גבורת ארי יומא צא

בעונש ולמ"ד התם דחייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ואוכל חלב אע"ג דבכרת ישנו נמי בכלל מלקות כ"ש דניחא אע"ג דרבי חצי שיעור לאזהרה אפ"ה כ"ר לשון אכילה דאינו במלקות אלא בכזית דאין אכילה פחות מכזית ומ"מ רבי קרא מכל חלב לאזהרה גרידא בכל שהוא אלא שאין לוקין עד שיאכל שיעור אכילה שהוא כזית:

דף ע"ה כי יתן בכוס עינו ר"א ור"א אגב. דאיירי הכא מפלוגתא דר"א ור"א בפי' דקרא נקט לכולהו קראי דפליגי בהו וקק"ל דברפ"ח דסוטה (דף מ"ב) אמר אשפתו פתוח רב ושמואל וא"ל ר"א ור"א חד א' בשעה וכו' דאגה בלב איש ר"א ור"א כו' מ"ט שביק כל הנך ונקט אגב להא דדאגה לחוד מיהו הא דלא נקט הכא הא דאשפתו אין לחוש משום דלאו כ"ע מתנו לה בדר"א ור"א דהא ללישנא קמא רב ושמואל פליגי בה:

גד שמגיד להם לישראל אי בן ט' לא' ק"ל הא תנן פ"ד דיבמות (דף מ"ג) וכן שאר כל הנשים לא ינשאו עד שיהא להן ג' חדשים ואמר שמואל בגמ' דנ"ל מקרא להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך להבחין בין זרעו של א' לזרעו של ב' וכיון דג' חדשים להבחנה מה"ת הוא למה קרא קרא להמן גד שמגיד אי בן ט' לא' או בן ז' לב' אטו ברשיעי עסקינן שנושאין בתוך ימי הבחנה והא מסיק התם דכ"ע אית להו הבחנה אפי' ר"י מיהו לרבא דמפ' התם טעמא דהבחנה משום גזירה שמא ישא אחותו מאביו כו' ניחא די"ל דאכתי לא גזרו אבל לשמואל דנ"ל מקרא קשה וכ"ת כיון שאפשר להם להבחין ע"י המן ל"צ להם להמתין ג' חדשים ליתא הא לא היו בטוחים שלא יפסק להם המן בכל יום כדאמר ר"ש לקמן מפני מה לא ירד המן פעם אחת בשנה כו' מי שיש לו ד' או ה' בנים דואג שמא לא ירד המן למחר ועוד דקרא דוהמן כזרע גד נאמר קודם שילוח המרגלים והיו ראוים לכנוס לא"י מיד כמו שאמר משה ליתרו נוסעים אנחנו וכו' כמו שאמרו רז"ל וכדפירש"י התם ובאותו זמן איך סמכו לישא בלא הבחנה על המן הא אין הבחנת המן אלא לאחר לידה בבית מי מהן נמצא עומר הנולד ואם יכנסו לארץ בתוך כך ויאכלו מתבואת הארץ וא"צ לירידת המן אין כאן הבחנה וקרא דלהיות לך מצריך הבחנה וי"ל אפי' לשמואל הבחנה אינו מה"ת וקרא אסמכתא בעלמא הוא תדע דבפרק י"א דיבמות (דף ק') אמר שמואל עשרה כהנים עומדים ופי' א' מהם ובעל הולד שתוקי שמשתקין אותו מדין כהונה מ"ט דאמר קרא והיתה לו ולזרעו אחריו בעינן זרעו מיוחס אחריו ופריך גבי אברהם ולזרעך אחריך מאי מזהר ליה ומשני דלא לנסוב שפחה ונכרית כו' והשתא מאי ק"ל גבי אברהם מאי מזהר הא שמואל גופיה דרש לקרא דאברהם נמי כה"ג דקרא דפנחס לזרעו מיוחס אחריו ולהבחנה א"ו ההיא דרשא דהבחנה אסמכתא בעלמא היא מיהו בלאו הכי לא קשה מידי דהא יש להבחין ע"י בדיקת דדין ובדיקת הילוכא כדאמרינן התם אלא דחשו שלא תתגנה ואשה מחפה עצמה והא אינו אלא מדרבנן ומה"ת שפיר דמי והיכא דאתרמי שלא נבדקה היה המן מגיד:

והיא אומרת הוא סרח עלי ופירש"י ותובעתו כתובה וק"ל הא לא מצינו מ"ד כתובה דאורייתא אלא רשב"ג בפ"ק ובתרא דכתובות ור"מ שם בפ"ה. ושמא בימי משה נתקן כבר א"נ אפ"ת דעדיין לא תקנו הן נהגו מעצמן כדמוכחי כמה קראי לפי מפרשי התורה:

אם נמצא עומרה בבית בעלה כו' נמצא עומרה בבית אביה ק"ל ל"ל לבדוק בבית בעלה ואביה בבדיקת בית בעלה לחוד בלא בית אביה סגי נמצא עומרה בבית הבעל היא סרחה לא נמצא הוא סרח וכן בבדיקת בית אביה לחוד סגי על דבר זה וי"ל אין הכי נמי בבדיקת א' מהן לחוד סגי אלא אל מי שהיה אהלו קרוב יותר אל אהל משה משל השני שלחו לאהלו לבדוק ופעמים היה של הבעל קרוב יותר ופעמים של האב:

דף ע"ה ע"ב מלמד שירד להם עם המן דבר שטעון שחיטה נ"ל דלא גרסינן עם המן אלא הכי גרסינן מלמד שירד להם דבר שטעון שחיטה והכי גרס רש"י דהא האי קרא גבי שליו שני של אספסוף כתיב ואין לו ענין אצל המן וגם שליו ראשון לא ירד עם המן דהמן ירד בבוקר והשליו בערב כדכתיבי קראי:

