גבורת ארי יומא עא

ברכו את ה' והוי ליה בכלל וכפר בעדו ובעד ביתו ואע"ג דדרשינן בפ"ק ביתו זו אשתו תרי ביתו כתיבי חד ביתו ממש שהיא אשתו וחד לרבות כהנים שגם הם קרויים ביתו כן פי' הר"ן וקשה לי הניחא לר"י דסבירא ליה התם דכהנים יש להם כפרה בשעיר המשתלח בשאר עבירות ולדידיה ה"ה וידוי של פר ודמו א' כנגד שעיר הנעשה בפנים וא' כנגד שעיר החיצון ואייתר וידוי ב' על הכהנים כדאמר התם אבל לר' שמעון דסבירא ליה התם דכל כפרת כהנים אינן אלא בפר ואפילו בשאר עבירות ואדר' שמעון אמר התם דהני ב' וידויים ודם הפר א' כנגד שעיר פנים וא' כנגד שעיר חוץ וא' כנגד שעיר המשתלח אם כן מנלן שהכהנים מתכפרים בפרו דלמא הני תרי וכפר בעדו ובעד ביתו לא מיירי אלא מביתו ממש שהיא אשתו וחד כנגד שעיר חוץ וחד כנגד שעיר המשתלח ודמו נגד שעיר הפנימי והתם אמרינן בהדיא שמתכפרין לר' שמעון בפר ולא מסתבר לומר דר' שמעון לית ליה ביתו זו אשתו ואינו צריך שיהא לכהן גדול אשה אלא הני ב' ביתו דכתב רחמנא גבי וידוי א' וב' שניהן לאחיו הכהנים אתי שקרוין ביתו דאי אפשר לומר כן דהא אשתו ודאי קרויה ביתו כדכתיב אשר לא יבנה את בית אחיו דהיינו אשתו שאמר רחמנא ליבמה ושמא י"ל אע"ג דלר' שמעון הני תרי וידוין אתרי מילי קאי ונגד ב' כפרות מ"מ אין צריך לומר קרא גבי וידוי ב' ביתו וממילא הוה אמינא דבוידוי זה מתכפר ביתו זו אשתו נמי כמו בוידוי א' דגרירא אבתריה ומתכפרת עמו מהדר מכתב רחמנא ביתו בוידוי ב' למה לי ש"מ דלאחיו הכהנים קאתי שכולן קרוין ביתו וגלי רחמנא בוידוי א' ביתו אשתו והוא הדין לב' ואחיו הכהנים גלי בוידוי ב' והוא הדין לא' דעל הכל מתכפרים אשתו והכהנים עמו ונתקה כפרתן משל ישראל לכפרתו בכל דלא מסתבר לנתקן לחצאין:

אלא לאו אקשירה קאי. איני יודע אי אקשירה לחוד קאי והעמדה לא צריך או העמדה כנגד בית שחיטתו נמי צריך מיהו לקמן בפ"ו (דף ס"ו) תנן גבי וידוי של שעיר המשתלח בא לו אצל שעיר המשתלח ופירש"י במקום שהעמידו שם כנגד בית שילוחו כדאמרינן בפ"ד הרי לפירושו לפי המסקנא אהעמדה נמי קאי:

של שעיר המשתלח דבעי חלוקה פירש"י כדתנן לקמן מה היה עושה המשלח את השעיר חולק לשון של זהורית חציו קשור בסלע וחציו קשור בין קרניו ובת"י רצה לומר דחלוקה היינו שנותן חציו בשעיר של שם ומשום הכי לא קאמר ג' לשונות א' שעיר של שם דלא חשיב לה אלא א' ומסיימי אלא כפירש"י תנן לקמן בהדיא מיהו לקמן פי' הת"י חלק לשון של זהורית אין זה שהיו קושרין במקדש בראש שעיר המשתלח לעיל פ"ד כדמוכח בפ' התרומה במס' שקלים דקתני פרה ולשון של זהורית שבראש שעיר המשתלח באין מתרומת הלשכה כבש שעיר ולשון שבין קרניו באין משירי הלשכה. מ"מ אומר אני דאחד הוא ומה שהביאו מפ' התרומה נוסחא משובשת נזדמנה להם התם והכי גריס בכל המשניות ובמשנה ירושלמית פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית באין מתרומת הלשכה כבש פרה וכבש שעיר המשתלח ולשון שבין קרניו וכו' באין משירי הלשכה והאי לשון של זהורית דרישא היינו שני תולעת שמשליך לתוך שריפת הפרה וכן פירש המפרש וכי תימא אם כן אמאי לא קאמר ג' לשונות כבר פי' התוס' שלא היה בשעיר של שם אלא חוט אחד של שני להכירא בעלמא:

למה כורך שיהא כולן באגודה אחת פירש"י דבעינן שיהא נלקחין בבת אחת דכתיב ולקח עץ ארז ואזוב ושני תולעת. קשה לי הא אמרינן בסוכה ובמנחות פ"ג (דף כ"ז) לולב לר"י אגוד כשר שאינו אגוד פסול דגמר קיחה קיחה מאגודת אזוב מה להלן באגודה אף כאן באגודה ולרבנן בין אגוד בין שאינו אגוד כשר דלא גמרי קיחה קיחה והא אמר התם בפ"ג דמנחות אהא דתנן ד' מינים שבלולב מעכבין זה את זה אמר רב לא שנו אלא שאין לו אבל יש לו אינם מעכבין ופי' התוס' בשם בה"ג הא דיש לו אינן מעכבין היינו דלא תימא עד דמגבה להו בהדי הדדי לא נפקא אלא אי מגבה חד חד לחודיה שפיר דמי אלמא לרבנן דלא גמרי קיחה קיחה אפי' נלקחין בזה אחר זה שפיר דמי ולא בעינן שיהיה נלקחין בבת אחת אע"ג דהתם נמי לקיחה כתיב ולקחתם לכם פרי עץ וגו' וליכא למימר דהתם ר' אליעזר בר' שמעון היא דאמר הכא למה כורכן כדי שיהא בהן כובד ויפלו לתוך שריפת הפרה אלמא ל"ל הא דרבי דאמר שיהא כולן באגודה אחת אלא בלקיחתן בזה אחר זה נמי סגי אי לאו טעמא דכובד הא ליתא הא רב אמר הכא עץ ארז וכו' שקלטן שלהבת כשירה ומוקי לה רבא כתנאי וסבירא ליה כרבי דלא בעי כובד ובעל כרחך הא דכרכן היינו טעמא כדי שיהא כולן באגודה אחת כרבי אלמא ולקח בבת אחת משמע והאיך אמר רב [נראה שגירסת רבינו היה שם רב ובגירסא שלנו לא נזכר כאן רב כלל עיי"ש במנחות דף כ"ז ע"א] התם אבל יש לו אינו מעכב ואפי' אי מגביה ליה חד חד לחודיה שפיר דמי והיינו כר' אליעזר בר' שמעון אם כן קשיא דרב אדרב שוב ראיתי להת"י שפי' בשם ה' יוסף דהא דבעינן אגודה אחת לרבי לפי שהן דברים קטנים והידור מצוה הוא זה ולהאי פירוש אין לו ענין להא דד' מינים שבלולב כלל עוד פירשו בשם ריב"א דילפינן מאגודת אזוב דמצריך לקיחה כי התם כדילפינן נמי בסוכה גבי לולב וקשה לי על פי' ריב"א אם איתא דהיינו טעמא דרבי דבעי שיהא כולן באגודה אחת משום דגמר קיחה קיחה מאגודת אזוב אם כן לא סגי בכריכה בעלמא אלא באגודה גמורה שהיא קשירה דהא ר' יהודה דגמר לולב קיחה קיחה מאגודת אזוב קשירה גמורה בעי ובכריכה לא סגי כדאמרינן בפ"ג דסוכה (דף ל"ב) דתניא הותר איגדו בי"ט איגדו כאגודה של ירק ופריך ואמאי ליענביה מיענב ומשני הא מני ר' יהודא היא דאמר עניבה קשירה מעליא היא ודייק עלה ר' יהודא איגוד מעליא בעי פי' וכריכה כאגודה של ירק לאו איגוד הוא וכיון דיליף קיחה קיחה מאגודת אזוב איגוד בעי ולא סגי בכריכה ומסיק האי תנא סבירא ליה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא אלמא כריכה לאו איגוד הוא ואי רבי דמצריך שיהא כולן באגודה אחת יליף קיחה קיחה מאגודת אזוב ליבעי איגוד ולא תסגי בכריכה בעלמא אלא ודאי ליתא פירושו גם בפי' הר"ש המשנה פ"ג דפרה פי' טעמא דרבי כדפירש"י ומ"מ יש שם פי' א' לשאר מפ' אין זה מקומו ושם אפרש מיהו מדברי התוס' לקמן נראה שגורסים בהא דקלטן שלהבת ר' יונתן ולא רב:

עץ ארז ושני תולעת שקלטן שלהבת כשירה. קשה לי אמאי לא נקט נמי אזוב ונראה לי שטעות סופר הוא וחסר מן הספרים תיבת אזוב והכי גרסינן עץ ארז ואזוב ושני תולעת שקלטן שלהבת כשירה והכי נמי מוכח בסמוך דתני אזוב עמהם:

דף מ"ב ע"ב שחיטת פרה בזר פסולה ולשמואל כשירה הקשו הת"י מדתנן במס' פרה פ"ד שחטה שלא בכהן גדול פסולה ור' יהודא מכשיר משמע אפילו מאן דמכשיר לא מכשיר אלא בכהן הדיוט דמצינו למימר דר' יהודא מכשיר אפי' בזר דלאו עבודה היא ולא נראה דלא דק בזה דאם איתא דר' יהודא ורבנן פליגי בפלוגתא דרב ושמואל לא הוי שתיק הגמ' מלומר כתנאי כי כן דרך הגמ' בכל מקום ועוד דאי אפשר לומר דפליגי אמוראי במאי דפליגי תנאי במתניתין דאם כן לימא מר הלכה כמר ומר הלכה כמר אלא ודאי תרתי מילי נינהו ושם במתניתין לא בשחיטת פרה פליגי ולא מיירי התם משחיטה כלל אלא אי לדורות נעשית בכהן גדול או בכהן הדיוט והיינו דאמרינן לקמן איכא דאמרי לדורות בכהן גדול ואיכא דאמרי לדורות בכהן הדיוט ואפלוגתא דר' יהודא ורבנן דהתם קאי ומה שהביאו הת"י שחטה שלא בכהן גדול פסולה אלמא בשחיטה פליגי ליתא דהתם לא קאמר שחטה שלא בכהן גדול אלא שלא בכהן גדול סתמא ואשאר עבודות קאי ולא אשחיטה והכי תנן התם פרת חטאת ששחטה שלא לשמה קבל והזה שלא לשמה פסולה ושלא רחוץ ידים ורגלים פסולה ור"א מכשיר ושלא בכהן גדול פסולה ור' יהודא מכשיר, וסברי התוס' דהאי שלא בכהן גדול אשחיטה דמיירי ביה רישא שחטה שלא לשמה קאי וליתא אלא אהא דקאמר בתר הכי קבל והזה שלא לשמה קאי ור' יהודא דמכשיר היינו בכהן הדיוט ולא מיירי מזר תדע דאי האי שלא בכהן גדול אשחיטה דאתחיל בה ברישא קאי אם כן מציעתא דשלא רחוץ ידים ורגלים נמי קאי אשחיטה הוי ליה לר' יהודא נמי לאפלוגי בהא ולהכשיר בשלא רחוץ כמו שמכשיר בזר הוא הדין ודאי דלא בעי רחוץ אלא ודאי האי שלא רחוץ ושלא בכהן גדול אשאר עבודות דאיירי ביה רישא קאי והא דר' אליעזר ור' יהודא תרי טעמי נינהו דר' אליעזר