גבורת ארי יומא מב

נמי צריך ליתן אותה של גמא במקום יסוד כעולה דטעונה יסוד וזה אי אפשר בדרומית מזרחית שאין לו יסוד י"ל דס"ד כיון דכבש המזבח הוי בדרום וכשפונה ממנו דרך ימין פגע ברישא קרן דרומית מזרחית כי שביק לי' ואזיל הוי מעביר על המצוה וקי"ל אין מעבירין על המצות ומש"ה ס"ד דמקשה דהכי עדיף ליה טפי ליתן ברישא ב' מתנות בפיסוק על קרן דרומית כמעשה חטאת דאין צריך יסוד הואיל ופגע בי' ברישא ואע"ג דאיכא למימר כיון דעולה היא קדמה ברישא היינו היכא דליכא טעמא לאקדומי מעשה חטאת לשל עולה אבל הכא איכא טעמא לאקדומי של חטאת על של עולה עדיף טפי משום אין מעבירין על המצות ומשני עולה טעונה יסוד כו' פי' נהי דרבי קרא לחטאת על עולה דנעביד בה מעשה חטאת מסתייא לן בשנוי אחד ממעשה עולה למעשה חטאת דהיינו ב' מתנות בפיסוק ולא כמין גמא מ"מ אין לנו לשנות ב' שינויים כמעשה החטאת ליתן בפיסוק ובמקום שאין לו יסוד אלא ודאי הני דבפיסוק גופיה דדמי למעשה חטאת אפ"ה בעי יסוד כעולה וקרן דרומית לא היה לו יסוד ואגב דפריך משינוי מקום דמתן דמים דניתיב מזרחית דרומית תחלה דההיא פירכא אדר"ש קיימא וקאי אההיא שינויא דסליק מיניה כיון דעולה היא היא קדמה ברישא וכדפי' הא דפריך נמי ניתיב ברישא מערבית דרומית דמיירי נמי משינוי מקום מתן דמים אע"ג דההיא פירכא לאו אדר"ש לחוד פריך דהא לרבנן נמי קשיא הא ועוד למאי דפי' אפשר לומר דהא נמי פריך ע"ד פירכא א' משום אין מעבירין על המצות והכי קשיא לי' למה אזיל דרך ימין מכבש שהוא בדרום למזרח וצריך להעביר על המצות בקרן דרומית מזרחית הואיל ואין לו יסוד הו"ל למיזל דרך שמאל למערבית דרומית ואין צריך להעביר על המצות ומשני ימין עדיף דאמר מר כל פינות שאתה פונה וכו' אלא דאין נראה לפרש כן דמשום אין מעבירין על המצות פריך דלא שייך כאן לומר אין מעבירין כיון דקרן דרומית מזרחית אינו ראוי למתן דם עולה דטעונה יסוד וזה אין לו יסוד:

דף י"ז ע"ב כיצד מקריב חלק בראש אומר עולה זו אני מקריב ק"ל אמאי מפרש למקריב ואוכל בתרי גוונא בשלמא בעולה א"א לומר אוכל דהא כולה כליל הוא מ"מ הו"ל לפרש מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש שניהם בחטאת ואשם ומנחה מיהו במנחה איכא למימר לא פסיקא ליה למימר מנחה זו אני אוכל דהא איכא מנחת כהן דכליל היה ואינה נאכלת כדכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל מ"מ הו"ל לפרש שניהם בחטאת ואשם חטאת זו אני מקריב ואוכל וכן אשם ואפשר לומר דקתני רישא עולה ומנחה זו אני מקריב דקמ"ל מנחה דומיא דעולה מה עולה כולה כליל אף מנחה דקתני במנחה דכולה כליל היא איירי דהיינו מנחת כהן וקמ"ל דיפה כחו של כה"ג אף במנחת כהן לומר מנחה זו אני מקריב משא"כ באנשי משמר שהכהן מקריב קרבנו אף במשמר שאינו שלו ואין אנשי משמר יכולין לעכב על ידו כדתניא בפ"ט דב"ק (דף ק"ט) מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה פי' אף במשמר שאינו שלו ת"ל ובא בכל אות נפשו ושרת ואל תתמה שיהא כחו יפה מאנשי משמר בקרבנו של כהן שהרי כחו יפה משלהם בהקרבה ואכילה שאומר זה אני מקריב וזה אני אוכל ואין אנשי משמר יכולין לעכב על ידו ותדע דיפה כח כה"ג מאנשי משמר שהרי ברגלים בחובות הבאות מחמת הרגל היו כל המשמרות שוין חלק כחלק כדתנן ספ"ה דסוכה והא שתי הלחם דעצרת אע"ג דמחובות הרגל הוא ואין כח משמר הקבוע יפה בהן אלא הכל חולקין בו ואפ"ה כח כה"ג יפה בו דהא נוטל חלה אחת משתי חלות ועוד י"ל דמש"ה לא מפרש להקרבה ואכילה בחדא גוונא בחטאת ואשם שמקריב ואוכל דסד"א הנ"מ היכא שהקריב הוא אוכל אבל בהקריבוהו אינהו אינו אוכל קמ"ל דאפ"ה אוכל דיפה כחו כאנשי משמר דאע"ג דאין מקריב אלא אחד מהם כולן חולקין ואוכלים כדאמרינן התם:

אתאן לרבנן דאמרי לא שקיל פלגא ק"ל א"כ לרבנן דס"ל דלא שקיל פלגא אלמא לא דרשי לוהיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו א"כ מנ"ל ליפות כחו של כה"ג יותר משאר כהנים ליטול קרוב למחצה בשלמא לרבי דאמר שקיל פלגא ניחא דנ"ל מהאי קרא כדמפ' טעמא בפ"ט דב"ב (דף קמ"ג) דהא אהרן בר חלוקה הוא להכי פרט ביה רחמנא למשקל פלגא אבל לרבנן אי ס"ל הא סברא לשקול פלגא שלם ואי לית להו הא מנ"ל דיש שום יפוי כח לאהרן על בניו וכ"ת לעולם ס"ל לה"ט מדפרט לאהרן ש"מ דיש לו יפוי כח יותר מבניו דאל"כ ל"ל דפרט לאהרן הא בלא"ה בר חלוקה הוא אלא ודאי ליפות כחו על בניו פרטיה דאכתי מאי פסקא דפרטי' ליפות כחו עד קרוב למחצה דלמא לא פרטי' ליפות כחו אלא עד שליש או רביע וכיוצא ולא עד קרוב למחצה וי"ל דודאי רבנן נמי כר' ס"ל מדפרטיה קרא שקיל פלגא מ"מ לאו אורח ארעא שיטול א' כנגד כולן בשוה בקדשי שמים כיחיד כרבים כדפי' התוס' לפי שיטתם ובהכי נ"ל דשם בפ"ט דב"ב גבי ההוא דאמר לדביתהו נכסי לך ולבניך דאר"י קנתה מחצה ומייתי ראיה מהא דרבי דוהיתה לאהרן ואם איתא דרבנן פליגי עליה מאי ראיה היא זו א"ו רבנן נמי מודו וגם לחם הפנים דקדשי שמים ה"ט כדפי' לאו אורח ארעא לזכות ליחיד משלהן גבי קדשי שמים בשוה עם הרבים לפיכך שקיל בציר פורתא משא"כ בנכסי הדיוט כההוא עובדא דהתם ס"ל לר"י מדפרט לדביתהו לעצמה שתקנה מחצה היא ככל הבנים אלא דלא אסיק ר"י אדעתיה הא דפריך ליה אביי בשלמא התם אהרן בר חלוקה הוא וכו' אלא ס"ל לר"י בכל ענין כל היכא דפרט יחיד לעצמו עם רבים חולק עמהם בשוה כנגד כולן:

דף י"ח ע"א לר"י דאמר נכנס נוטל שבעה וכו' ק"ל לר"י אמאי מעשר בעי למפלג אכתי מי"א בעי למפלג דהא אי לאו שכר הגפת דלתות היה נוטל משמר הנכנס כמשמר היוצא כדאמרי רבנן וא"כ לר"י דס"ל דהנכנס נוטל ז' בשכר הגפת דלתות שפתחו היוצאים והן סוגרין אין כאן הוספה בשכרן על חלקן המגיען אלא חלה א' שממעטין החלה הששית מן החלק היוצאין ומוסיפין אותה על חלק הנכנסין הרי ששה חלות מן השבע שנוטלין והוא חצי מן הי"ב הוא כפי המגיע לחלקן והחלה הז' לבדה היא בשכרן והשתא מי"א בעי למפלג מחמש של הנשאר מן היוצאין ומשש של חלק הנכנסין ואע"ג דלרבנן כה"ג לא שקיל פלגא די אם נבצר החלה הי"א שיחלקו בין שניהן היוצא והנכנס ונשארו עשרה ושקיל כה"ג ה' שהוא פלגא מעשר והשתא בין לר"י בין לרבנן דידיה אליבא רבנן דר' קא שקיל כה"ג לעולם ה' וד' לא משכחת לה כלל דהא דלרבנן דל"ל הגפות דלתות בציר חדא מפלגא וחמש שקיל היינו משום דא"א למיבצר מחלק כל א' מן המשמר הנכנס והיוצא בציר מחדא שלימה דהא אי אפשר למיהב לכה"ג פרוסה אבל לר"י די שתבצר החלה הי"א כולה ויחלוקו אותה ב' המשמרות ביניהן ובהא סגי למיבצר לכה"ג מפלגא ויחלק הכה"ג העשרה הנשארים עמהן הוא ה' והן ה' ומ"מ אינו לוקח פלגא שלם דהא חלקם של המגיע לחלוקה הוי ו' חלות וחלק כה"ג אינו אלא ה' הרי דלר"י אליבא דרבנן דר' דס"ל דלא שקיל פלגא אכתי מעשר בעי מיפלג ולעולם שקיל ה' כמו לרבנן דר"י אליבא דרבנן דר' וד' לא משכחת לי' כלל ואפשר לומר כיון דטעמא דרבנן דר' הא דלא שקיל כה"ג פלגא שלם משום כבוד המשמרות נגעו בה שלא להשוות יחיד לרבים כדפי' בסמוך אי אמרינן אליבא דר"י דשקיל ה' ודי לו בבציר מפלגא במאי דלא שקיל חלקו בחלה הי"א לא מנכרא מילתא דמשום כבוד הרבים נגעו בה הא דלא שקיל כדי שלא להשוותו לרבים אלא אדרבה תלו לה בכבודו של כה"ג משום דאין כבודו ליקח פרוסה מן החלה הי"א וכ"ת אי משום כבודו נגעו בה א"כ לשקול לכל החלה הי"א לעצמו כדשקיל חלה א' שלימה מב' חלות לרבנן אע"ג דאין ראוי לו למישקל פלגא אלא בציר אפ"ה שקיל יותר על הראוי לו משום דלאו אורח ארעא למיהב ליה פרוסה ה"נ אי ס"ד דמשום כבודו הוא דלאו אורחי' בפרוסה הו"ל למשקל לכל החלה הי"א לעצמו כמו גבי ב' חלות דעצרת לא דמי דהתם בע"כ כיון דלאו אורחיה בפרוסה בע"כ נותנים לו חלה א' שלימה לגמרי דאי לא תימא הכי ילך לביתו ריקם ולא יטול משתי הלחם שום חלק וכיון דמן הראוי לחלקו הוא קרוב למחצה כמעט א' שלימה מה"ט דלאו אורחא להשוותו לרבים אין לדחותו מכל וכל לגמרי וכ"ש למאי דפי' דמן הדין אפי' לרבנן היה ראוי ליתן לו מחצה אלא משום כבוד הרבים נגעו בה שלא להשוותו לרבים הכא דלא אפשר אוקמוהו