גבורת ארי יומא ע

קרא קמא נקיט ומ"מ עיקר אקרא סמיך שנאמר בו אשר עלה ב' פעמים ועשהו חטאת הגורל עושהו חטאת כו' הקשו התו' נימא קל וחומר איפכא שיקדש הגורל בעלמא מק"ו דהכא אין השם מקדש ואפילו הכי מקדש הגורל בעלמא דמקדש השם אינו דין שיקדש הגורל ותי' דדרשינן נמי ועשהו חטאת לזה ולא לאחר. וקשה לי אם כן כיון דאיכא למדרש הכי שיקדש כאן השם מבעלמא ואיכא למימר איפכא שיקדש בעלמא הגורל מקל וחומר מהכא נימא כל חדא וחדא תיקום אדוכתיה כדכתיב כאן הגורל ולא השם וכדכתיב בעלמא השם ולא הגורל וכהאי גוונא אמרינן בפ"ב דזבחים (דף י"ז) גבי אונן דמיחל עבודה מיהו הא לא קשה מידי דכהאי גוונא מצינו בפ"ק דחולין דאיכא טובא דעביד ק"ו להאי גיסא וכן לאידך גיסא להיפך וחד מינייהו גבי פרה ועגלה (דף כ"ג) דתהא פרה כשירה בעריפה מק"ו מעגלה והכי נמי תהא עגלה כשירה בשחיטה מק"ו מפרה ופי' התו' דלא דמי להא דפ"ב דזבחים דהתם כל קל וחומר סותר את חבירו לגמרי שבתחילה א' ותותר אנינות אצל כהן הדיוט בקרבן צבור מקל וחומר דכהן גדול שהותר אנינות אפילו בקרבן יחיד ואחר כך עושה קל וחומר להיפוך לא תותר אנינות בכהן גדול בקרבן יחיד מקל וחומר וכן אחרינא התם משום הכי קאמר כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי כל חד וחד תיקום אדוכתיה אבל הכא גבי פרה ועגלה שבא ליתן את האמור של זה בזה ולא הוי קל וחומר אלא כמו מה מצינו לא שייך לומר הכי דאי לא מיעוט הייתי לומד זה מזה במה מצינו ואי הוה עביד קל וחומר לא תותר פרה בשחיטה אז הוי כההיא דזבחים והכי נמי הא דאמר שתקדש הכא בקריאת שם מקל וחומר ובעלמא הגרלה מק"ו אינו אלא כמו במה מצינו ליתן את של זה בזה משום הכי איצטרך קרא למעט דדוקא הוא כאן בהגרלה ובעלמא בקריאת שם מיהו אי קשה לי הא קשה לי ר"י דאמר לעיל הגרלה אינו מעכב אלא אפילו קרא שם סגי כן ר' שמעון דאמר לעיל מת אחד מהן מביא חבירו שלא בהגרלה אלמא אין מעכב הגרלה אלא קריאת שם קובען זה לשם וזה לעזאזל דאם לא כן במאי נקבעין ובעל כרחך קריאת שם הכא מנא ליה בעל כרחך בקל וחומר או במה מצינו נפקא ליה מחייבי קינין אם כן הכי נמי לדידהו נילף נמי בקל וחומר או במה מצינו איפכא שתהא הגורל קובע את הקינין מהא דשעירים:

דף מ"א ע"א והעשיר ואחר כך אמר אילו לחטאתו פי' דאלו לא אמר היה מביא מכל המעות שהפריש לקינו חטאת אע"ג שדמי עולה מעורבין בהן ובפרק ו' דכריתות (דף כ"ז) נפקא ליה מקרא דגבי עשירות שמביא חטאת בהמה וכן גבי דלות שמביא קן א' לחטאת וא' לעולה כתיב מחטאתו דמשמע ממקצת חטאתו שאם הפריש מעות לבהמה והעני יביא ממקצתו קן והשאר חולין וכן אם הפריש מעות לקן כשהיה דל והעני עוד יביא ממקצתן עשירית האיפה והשאר חולין וגבי דלי דלות כתיב על חטאתו לומר שאם העשיר יוסיף על שהפריש לעשירית האיפה בדלי דלות ויביא קן העשיר עוד יוסיף ויביא בהמה:

דף מ"א ע"ב קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח. קשה לי למאי דמסיק בג' דלנשחט נגד בית שחיטתו נמי אקשירה קאי שקשר א' בצוארו במקום שחיטה קשה לי אמאי הקדים להתעסק בקשירת הל' של המשתלח קודם לשל שם הא קי"ל ריש פ"י דזבחים (דף פ"ט) כל התדיר או המקודש מחבירו קודם את חבירו והא שעיר של ה' קדיש טפי שמתן דמו לפנים ובשל המשתלח ליכא מתן דמים כלל וכי תימא הני מילי דתדיר ומקודש עדיפי בעסק עבודה דקדמי לעבודה וכדתנן התם דם חטאת קודם לדם עולה אבל לא במאי שהן צורכי הקרבן כגון הכא שאין הקשירה אלא שלא יתערבו לית לן בה ליתא דהא תנן בסוף פ"ה דסוכה (דף נ"ו) חג עצרת אומר ליה הילך מצה פי' לחם הפנים הילך חמץ של שתי הלחם וטעמא משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ולחם הפנים תדיר בכל שבת ושתי הלחם אינו אלא בעצרת משום הכי בחל עצרת בשבת כשחולק מהן לכהנים אומר בתחילה הילך מצה של לחם הפנים דתדיר ואחר כך הילך חמץ ואפילו למ"ד התם שאומר לו תחילה הילך חמץ ואחר כך הילך מצה היינו משום דחמץ עיקר ומצה טפל שהוא של שבת שעברה כדמפרש התם הא לאו הכי כולי עלמא מודו דמצה קדים משום דתדיר אע"ג דאין כאן משום עבודה אלא עסק חלוקה אפי' הכי תדיר קודם ואם כן הוא הדין למקודש וכיון דשל שם קדיש טפי אמאי מתעסק בקשירת לשון המשתלח קודם לשל שם. וי"ל דשאני הכא דכיון דכל עיקר קשירת הלשון אינו אלא מטעם שלא יתערבו זה בזה כדאמר בגמרא נמצא קשירת הלשון של משתלח הוא נמי צורך של שם שלא יטעה בשל שם לעשותו משתלח ושלא להקריבו והוי ליה עסק קשירה זו של משתלח מפני צורך המקודש שהוא של שם ואע"ג דבקשירה של שם עצמו נעשה צרכו של שם יותר דקשירת גופיה מהני ליה שלא יתערב לא בחבירו ולא באחרים ואילו קשירת חבירו לא מהני ליה שלא יתערב בשל אחרים אלא בחבירו בלבד מ"מ כיון דקשירה זו מהני נמי לשל שם במקצת שלא יתערב בשל חבירו הוי ליה עסק זה נמי צורך המקודש שהוא של שם וכ"ש למאי דרצה לומר ולנשחט אהעמדה לחוד קאי ולא אקשירה דאתי שפיר דכיון דלא היה קשירה בשל שם אלא בשל משתלח לחוד הא קשירה זו היתה לצורך של שם כמו לצורך המשתלח לפיכך התחיל להתעסק בשעיר משתלח וכיון שעוסק במשתלח הקדים מעמדו נגד בית שילוחו קודם להעמדת הנשחט נגד בית שחיטתו משום אין מעבירין על המצות דעדיף כמו מקודש כמש"ל גבי עבורי דרעא אטוטפתא דאין מעבירין על המצות על כל פנים שקול כמו מקודש:

בראש שעיר המשתלח והכי נמי קשרו לנשחט וקשה לי האיך קשרו לשון בראשו של זה ובין קרניו של חבירו הא עביד עבודה בקדשים דכהאי גוונא אמרינן ריש פ"ו דפסחים (דף ס"ו) גבי שכח ולא הביא סכין מערב שבת בערב פסח שחל בשבת לצורך שחיטת פסח דמי שפסחו טלה תוחב בצמרו גדי תוחבו בין קרניו דפריך והא עביד עבודה בקדשים ומשני דעביד כהלל דמביאו כשהוא חולין בעזרה ומקדישו ושוחטו והא גבי שעירים הללו ליכא למימר הכי דכבר קדשי וקיימי מקמי הגרלה ואפילו למאי דפי' התוס' התם בשם הירושלמי אהא קודם דעביד עבודה בקדשים דכל עבודה שלצורך הקרבן לית לן בה ואפילו תימא דכל זמן עמידת השעירים בעזרה היה קשירת הלשון לצרכן שלא יתערבו זה בזה ולא באחרים כדמפרש בגמ' מ"מ בשעת שילוח המשתלח מן העזרה עד בואו לצוק דאין כאן חשש תערובת הא ודאי הוי ליה שלא לצורך והא בקשירת לשון זה היה משתלח ועליו תנן לקמן בפ"ו מה היה עושה חולק לשון של זהורית חציו קשור בסלע וחציו בין קרניו כמו שמפרש בגמ' ועוד הא גמ' דידן על כרחך לא סבירא ליה הא דירושלמי מדאיצטריך לשנויי עלה דעביד כהלל מיהו אהא לשון של זהורית של שם איכא למימר כיון דאין לו שיעור ובכל שהוא סגי וכמו שמפורש בגמ' בשם התוס' אין בזה משום עבודה דקל הוא אבל משתלח שהיה משקל ב' סלעים כדאמרינן בגמ' הא ודאי לא גרע מסכין של שחיטה דסגי בדבר מועט ואפילו הכי קאמר דיש בו משום עביד עבודה בקדשים וא"ל כיון דשעיר המשתלח לאחר הגרלה לא חזי למזבח דין קדשי בדק הבית עליו דאין אסורין בגיזה ועבודה אלא מדרבנן כדאמר ריש פ"ב דבכורות (דף י"ד) ואע"ג דקודם וידוי מיקרי ראוי אל פתח אוהל מועד ואי לאו דמיעט קרא מלה' הוה אמינא דמחייב עליו משום שחוטי חוץ כדאמרינן ריש פרק בתרא דזבחים (דף קי"ב) היינו משום דשחוטי חוץ בראוי אל פתח אוהל מועד תליא מילתא והא ראוי לבא משום וידוי אבל מ"מ כיון דאינו ראוי להקרבה לאחר הגרלה שכבר עלה עליו הגורל לעזאזל אינו אסור בגיזה ועבודה אע"ג דאסור להקדישו מחוסר זמן ובעל מום ואפילו היכא דאינו צריך גורל ומבורר מעצמו לעזאזל כדאמרינן לקמן פ"ו (דף ס"ו) שעיר המשתלח דרבי קרא לה' כדאמרינן התם אבל לענין גיזה ועבודה דלא רבי קרא הואיל ואינו ראוי להקרבה לית לן בה דהא ודאי מהאי טעמא דאינו ראוי להקרבה לאחר הגרלה אין דינו כקדשי בדק הבית אלא דמי לקדשי מזבח שקדם הקדישן למומן דאסורין בגיזה ועבודה אפילו לאחר פדיונם מן התורה ולוקין עליו כדאמר התם בפ"ב דבכורות:

אני וביתי ובני אהרן בסוף פ"ק דשבועות (דף י"ג) נפקא ליה דכהנים מתכפרים בפרו משום שקרויין ביתו דכתיב בני אהרן