גבורת ארי יומא כז

דפריך אי בעושה בטהרה יפריש על הכל אתי שפיר דמהאי טעמא ראוי לחייבו נמי במעשר שני והקשה הר"ש מאי קא קשיא לי' ממתניתין אהאי דפ"ה הא מתניתין בנחתום חבר איירי והתם בחבר שלוקח מנחתום ע"ה ותירץ דמשמע לי' דנחתום דהתם כעין נחתום דהכא הכל בנחתום חבר ומיהו ק"ל דבירושלמי הקשה אההיא דפ"ה דתנן בי' הכי הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר נוטל כדי ת"מ וחלה ואומר א' ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי ת"מ עליו והשאר חלה ומ"ש בצפונו או בדרומו מחולל על המעות והקשה בירושלמי וחלה חייבת בדמאי והתנן חלת ע"ה והמדומע פטורה מן הדמאי ושני ר"י כאן בעושה בטומאה כאן בעושה בטהרה ופי' הר"ש מתניתין דפ"ק שטרח להביא גבל שיגבל בטהרה דמסתמא ודאי תיקן ומתניתין דפ"ה שעושה בטומאה והשתא אי ההוא דפ"ה בנחתום חבר שלקח פירות שהוכשרו מע"ה מיירי משום קושיא קמייתא דהתם נחתום מפריש והכא לוקח מפריש כיון דלקח מע"ה פירות שהוכשרו דנטמאו לא הטריחו למוכר להפריש הואיל דלא חזו אלא להסיק תחת תבשילו ל"ל לאוקמי בעושה בטומאה אפי' עושה בטהרה מ"מ הלוקח חייב להפריש דמאי מן החלה דאין עשיית הנחתום שגיבל בטהרה הוכחה על ע"ה שמכר לו שתקנו אע"כ לר"י מיירי בנחתום ע"ה שמכר ככר לחבר ולא מיירי שהנחתום קנה הפירות מע"ה אלא בפירות הגדל בשדה שלו ולא היו מעולם ביד אחרים ואי גבלו בטהרה היתה חלה פטורה מן הדמאי כההי' דפ"ק דחלת ע"ה פטורה מן הדמאי וכיון שכן מאי ק"ל בתחלה התם נחתום מפריש והכא לוקח כיון דהתם מיירי בנחתום ע"ה בע"כ לוקח מפריש ככל לוקח דמאי מע"ה וי"ל דלעולם מיירי מנחתום חבר והא דקאמר כאן בעושה בטומאה לאו דוקא אלא כיון דלר"י מיירי שלקח מע"ה פירות שהוכשרו ונטמאו אצל ע"ה דאל"כ היה מחויב הנחתום להפריש ולא הלוקח נעשה בטומאה קרי לי' דכיון דנטמא הככר אצל ע"ה במגעו אחר שהוכשרה אצלו קודם שבאה ליד נחתום החבר מסתמא נעשית העיסה והגלגול הטובל לחלה בטומאה ודאית ואינו מקפיד החבר לעשותה בטהרה ואע"ג דמגע ע"ה אינו אלא ספק טומאה אפ"ה מותר לעשותה בטומאה ודאית כדתנן בפ"ג דחלה נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה והתוס' בשמעתין הביאו ההוא דירושלמי דפריך וחלה חייבת בדמאי והתנן חלת ע"ה פטורה מן הדמאי אההיא מתניתין דנחתומין דשמעתין ופי' חלת ע"ה פטורה אפי' הפריש חבר את החלה פטורה דלא גזרו דמאי על החלה כר"י דס"ל הכי בירושלמי פ"ק דדמאי ומשני בירושלמי במגבל עיסתו במי פירות שאין מכשירין כדי שלא יקבל טומאה וכיון דטרח כולי האי מסתמא תקנה ופריך ולא כן א' ריב"ח דר"א איש ברתותא היא דפוטר מן הדמאי בגיבלו במי פירות ויחידאי הוא ורבנן פליגי עלי' ומשני אלא כר"י כאן בעושה בטומאה כאן בעושה בטהרה פי' מתניתין דפ"ק שטרח להביא גבל שעושה בטהרה מסתמא ודאי תיקן א"נ כר"א כאן וכאן בעושה בטהרה אלא במתארח אצלו דאקילו רבנן גביה אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים וכה ברבים אנן קיימינן וכדתנא בתוספתא בפ"א דחלה הלוקח מן הנחתום מן האשה שעשתה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבע"ה ומתארח אצלו א"צ להפריש חלת דמאי אבל ודאי טבל צריך תיקון כדתניא בירושלמי העושה עסה מטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשה וחלה לא תאכל עד שיוציא עלי' תרומה ותרומה לא תאכל עד שיפריש עלי' חלה אלו דברי תוס' והרי אתה רואה שא"א להולמן דהרי אדר"י דמתניתין דהנחתומין מיירי בע"ה העושה עיסתו בטהרה משום קושיא קמייתא דהירושלמי והכא מוקי לה ר"י להאי מתניתין גופא בעושה בטומאה משום קושיא בתרייתא דחלה חייב בדמאי ואפי' אם נפרש להא דר"י קמייתא בעושה בטהרה ונחתום חבר שלקח מע"ה פירות שלא הוכשרו לפיכך נחתום מפריש וכפי' הרא"ש מ"מ א"א לומר דמתניתין דהנחתומין מחייבת להפריש דמאי מן החלה ומיירי דעושה הגיבול בטומאה ועל דרך שפירשתי דמהאי טעמא קרי לי' עושה בטומאה מחמת שהוכשרו אצל ע"ה א"כ אינו ראוי לכהן לאכילה ואמאי מפריש נחתום ולא הלוקח ממנו וכההיא דפ"ה אבל אומר אני דהתוס' לא דייקו כלל דהירושלמי לא פריך הא דוחלה חייבת בדמאי אהאי מתניתין דנחתומין דפ"ב אלא אמתניתין דהנחתום דפ"ה ושם פריך לה בירושלמי וגם הר"ש הביא ההיא דפ"ה אבל אהאי דפ"ב דנחתומין לא חייבו אותן אלא תרומת מעשר וחלה לא שייך להקשות דחלה חייבת בדמאי דאין ה"נ דחלה פטורה מדמאי דהא לא קאמר דחייב להפריש תרומת מעשר אף על החלה ואימא הא דתנן דמפריש ת"מ לא על החלה קאי אלא על החולין שבכרי בלבד אלא אמתניתין דפ"ה מקשה התם בירושלמי דהתם יהיב שיעורא לת"מ שבכרי א' ממאה הרי החלה מיתקנת מת"מ שמגיע על חלקה והיינו דקאמר התם בירושלמי ובמסקנא ר"א ר' שמאי בשם ר"א שמע לה מן דבתרא הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת וכו' מתניתין היא התם בפ"ה דדמאי אחר משנה זו דהלוקח מן הנחתום מה דתימר תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה אלמא אההיא דפ"ה דיהיב שיעורא לתרומת מעשר קאי מ"מ גם דברי הר"ש צריכין תיקון קצת שגם הוא פי' ההיא ירושלמי מוחלה חייבת בדמאי עד סוף הסוגיא כדברי התוס' עוד דפריך ולא כן אמר ריב"ח דר"א היא פי' נמי דאפטור מן דמאי היכא שגיבלו במי פירות קאי והא לא מצינו לר"א שאמר כן אבל נעלם מהם הא דתנן בפ"ג דחלה עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה וא' עלה בירושלמי ריב"ח אמר ר"א איש ברתותא היא דתמן תנינן ר"א איש ברתותא אמר ר' יהושע לפסול את כולה פי' במס' ט"י פ"ג תנינן לה ואעיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום קאי ר"ע אומר משמו לא פסל אלא מגעו והכי פי' כיון דלר"ע עיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה אי אפשר לאוקמי להא דחלת ע"ה בנילושה במי פירות דהא פטורה מן החלה ואע"ג דקאמר בירושלמי הא רבנן לא לאו דוקא אלא כיון דקי"ל הלכה כר"ע מחבירו חשיב לי' כרבים ואע"ג דסתם לן תנא כר"א איש ברתותא בפ"ג דחלה אפ"ה לא ניחא לי' לאוקמי נמי לההוא סתמא דפ"ק דדמאי כוותיה ודלא כר"ע מיהו ק"ל דשם בפ"ג דחלה בירושלמי פליג ר"י אריב"ח ומוקי לה כדברי הכל אע"ג דר"ע אמר תמן אין מי פירות מחוורין פי' מחברין לטומאה מודה הוא הכא שמי פירות מחברין לחלה א"כ אמאי נייד ר"י הכא מהאי שינויא דמגבל עשה במי פירות ומוקי לה בענין אחר בעושה בטהרה וצ"ל דלא קאי ר"י אהאי קושיא דולא כן אמר ריב"ח ר"א איש ברתותא היא הא רבנן לא אלא דר"י בעלמא אתמר לשנויי רומיא דמתניתין אהדדי והוא הדין דהוי מצי לאוקמי במגבל במי פירות וחדא מתרתי נקט תדע מדקאמר אלא כר"י אלמא ר"י לאו אהאי קושיא קאי אלא בעלמא אתמר הא דר"י:

אלא תרומת מעשר וחלה. ק"ל מאי קמ"ל שצריך להפריש חלה הא לא נטבלה לחלה ביד המוכר אלא ביד הלוקח דחיוב חלה בשעת גיבול חלה וכ"ת דקמ"ל דחיוב חלה חל על טבל דאע"ג דאמרינן בפ' חלק (דף קי"ב) גבי פלוגתא דעיסה של מעשר שני דר"מ פוטר מחלה דס"ל מעשר שני ממון גבוה הוא ור' יהודא מחייב דס"ל מעשר שני ממין הדיוט הוא מחלוקת במ"ש בירושלים אבל בגבולין ד"ה פטורה ופרש"י בחדא לישנא דבגבולין דהואיל דאין לה היתר אכילה בשעת חיוב חלה דהיינו בשעת גלגול העיסה לא קרינן בי' ראשית עריסותיכם ואפי' פדאו לאחר מכאן פטורה מהחלה וה"נ ה"א הואיל וחיוב טבל חל עליה קודם גלגול אין לה היתר אכילה בשעת חיוב חלה ולא קרינן בי' ראשית עריסותיכם ואפי' תקנו לאחר מכאן פטורה מן החלה הא ליתא כיון דרוב ע"ה מעשרין הן אין כאן חיוב טבל מה"ת ופשיטא דלא פטור חיוב חלה מעיסה זו ואפי' להאי לישנא דפ"ג דמנחות (דף ל"א) אליבא דר' טרפון דס"ל אין רוב ע"ה מעשרין אלא כמחצה על מחצה דיינינן ליה אפ"ה כיון דאינו ודאי טבל אלא ספק פשיטא דמספיקא אינו מפקיע חובת חלה מעיסה זו ומאי קמ"ל דחייב בחלה ואי קמ"ל איפכא דאין חיוב חלה מפקיע איסור טבל דגבי טבל נמי כתב רחמנא דגנך וממעטינן מיניה מירוח הקדש ונכרי במנחות (דף ס"ח) ומיני' יש למעט נמי דגן של איסור הא נמי ליתא דפשיטא דאין חיוב חלה שאינו חל עד שעת גלגול שהוא לבתר מירוח שהוא