אמר ר' וכי מכאן אתה למד ק"ל מאי פריך וכי משום שנאמר בדברי קבלה ל"צ קרא של תורה ושמא ה"פ והלא כבר נאמר ולפ"ז קרא דדברי קבלה ל"ל כיון שלימדנו זה כבר מקרא של תורה:

אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך כו' ק"ל הא האי קרא מצוה לדורות הוא ובשעת מלחמה מיירי קרא כדכתיב ברישא דענינא כי תצא מחנה על אויביך וקאמר קרא ויתד וגו' וחפרת וכסית את צאתך ומהכא נ"ל בפ"ג דברכות שצריך להרחיק מן הצואה בשעת ק"ש ותפלה ולימוד:

לאחר שסרחו פרש"י שנתלוננו על כך שאמרו בלחם הקלוקל ק"ל הא זה שאמרו בלחם הקלוקל היה לאחר מיתת אהרן כדכתיב בפ' חוקת כשנסעו מהר ההר ששם מת אהרן לסבב ארץ אדום והא כשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד כדאמרינן בפ"ק דר"ה וישמע הכנעני מה שמועה שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד ואיך פי' רש"י אהא דמסיים עכשיו אני מטריח אותם ג' פרסאות משום דאין לפנים לא לפנים ולא לצידיהם ופרש"י משום שאינם יודעים לאיזה צד עננים הולכים וי"ל הא אמרינן בפ"ק דתענית (דף ט') מת אהרן נסתלקו ענני כבוד וחזרו בזכות משה וא"כ הא דאמר במיתת אהרן נסתלקו לא לגמרי אלא לפי שעה להודיע שעד עכשיו היו ענני כבוד בזכותו ומ"מ חזרו מיד בזכות משה מ"מ איני יודע מי דחקו לרש"י לפרש דלאחר שסרחו קאי אהא דלחם הקלוקל שהיה בסוף מ' הא יש לפרש דלאחר שסרחו קאי אהא דאמרינן ונפשנו יבשה וכדדריש לה בסמוך אמרו עתיד מן זה לתפח במעיהם וזה היה בשנה הב' והיינו דמייתי הגמ' האי קרא סמיך להא והא דקראו למן בשנת מ' לחם הקלוקל לאו משום דנבלע באברים קרוהו כן וכדפירש"י בפי' התורה אלא משום שהיה המן מאכל קל והכי ת"א ונפשינו עקת במנא דין דמיכליה קליל וההיא דפ"ק דע"ז (דף ה') דקרא משה לישראל כפויי טובה מפני שאמרו ונפשינו קצה בלחם הקלוקל לא כדפירש"י משום שנבלע באברים קראו כן והיינו כפויי טובה שזה היה לטובתם שלא הוצרכו להתרחק ג' פרסאות לפנות אלא היינו כפויי טובה שהמן היה יפה שהיה בו כל הטעמים כדאמרינן לעיל והם נתרעמו וקראו לחם הקלוקל ואין לך כפויי טובה גדול מזה:

דף ע"ו ע"ב ותירוש חמרא הוא והתניא הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ק"ל איך ס"ד דמקשה דכל מיני מתיקה בכלל תירוש א"כ יהיו כל מיני פירות חייבין בתרומה ומעשר מה"ת והא פשיטא לן בכולה גמ' דכל מיני פירות לבד זיתים וענבים פטורים מה"ת וכמו שכתבו התוס' בפ"ק דר"ה (דף י') וריש פ"ח דבכורות (דף נ"ג) והביאו ראיות גדולות לזה ודלא כהרמב"ם וכמ"ש בחי' למס' ר"ה וראיתי לרא"ש בסי' ס' ע"ג שכתב אע"ג דתרומה ומעשר דכל הפירות אינן מן התורה מ"מ מ"ש נוהג בכל הפירות מה"ת ולפ"ז אתי שפיר דהאי קרא משתעי במ"ש שאינו נאכל אלא בירושלים והוא נוהג בכל הפירות אבל א"א לפרש כן כמו שכתבתי בחידושי למס' ר"ה:

[שייך לע"א] תירוש חומרא הוא וקרי ליה ואכלת ק"ל מאי ס"ד דר"ל דקרא בעיני' משמע ולא ע"י אניגרון הא יצהר דקרא דשמן הוא אי אפשר לאוקמא אלא ע"י אניגרון דאל"כ לא קרוי אכילה וקרא ואכלת כתיב וגם סיפא דקרא לא תוכל לאכול מעשר דגנך תירושך ויצהרך א"א לאוקמי אלא ע"י תערובות דשמן אין דרך אכילתו בעיני' דהא רפ"ה דברכות מקשה אהא דאמר התם שמן זית מברכין עליו בורא פה"ע היכי דמי אילימא דקא שתי ליה משתי אזוקי מזיק ליה דתניא השותה שמן של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש פי' משום דגבי חומש אכילה כתיב פרט למזיק אבל הקרן משלם כשאר מזיק ממון חבירו ומסיק דשתי ליה ע"י אניגרון אלא דפריך לענין ברכה הו"ל אניגרון עיקר ושמן טפל ותנן כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפל ומוקי לה בחושש בגרונו דהו"ל שמן עיקר נמצא אכילה זו של שמן דלחייב עלה אי אפשר אלא ע"י פת או אניגרון וכיון שכן דסיפא דקרא דיצהר ע"כ לא משכחת אלא ע"י תערובות ה"נ איכא לאוקמא רישא דתירוש נמי בכה"ג ומאי ס"ד דר"ל להוכיח מכאן דשתיה בכלל אכילה וי"ל