזהרה מה מלאכה שהותרה מכללה ענוש והזהיר ענוי שלא הותר מכללו כ"ש דענוש והזהיר ובע"כ צ"ל דס"ל להאי תנא כמ"ד לעיל עונשין מן הדין ואין מזהירין מן הדין הלכך עונש אפשר להביא לענוי בק"ו ממלאכה אבל אזהרה לא ואי כל היכא שכבר נאסר בלאו הבא מכלל עשה אפשר לאזהרה לבוא בק"ו למה לו לתנא להביא אזהרה לענוי מכח הפנאה דעונש וגם הפנאה דעונש ל"ל הא כבר נאסר ענוי בהדיא בלאו הבא מכלל עשה דכתיב ועניתם וכו' והשתא אפשר למיתי לאזהרה בק"ו כמו עונש:

ועוד ק"ל דברפי"ג דזבחים (דף ק"ו) רצה להביא לאזהרת שוחט קדשים בחוץ להקדישן בשעת איסור הבמות והקריבן בשעת איסור מהקדישן בשעת היתר ושחטן בשעת איסור דעובר עליהם בעשה ול"ת ואינו ענוש כרת בק"ו מה במקום שלא ענוש הזהיר במקום שענוש אינו דין שהזהיר ופריך וכי מזהירין מן הדין ומסיק רבא אתי' שם שם פי' דכתיב שם תעלה עולתיך ושם תעשה מה להלן לא ענוש אלא א"כ הזהיר אף כאן פי' שחיטה דהוי בכלל שם תעשה לא ענוש אלא א"כ הזהיר והשתא כיון דשחיטה הוי בכלל שם תעשה הו"ל שוחט בחוץ קדשים שהקדישן בשעת איסור בלאו הבא מכלל עשה והשתא ל"ל שם שם תיפוק ליה מק"ו דמה במקום שלא ענש הזהיר ושפיר מזהירין מק"ו כיון דכבר נאסר שוחט בחוץ בלאו הבא מכלל עשה אפשר למיתי אזהרה דידיה מדין ק"ו:

ועוד ק"ל מכולה סוגיא דלעיל דדריש ר"ש להאי קרא שלו דלא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וכו' באם אינו ענין לגופיה דאתיא בק"ו ממעשר הקל ודריש מהכא לבכורים עד שלא קרא עליהם ותודה ושלמים לפני זריקה ובכור תם אפי' לאחר זריקה וחטאת ואשם חוץ לקלעים ועולה אפי' בפנים שלוקה ופריך וכי מזהירין מן הדין ומאי קושיא הא כיון דרישא דקרא מפרש בהדיא לאו הבא מכלל עשה לכל הני כדכתיב ואכלת לפני ד' אלקיך מעשר דגנך וכו' אפשר לאזהרה לבוא מדין ק"ו אלא ודאי ש"מ מכל הני דאמרן דאפ"ה אין מזהירין מן הדין. והרמב"ן בפי' התורה בפ' שמיני מפרש טעם המלקות בשאר בהמה טמאה מפני שאמר הכתוב באיסור השפן מפני שאינו מפריס פרסה [ובחזיר] מפני שאינו מעלה גרה א"כ כל שאינו מעלה גרה ומפריס פרסה הוא בשם האיסור הזה ואין צריך לק"ו כלל וק"ל ע"ז א"כ על שאין להם סי' טהרה כלל האוכלן ילקה שמונים א' מפני שאינו מעלה גרה והוא בכלל איסור חזיר כמו שלוקה על חזיר מפני זה וחדא משום שאינו מפריס פרסה כמו שלוקה על שפן אע"ג שהוא מעלה גרה מפני חסרון דמפריס פרסה: