גבורת ארי יומא לח

דאמרה תורה דמשוח שעבר אכתי קאי בקדושתיה הוא מה"ט גופיה דמעלין בקודש ומש"ה פליג רחמנא בין משוח לנשיא דמשוח שעבר מביא פר ונשיא כהדיוט משום דהא דנשיא מביא שעיר לאו משום קדושה הוא דהא קרבנו נעשה בחוץ כמו של הדיוט אלא גדולתו גרמה לו לשנות גוף קרבנו משל הדיוט דהוא בשעיר והדיוט בכשבה או שעירה וכיון שעבר עבר ודינו כהדיוט אבל משוח קדושתו גרמה לו לשנות קרבנו שהרי דם פר כהן משיח נכנס לפנים מש"ה אע"פ שעבר לא פקע קדושתיה דקדושת הגוף לא פקע בכדי כדאמרינן בפ"ג דנדרים (דף כ"ט) גבי שור זה עולה ל' יום ומיניה ילפינן דלכל דבר אכתי בקדושתיה קאי ולא פקע מיניה והא גופה מטעמא דמעלין בקודש ולא מורידין ואפי' היכא דאינו ראוי לקדושה ראשונה כגון משוח שעבר מחמת מומין אפ"ה מצווה על הבתולה ומוזהר על האלמנה וכיון דהכי האי דנקט כהן הדיוט משום מעלין בקודש האי טעמא גופיה הוא טעמא דמדינא קדושת כה"ג עליו משעבר ואי לאו ה"ט הוי פקע לגמרי משעבר וכ"ת אי הא דמעלין בקודש מהא רבויא דכתי' גבי פר וכן גבי בתולה יקח ללמד דמשעבר מ"מ בקדושתיה קאי תרתי ל"ל נילף חד מחבריה ועוד הא הו"ל שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין לעלמא מהם י"ל דצריכי תרויייהו דאי מוהוא דגבי בתולה יקח ה"א דמש"ה נוהג במשוח שעבר הואיל ונוהג נמי במרובה בגדים ובמשוח מלחמה שמצווין על הבתולה כדאמרינן התם אבל פר כהן משיח אינו נוהג במרובה בגדים לרבנן ואפי' לר"מ דס"ל התם דנוהג במרובה בגדים מודה דבמשוח מלחמה אינו נוהג וה"א דמשעבר הרי הוא כהדיוט ואי הוי כתיב גבי פר דנוהג במשוח שעבר ה"א משום הואיל דאינו נוהג אלא במשוח לבד ולא במרובה בגדים לרבנן דר"מ אלימא קדושתו הואיל ומשוח בשמן המשחה כדא' בפ"ב דשבועות גבי אם נאמר משכן למה נאמר מקדש וכיון דאלימא קדושתו לכך קדוש אף משעבר אבל הא דמצווה על הבתולה דנוהג נמי במרובה בגדים ה"א מרובה בגדים דלא אלים קדושתו כ"כ אימא משעבר פקע קדושתו מש"ה צריכא והשתא דכתיבי תרווייהו ילפינן במה הצד למשוח שעבר שדינו ככ"ג לכל דבר ומשמש בח' בגדים מה"ת וכ"ת תינח לרבנן אבל לר"מ דס"ל מרובה בגדים מביא פר והוא דגבי בתולה ל"ל ת"ל מפר כיון דנוהג גם במרובה בגדים וי"ל דר"מ לא דריש לההוא והוא דהתם כר"ע דהתם לעבר מחמת מומו אלא כר"י ס"ל דאמר התם אחר שחלק הכתוב ריבה למשוח מלחמה א"נ אפי' תימא ר"מ כר"ע ס"ל מ"מ הואיל ופר אינו נוהג במשוח מלחמה ה"א דבמשיח שעבר נמי קלישא קדושתיה ואינו מביא פר משעבר קמ"ל וא"ת הא האי אין מורידין בקודש נ"ל בפי"א דמנחות (דף צ"ט) ממקום אחר מדכתיב ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וי"ל דאי מהתם ה"א בעודו בקדושתו דהתם מ"ל לענין לחם הפנים שביציאתו היו מניחים אותו על שולחן של זהב מה"ט דאין מורידין הואיל והיה מונח כל השבוע על שולחן הזהב שבהיכל אם היה מניחו ביציאתו על של כסף הוי הורדה והרי לחם הפנים קודם הקטרת הבזיכין עדיין בקדושתיה קאי כדמעיקרא ומועלין בו אבל כה"ג לאחר שעבר מחמת איזה סיבה ה"א דמעתה פקע קדושתיה מיניה לגמרי קמ"ל גבי פר ובתולה דלא ואי מהני ה"א דנהי דלא פקע קדושה לגמרי בכדי ע"י שום סיבה מ"מ אע"פ שהוא בקדושתו מותר לפחתו מכבודו הראשון כמו גבי לחם הפנים שלחן של זהב על של כסף קמ"ל מקרא דויקם דאפי' כה"ג נמי לא וא"ת למאי דפי' דמה"ת שני ראוי להיות כה"ג א"כ הא דאמרינן רפ"ז דנזיר (דף מ"ז) גבי מת מצוה משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים משוח עדיף פי' ויטמא מרובה בגדים ולא משוח דזה מביא פר משוח שעבר ומרובה בגדים מרובה בגדים עדיף דעביד עבודה ואלו משוח שעבר לאו בר עבודה הוא ופי' התוס' והמפרש דכר"י אתיא דאמר שני אינו ראוי לכה"ג והשתא כיון דמשוח שעבר מה"ת בר עבודה הוא ואין שום מעלה מה"ת למרובה בגדים עליו והא האי מעלה דמשוח מביא פר ולא מרובה בגדים מעלה של תורה היא לרבנן דר"מ והשתא האיך מעלה דרבנן דמרובה בגדים על משוח שעבר דוחה למעלה של תורה דמשוח שעבר מביא מה"ת פר ולא מרובה בגדים א"ו הא דמשוח שעבר אינו ראוי לעבודה מה"ת הוא והואיל והאי מעלה נמי של תורה הוי משמע להגמרא דהאי מעלה דראוי לעבודה עדיף טפי מאידך מעלה וי"ל דכל הני מעלות ] [חסר כאן וחבל על דאבדין]:

דף י"ג ע"ב אמר רבא לא נחלקו אלא להביא מתוך ביתו נ"ל דרבה בה"א גרסינן ואביי תלמידו אקשי ליה עלה ולקמן בשינויא בתרא לומר שאינו עובד כל היום גרסי' רבא בא':

היה עומד ומקריב פירש"י בכהן הדיוט קאי ק"ל אמאי יגמור לר"י הא כה"ד אם עבד חילל כדתנן רפ"ב דזבחים (דף ט"ו) וכיון דעבודה מחוללת אמאי יגמור דקאמר ר"י וכי תימא הואיל והתחיל בהיתר קודם שנעשה אונן גומרו הא בספ"ק דזבחים (דף ט"ו) אמרינן בעי ר"י מר"ז היה מזה ונקטעה ידו של מזה עד שלא הגיע דם למזבח מהו א"ל והזה ונתן כלומר דעד שהגיע הדם על המזבח עדיין לא נגמרה הזאה והו"ל עבודה בב"מ ופסולה אלמא אע"ג שהתחיל בהיתר ובתוך העבודה נעשה בעל מום מחלל והשתא הדברים ק"ו מה התם דהתחיל בהיתר ולאחר שנעשה ב"נ אינו עובד בידים דהא כבר יצאתה הזאה מידו לאויר וממילא מגיע למזבח אפ"ה חילל כ"ש הכא גבי אונן אע"פ שהתחיל בהיתר אפ"ה הא כשגומר בידים חילל ואמאי יגמור לר"י ועוד דמשמע התם דע"כ לא מיבעי ליה לר"י אלא במזה ואח"כ נקטעה קודם שהגיע למזבח אי כשר אלא משום דאיכא למימר מדנפק דם איתעביד ליה מצותו ונגמרה הזאה ואין כאן עבודה בב"מ אבל אי הוי פשיטא ליה דלא נגמרה עד שהגיע למזבח ודאי פסול אע"ג דתחילת עבודה בהיתר היתה קודם שנעשה ב"מ אפ"ה חילל ואמאי הכא גבי אונן לר"י יגמור ואין סברא לומר דההיא דפ"ק דזבחים כר"י דאמר הכא גבי אונן נמי מניח עבודתו ויוצא ודלא כר' יוסי דאם איתא דמלתא דר"י ור"ז אתיא כתנאי לא הוי שתק הגמרא מיניה לומר כתנאי כדרך הגמרא בכ"מ ועוד דקי"ל הלכה כר' יוסי מחבירו ובודאי אין טעם לחלק בין ב"מ לאונן בהא דהתחיל בהיתר דבזה יגמור ובזה לא יגמור וגם ברפ"ב דזבחים (דף ט"ז) נפקא ליה לתנא דר"י לאונן שחילל ק"ו מב"מ שאוכל חילל אונן שאינו אוכל אינו דין שחילל ומיניה מה ב"מ אפי' התחיל בהיתר חילל כההיא דר"י ור"ז אף אונן כן כיון דמיניה נ"ל בק"ו ועוד אם איתא דאונן קיל מב"מ אם התחיל בהיתר דזה חילל וזה לא חילל א"כ אפי' התחיל באיסור נמי לא אתיא אונן בק"ו מב"מ שאוכל דאיכא למיפרך מה לב"מ שחמיר דאפי' התחיל בהיתר מחלל תאמר באונן דאינו מחלל בהתחיל בהיתר וכשם שקיל מב"מ בהתחיל בהיתר ה"נ בהתחיל באיסור נמי קיל מיניה ואינו מחלל א"ו לכ"ע בכה"ד אפי' בהתחיל בהיתר נמי מחלל והאי פלוגתא דר"י ור' יוסי בכה"ג מיירי וכדפי' התוס' דמה"ת עובד אונן ואפ"ה לר"י מניח עבודתו מדרבנן:

דף י"ד ע"א מאן תנא אמר ר"ח דלא כר"ע משמע לרבנן טהור שנפלה עליו הזאה טהור הוא לגמרי ומצי עביד עבודה וק"ל אמאי אינו טמא מדין מגע דהא בנוגע במי חטאת אפי' אין בו שיעור הזאה טמא אלא שאינו טעון כיבוס בגדים כדתנן רפ"א דכלים וה"נ אמרינן בסמוך אלמא מי חטאת מטמא במגע בכל שהוא והא לענין טומאת מגע לא שנא נגע בידיו או בגופו טמא הוא והא בין לרבי בין לרבנן בפ"ק דקדושין (דף כ"ה) מה שבגלוי הוא לענין הזאה ואהני אם הוזה עליו הוי נמי כגלוי לענין טומאה ומקבל טומאת מגע ואע"ג דקא אמרינן התם גלוי הוא לענין שרץ לאו דוקא דה"ה לגבי כל הטומאות כדמוכח התם דקאמר רבי מדמי לה לטומאה וא"כ כיון דהיזו על כה"ג כל שבעה משום ספק טמא מת ע"כ על מקום גלוי דמהני לגבי הזאה הוא דהיזו א"כ כ"ש דגלוי הוא לענין טומאת מגע והשתא תקשה לכ"ע אפי' לרבנן דר"ע היכא עביד עבודה הא נטמא בטומאת מגע במי חטאת דמטמא במגע בכל שהוא כמו שאמרנו וכ"ש למאן דאמר הזאה צריכה שיעור לקמן בע"כ היזו עליו כשיעור וא"כ אפי' במשא נמי מטמא והיכי עביד עבודה לכ"ע ועוד היכי משכחת לה לרבנן דעל הטהור טהור ולר"ע נמי ל"ל קרא דטמא תיפוק ליה דודאי לכ"ע טמא משום נוגע במי חטאת דא"צ שיעור אלא מטמא אפי' בכל שהו: