גבורת ארי יומא לו

חייב של שותפים דיש לו חלק בו לא כ"ש וכ"ת א"כ לא נרבה אלא בית האשה מה"ט דברכה זו דאל"כ לא תהי' לעולם בכלל ברכה ונמעט מביתך של שותפים וכ"ש של אחרים לגמרי ומ"מ איתנייהו בכלל ברכה זו בבית המיוחד לו שאין לאחר חלק בו לא קשה מידי דודאי מצד הסברא ראוי לחייב כל הני תלת אשה ושותפים ושל אחרים לגמרי מה"ט דהני לא ב"ח אלא דביתך מיעוטא משמע ובע"כ צריך אתה למעט א' מג' אלה הלכך די למעט א' מאלה והקטן שבהם והשתא למעט אשה א"א דא"כ לעולם לא תהי' בכלל ברכה זו ואי אתה ממעט שותפים דא"כ כ"ש שנתמעט ממילא של אחרים מק"ו וא"כ אתה מפקת לתרתי מכלל ברכה זו לפיכך מוקי לי' למיעוטא דביתך על של אחרים ובשנים הנותרים מקיימת לברכה זו ולפ"ז ליתא לתי' ב' שפי' לעיל דשל שותפים גרע משל אחרים לגמרי דא"כ תקשה נרבה לשל אחרים ונמעט של שותפים מיהו אכתי ק"ל הא פי' לעיל דאי לאו ה"ט דהני לא ב"ח ה"א דאשה גופה נמי פטורה מהקישא דמזוזה לת"ת ובית האשה נמי פטור אפילו דר בו איש משום ביתך ולא ביתה השתא לבתר דמרבית אשה עצמה וביתה לחיוב מה"ט דבעי חיי ומוקמית למיעוטי דביתך לשל אחרים לא שנא אם השוכר והמשכיר שתיהן נשים ל"ש שניהם אנשים די לך אם נמעט ונוציא מכלל ברכה של אחרים אם שתיהם נשים אבל אם א' מהם איש כ"ש שניהם אנשים לא דהבית של אשה ודר בו איש ובפרט איש ודר בבית של אחרים של איש יהי' בכלל ברכה זו:

לא לה נ"ל דה"נ מיתורא דלו הוא בעי למעוטי אשה והיינו דמסיק אלא לו ל"ל ועוד אי ממשמעותי' מאי שני מבע"ל למי שמיחד ביתו לו אכתי נמעט אשה מגופי' דקרא משמע לו ולא לה א"ו ממשמעותי' דלו ליכא למעט אשה דכל התורה כולה בלשון זכר נאמרה:

דף י"ב ע"א אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד פרש"י משום כשקנה דוד הגורן מארונא היבוסי גבה כסף מכל שבט ושבט כדאי' בספרי ובשחיטת קדשים משמע מטעם שאינו מיוחד לשום שבט אינו מטמא וק"ל דבפ' בני העיר פרש"י משום דביתו של קודש הוא וגבי נגעים ובא אשר לו הבית בעינן הרי דתלה טעמי' משום דקודש הוא ולא משום שאינו מיוחד לשום שבט:

הא בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים אע"ג דכרכים נינהו ק"ל מאי פריך הא להאי שינויא אינו מחלק בין כרכים לכפרים אלא באין בהם בית דירה אבל ביש בהם בית דירה אפי' של כרכים נמי מטמאין והשתא ניחא הא דנקט מקדש בלבד אע"פ שיש בו בית דירה וכדאר"י לעיל (דף י') והלא כמה לישכות היו שם שהי' בהן בית דירה אפ"ה אינו מטמא בנגעים הא בתי כנסיות וב"מ דומיא דהא דיש להן בית דירה אע"ג דכרכים נינהו מטמאין הואיל ויש להן בית דירה בני טמויי נינהו:

ור' יהודה סבר ירושלים נתחלקה לשבטים ק"ל דבפ"ט דערכין (דף ל"ג) חשיב במתניתין לירושלים בתוך עיירות המוקפות חומה מימות יהושע ב"ן שהבית חלוט בהן ופריך וירושלים מי מחליט בה והתניא עשרה דברים נאמרו בירושלים אין הבית חלוט בה משום דכתיב וקם הבית וגו' לקונה אותו לדורותיו וקסבר לא נחלקה ירושלים לשבטים מכלל דלר"י דסבר נחלקה הבית חלוט בה א"כ לוקי לההיא מתניתין דחשיב ירושלים ר"י היא וה"נ ק"ל בסוף פרק חלק (דף קי"ב) דקתני כתבי קודש שבעיר הנדחת יגנוז ופריך במאי עסקינן אילימא בירושלים מי הוי עיר הנדחת והתניא עשרה דברים נאמרו בירושלים וזו א' מהן אין נעשית עיר הנדחת וקשה נמי הא התם ספ"ז דב"ק (דף פ"ז) מפרש דה"ט משום דכתיב עריך וקסבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים ומאי קושיא לוקמא כר"י דאמר נחלקה וא"כ אין ה"נ דנעשית עיר הנדחת וי"ל משום דבפי"ג דנגעים סתם לן תנא כרבנן דר"י דתנן התם ירושלים וחו"ל אינן מטמאין בנגעים וה"נ תנן בפ' חלק דירושלים אין נעשית עיר הנדחת ובע"כ ה"ט דס"ל לא נחלקה לשבטים ומש"ה דחוק נמי בספ"ט דערכין ולא מוקי מתניתין כר"י דלא תקשה סתמא אסתמא:

פשיטא אירע בו פסול קודם תמיד של שחר וכו' מכאן ק"ל למקצת מפרשים שאמרו שאפילו תרומת הדשן ביוה"כ אינה כשירה אלא בכה"ג והיינו דאמרי' לקמן בפירקין (דף י"ט) ביוה"כ דאיכא חולשא דכה"ג עבדינן ליה מחצות לפ"ז תקשה סוגיא דידן דשקיל וטרי הגמרא אדכ"ע כשאירע בו פסול לאחר תמיד במאי מחנכין להשני דקאמר הניחא למ"ד אבנטו של כה"ג וכו' מאי איכא למימר והשתא אכתי למ"ד לקמן בפ"ב דלתרומת הדשן אינו לובש אלא ב' כלים לחוד כדכתיב בקרא כתונת ומכנסים לחוד והא ודאי כיון דא"צ ללבוש אלא ב' כלים אלו לחוד ל"ש [כה"ג ול"ש] כהן הדיוט בהני סגי א"כ באירע בו פסול בליל יוה"כ קודם תה"ד במאי מחנכין להשני שיהא כשר לתה"ד ואפי' למ"ד אבנטו של כהן הדיוט של בוץ ושל כה"ג של כלאים דבשאר עבודות חוץ איכא היכר באבנט הא בתה"ד ליכא האי היכרא דהא א"צ אבנט וגם הא תקנתא דאביי לובש ח' ומהפך בצינורא אכתי בשעת תה"ד שהי' עבודת לילה ליכא דעדיין תמיד של שחר לא קרב וכ"ת לובש ח' ומהפך באברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב הא אמרינן רפ"ה דפסחים (דף נ"ט) עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול בי"ט וכ"ש דאין עולת חול קריבה ביוה"כ דחמיר מיו"ט ואפי' ר"י דס"ל בספי"ו דשבת (דף קי"ו) דעולת שבת קריבה ביוה"כ בעולת חול מודה דאינה קריבה ביוה"כ כדאמ' התם ובחל יוה"כ בחול מאי איכא למימר וכ"ש לר"ע דס"ל התם דאפי' עולת שבת אינה קריבה ביוה"כ אי תה"ד אין כשירה ביוה"כ בכהן הדיוט במאי מחנכין אותו השני שיהא כשר לתה"ד מיהו למאי דפי' התוס' לקמן (דף מ"ו) דהא דאמרינן ולא עולת חול בשבת היינו בלא משלה בהן האור אבל במשלה בהן האור מבעוד יום שפיר דמי דנעשו לחמו של מזבח ניחא דאיכא למימר לובש ח' ומהפך בצינורא באברים שמשלה בהן האור אלא דאין הכל שוים בהא שפי' התוס' וכמו שכתבתי שם ומיהו י"ל דהא בהא תליא דאי אמרינן דתה"ד א"צ ד' כלים אלא ב' דכתיבי בקרא להדיא בהן לבד סגי היינו משום דלאו עבודה היא כדמוכח שם בפ"ב להדיא דקא' מ"ט דר"ל אי ס"ד עבודה היא יש לך עבודה שכשרה בשני כלים וכיון דלאו עבודה היא ממילא אפי' ביוה"כ כשירה בכהן הדיוט דהא כל עבודת יוה"כ אינן כשרים אלא בכה"ג והא לאו מעבודות היום הוא וכי אמר' דתה"ד צריך כה"ג היינו דוקא אליבא דמ"ד עבודה היא וטעונה ארבעה כלים וכ"ת א"כ לר"ל דלאו עבודה היא וא"צ כה"ג אמאי עבדינן לה ביוה"כ מחצות ומקדמינן לה משאר כל ימות השנה הא לית בה משום חולשא דכה"ג כיון דלדידי' היא נעשית בכהן הדיוט וי"ל דמה"ט מקדמינן לה כדי שתכלה קודם עלות השחר ומיד יתחיל כה"ג בעלות השחר בעבודת התמיד ולא יתאחר בתה"ד מעלות השחר וידחוק השעה לכה"ג בעצם היום לעשות בזריזות ומהירות ויחליש וכהאי גוונא פירשו מקצת מפרשים דס"ל דתרה"ד דיוה"כ כשר בכהן הדיוט דמשום חולשא דכה"ג דקאמר הוא על דרך זה:

אלא אירע בו פסול אחר תמיד של שחר במאי מחנכין אותו פי' במאי ניכר שנעשה כה"ג שיהא עבודת בכה"ג שאינן כשרות אלא בו ול"ל בשמן המשחה מחנכין אותו דהא בבית שני לא היה שמן המשחה שהרי יאשיהו גנזו ת"י מ"מ י"ל ילבש ח' בגדים בלי עבודה ובזה יהי' ניכר שהוא כה"ג ואע"פ דפי' לעיל דבלבישת ח' בגדי כה"ג לחוד בלי עבודה אין זה מילוי ידים הנאמר בקרא גבי חינוכו של כה"ג מ"מ להיכרא בעלמא שהוא כה"ג סגי בהכי דהא אין הדיוט לובש ח' בגדים דהא לר"א דאמר באבנט אין זה מילוי דקרא דאינו אלא ח' בגדים כדכתיב ואינו אלא להיכרא בעלמא דכה"ג הויא כיון דלובש אבנטו כ"ש כשלובש כל ח' בגדי כה"ג דאיכא היכרא טפי דהא אין הדיוט לובש בגדי כה"ג ואפי' למאי דמסיק לקמן רפ"ז (דף ס"ט) דבגדי כהונה ניתנו להנות בהן במקדש ה"מ בבגדים הראוים לו כה"ג ח' בגדים כהן הדיוט ד' בגדי הדיוט אבל הדיוט בשל כה"ג דאינם ראוים לו לא ואטו זר שרי ללבוש בגדי כהונה במקדש הואיל וניתנו ליהנות בהן הא ודאי לא וכ"ש למאי דפי' התם דה"ט דניתנו להנות בהן במקדש אבל לא במדינה משום דמקדש מקום עבודה הוא וראוי לעבוד בהן משא"כ במדינה דלאו מקום עבודה הויא להאי טעמא ודאי לא שרי אפי' במקדש אלא אותן בגדים דשרי ללובש לעבוד בהן עבודה דהיינו כה"ג בח' והדיוט בד' אבל איפכא לא א"כ כשלובש ח' הוי היכר לחינוך כהונה גדולה וכ"ש דקשה לאביי דאמר לובש ח' ומהפך בצינורא היפוך זה ל"ל בלבישת ח' לחוד סגי ליה להיכרא דחינוך כה"ג מיהו לאותן