גבורת ארי יומא צג

מפסקת ביניהם ואי משום דאיתקש זבה לזב דכתיב והזב את זובו ובזב כתיב ורחץ את בשרו במים חיים וטהר ה"ל להצריך מים חיים בזבה כמו בזב ותניא בתוס' דזבים חומר בזב מבזבה שהוא טעון מים חיים משא"כ בזבה ומסיק דטבילת נדה נ"ל מבמי נדה יתחטא כדפי' ר"ת וזבה יליף מנדה בהקישא דלעיל ולפי"ז יש ליישב פי' ר"י דנ"ל טבילת נדה מהדוה בנדתה אליבא דר"ע וזקנים הראשונים כר"ש ס"ל דדריש אחר תטהר אחר מעשה תטהר ונ"ל טבילת נדה מזבה בהקישא ור"ע כרבנן ס"ל דדרשי אחר תטהר אחר אחר לכולן והדוה בנדתה לטבילת נדה אתיא וטבילת זבה נ"ל מנדה בהאי הקישא דאמרן:

דף ע"ט ע"ב השתא ב' כותבות בלא גרעינן לא הוי כביצה כו' ק"ל מאי פריך דלמא כותבת הגסה בגרעינתה הוי יותר מכביצה אבל ב' כותבות סתמא אפילו ב' בלא גרעין לא הוי כביצה וכהאי גוונא אמרינן לקמן דלמא כותבת הגסה יתירא מכביצה הא סתמא כביצה וליכא למימר דהיינו האי דמשני ר' ירמיה אין ב' כותבות וכו' כלומר אע"ג דמסתמא הוי ב' כותבות בלא גרעין יותר מחדא עם הגרעין מ"מ כותבת הגסה עם הגרעין גדולה מב' סתמא בלא גרעין דא"כ לא אתי שפיר הא דקאמר ר"פ עלה היינו דאמרי אינשי כו' דמשמע דקאמר לה דהגרעין יותר גדול מן האוכל ולא לחלק בין גסה לסתמא אלמא ר"י נמי הכי קאמר וי"ל דהגסה עם הגרעין אינה גסה כ"כ שתהא יתירה על האוכל של ב' סתמא למאי דס"ד דמקשה דהאוכל יותר על הגרעין ולפ"ז הא דנקט ר"י במילתיה כותבת הגסה וגרעינתה הוי יותר מכביצה לאו דוקא כותבת הגסה קאמר אלא אסתמא נמי קאמר למימרא דהגרעין יותר על האוכל שלה גופא וכדפי' ר"פ דקשייתא עדיף על האוכל שלה אלא איידי דנקט המקשה כותבת הגסה וגרעינתה מי הוי יתירא מכביצה נקט נמי ר"י האי לישנא ולאו דווקא אלא כדפי' ר"פ דבאוכל וקשייתא תליא מילתא ולא בחילוק דגסה וסתמא וניחא ליה לר"פ לפרש כי היכי להשוות דבריו עם מאי דאמרי אינשי:

אם השלים במיני תרגימא יצא. יתבאר בשארי המקומות ועיקרו בחידושי למס' סוכה:

נכתוב רחמנא חמץ ולא בעי שאור מה חמץ וכו' ק"ל הא ק"ל אין עונשין מן הדין ואע"ג דהא פלוגתא דשאור וחמץ לענין בל יראה קאי כדאמ' בפ"ק דביצה (דף ז') ובל יראה הו"ל לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו הא משכחת לה ללאו דבל יראה ע"י מעשה נמי בקנה חמץ או חמצו בתוך הפסח וכן כתב הרמב"ם בפ"א מהלכות חמץ אינו לוקה משום בל יראה ובל ימצא אא"כ קנה חמץ בפסח או חמצו כדי שיעשה בו מעשה וכיון שכן] מאי קאמרי ב"ש דלא בעי שאור דמק"ו דחמץ אתיא וצריכותא דשאור וחמץ דקאמר הגמ' אליבא דב"ה למה לי תיפוק ליה משום דאי מזהירין מן הדין איצטריך למיכתב תרווייהו ללקות עליו בעשה מעןשה מיהו בפ"ט דפסחים (דף צ"ה) אמר בפרטא דלא יותירו ממנו ממעטינן ללא יראה ולא ימצא דדמי ליה דהאי אינו לוקה דהו"ל לאו הניתק לעשה והאי הו"ל לאו הניתק לעשה ה"ג רש"י ותוס' ומזה למדו התוס' דלאו דבל יראה הו"ל ניתק לעשה ולפי גירסא זו לעולם ליכא מלקות בבל יראה ואפי' בעושה מעשה דקיי"ל לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו והשתא ניחא. מ"מ גירסא זו תמוה וכ"כ בזה בתשובה (סי' י') ובתוספתא פ"ד דמכות תניא הממיר בקדשים והמשייר חמץ בפסח והמקיים כלאים עובר בל"ת אבל אין לוקין עליהן את המ' לפי שאין בהם מעשה וש"מ דבל יראה לאו לאו הניתק לעשה הוא דאל"כ תיפוק ליה משום דאין לוקין עליו אפי' בעשה מעשה כגון שקנה או חמצו בפסח משום דה"ל לאו הניתק לעשה מיהו ראיה זו יש לדחות דילמא כמ"ד בפ"ק דמכות לאו הניתק לעשה לוקין עליו מיהו בלאו הכי אי אפשר לומר כן כמ"ש שם בתשובה ובחידושי פ"ק דביצה יתבאר באורך ואין להאריך כאן בזה:

דף פ' ע"א אמר ר"א אר"א דאמר קרא מכל האוכל אשר יאכל אוכל הבא מחמת אוכל ואיזה זה ביצת תרנגולת. ק"ל הא תניא בפי"ב דמנחות (דף ק"ג) דר"ש מפרש טעמא דהאומר הרי עלי מנחה ס"א עשרון מביא ס' בכלי א' וא' בכלי א' דהרי הוא אומר וכל מנחה בלולה בשמן אמרה תורה הבא מנחה שיכולה להבלל א"ל ר"י ס' נבללין ס"א אינן נבללין א"ל כל מדות חכמים כן הוא במ' סאה הוא טובל במ' סאה חסר קורטוב אין יכול לטבול כביצה מטמא טומאת אוכלין כביצה חסר שומשום אין מטמא טומאת אוכלין והשתא דיליף ר"א מטעמא דאוכל הבא מחמת אוכל מה ענין מדת חכמים להא דטומאת אוכלין בשלמא לר"א דידיה דמפרש אוכל שאתה אוכלו בבת אחת יש כאן מדת חכמים ששיערו שאין בית הבליעה מחזיק יותר מזה דומיא דההיא דבילה ששיערו שיותר מס' אין נבללים אבל לר"א קשיא:

מחוסר שחיטה פירש"י כשיצא מתוך האוכל שנוצר בו לאו אוכל מקרי לענין טומאה לא הוא ולא אמו דהא מחסרי שחיטה לכאורה משמע מפירושו כיון דגדי ואמו אינן מקבלין טומאה מחיים אינן קרויין אוכל מחמת אוכל דהא לאו אוכל הן לענין טומאה דמשתעי ביה האי קרא ולפ"ז צ"ל הא דפריך אימא בן פקועה היינו אליבא דר' יוסי הגלילי בפ"ד דחולין (דף ע"ה) דס"ל בן פקועה מקבל טומאה מחיים דלרבנן דאמרי התם אינו מקבל טומאה מפני שהוא חי לאו אוכל הוא לענין טומאה א"כ תקשה מאי משני טעון קריעה מה בכך הא כיון דא"צ שחיטה ומטמא מחיים הו"ל אוכל דהא גדי אי לאו טעמא דע"י חסרון שחיטה אינו מקבל טומאה הו"ל בכלל אוכל אשר יאכל ה"נ בן פקועה כיון דחסרון קריעה אינו מצילו מלקבל טומאה אליבא דר"י הגלילי בכלל אוכל אשר יאכל הוא ואי נימא הא דמשני מחוסר קריעה הדר ביה מטעמא קמא דתלי לאשר יאכל בקבלת טומאה מחיים ל"ל לפרש דהדר ביה הא י"ל דהא דמשני מחוסר שחיטה ה"פ כיון דמחוסר תיקון דשחיטה לאו אוכל הוא והוי דמי למחוסר קריעה ולא תלה כלל בקבלת טומאה ובמחוסר קריעה פי' רש"י גופיה דתנן קורעו ומוציא את דמו אלא כיון דא"א לאכלו כמות שהוא לאו אוכל הוא מיהו אפשר לפרש ע"ד פירש"י דמחוסר שחיטה דקאמר פי' דאינו מקבל טומאה קודם שחיטה והא דפריך ואימא בן פקועה היינו אליבא דר"י הגלילי דמטמא מחיים ומשני מחוסר קריעה לא כפירש"י משום דם אלא לענין טומאה קאמר דקודם קריעה אינו מקבל טומאה אלא דא"כ הו"ל למיפרך הניחא לרבנן לריה"ג מא"ל וכן דרך הגמרא להקשות בכ"מ אבל א"צ לכ"ז דהא מחוסר שחיטה וקריעה דקאמר לא מיירי כלל לענין טומאה אלא ה"ק כיון דמחוסר שחיטה או קריעה וקודם לכן לאו בר אכילה הוי לאו אוכל מיקרי כשנוצר כיון דמחוסר מעשה ושחיטה או קריעה:

מחוסר שחיטה המ"ל תפסת מרובה לא תפסת כדמשני בסמוך אהא דאימא ביצת בר יוכני אלא דבלאו הכי משני שפיר:

אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטן והתניא כו' כלומר והא האידנא לאו שב מידיעתו הוא דאי נמי ידע דחלב הוא הוה אכיל ליה כשיעור כזית קטן וק"ל הא ברפ"ק דהוריות (דף ב') אמרינן הורו ב"ד שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו רב אמר פטור ר"י אומר חייב ופריך לר"י מהא דהשב מידיעתו ואם איתא הא לא שב מידיעתו הוא ושני ר"פ קסבר ר"י כיון דכי מתיידע להו לב"ד הדרי בהו והוא נמי הדר ביה שב מידיעתו קרינא ביה וחייב אלמא בכה"ג שב מידיעתו מקרי וה"נ באוכל כזית קטן כיון דכי מתידע לב"ד דהאידנא דמחייבי אכזית קטן הדרי בהו אינהו והוא שב מידיעתו קרינן ביה וחייב לר"י ואפי' לרב דעד כאן לא פטר ליה רב התם אלא משום כיון דנתחלף לו חלב בשומן לא עשה בהוראת ב"ד והא דתנן במתניתין התם יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור היינו בעשה שוגג על פיהם ממש כדאמרינן התם אבל הכא גבי כזית קטן בזמן הזה הרי [לא] עשה שוגג ע"פ ממש אפי' לרב נמי חייב ואי משום דלא שב מידיעתו מה"ט דכי מתיידע ליה שב מידיעתו קרינן ביה לכ"ע דבהא ל"ש לרב דפליג על ר"י ואע"ג דנקט ר"פ קסבר ר"י לאו למימרא דפליג עליה רב בהא דתימא דהכא אליבא דרב פריך דלא לפלוג ר"א תלמידו עליה דמנ"ל לר"פ הא [וע"כ הא] דפטר רב התם לא מה"ט הוא אלא מטעמא דפירשתי ולא נקט קסבר ר"י אלא משום דשמעינן ליה בהדיא הכי ועוד דעיקר הקושיא היא לר"י דליתא לעיקר דבריו דמחייב אבל לרב אינה קושיא כל כך דמ"מ הא קאמר פטור ועוד לרב בלאו הכי אין להקשות מברייתא