גבורת ארי יומא יז

מעכב ולא דמי לכלים דהתם גלי להדיא דלדורות עבודתן מחנכתן כדכתיב וימשחם ויקדש אותם אותם במשיחה אבל לדורות בעבודה אבל הכא כיון דגלי קרא להדיא דאין כשר ליוה"כ אלא א"כ נתרבה שעה א' עכ"פ אי אמרת עבודתו מחנכתו אין צריך ריבוי כלל והיכי משכחת לה דריבוי יום א' מעכב הא אין צריך ריבוי כלל כיון דאמרינן עבודתו מחנכתו ואפי' לכתחלה ועוד ק"ל אפי' לר"א דאמר מחנכין אותו באבנט למ"ד אבנטו של כה"ג ביוה"כ לא זהו של הדיוט אין זה מילוי ידים דקרא דמילוי דקרא הוא ח' בגדים דכה"ג דכל השנה כדכתיב ובגדי קודש אשר לאהרן יהי' לבניו אחריו ולמלא את ידם ובגדי אהרן דקרא מח' בגדים מיירי ולא מאבנט של יוה"כ דאין זה מילוי כלל וש"מ דמילוי אפי' יום א' אינו מעכב לעבודה של יוה"כ ואם נפרש דמילוי אינו ענין כלל לעבודת יוה"כ דבחינוך אבנט או עבודה סגי ולא כדפרש"י וקרא דוכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו לאו למימרא דאין כפרת יוה"כ אלא בנמשח ונתרבה דוקא אלא סימנא בעלמא נקט קרא איזה כהן מכפר ביוה"כ היינו כה"ג דוקא דבעי משיחה או ריבוי לאפוקי כהן הדיוט וכן אידך קרא דז"י ילבשם וכו' אשר יבוא אל אוה"מ לכפר אינו אלא לסימנא בעלמא דכה"ג הראוי לעבודת יוה"כ הוא דבעיא מילוי ולא כהן אחר אבל לעבודת יוה"כ גופי' אין צריך מילוי אלא באבנט סגי או עבודתו מחנכתו לר"פ וקרא דמשמע דכה"ג בעי מילוי היינו לקדושת כה"ג של שאר ימות השנה ונ"מ לכל הדברים שבין כה"ג להדיוט דתניא לקמן דאין מתחנך להם אלא ע"י ריבוי ז' לכתחלה ובדיעבד בריבוי יום א' סגי ומשום דבשאר ימות השנה ליכא היכרא שיוצא מן הדיוטות לקדושת כה"ג אלא ע"י ריבוי הא נמי ליתא דהא אחד מן הדברים שבין כה"ג להדיוט דחשוב הוי עשירית האיפה שמביא כה"ג בכל יום ואי לכתחלה בעי ריבוי שבעה לקדושת כה"ג הא תנן בפ"ד דמנחות (דף נ') גבי חביתי כה"ג שהביא מחצה שחרית ומת ומינו אחר תחתיו לא יביא חצי עשרון מביתו ולא חצי עשרונו של א' אלא מביא עשרון שלם וחוצהו מקריב מחצה ומחצה אבד והא כה"ג שמינו בין שחרית לערבית בר יומו הוא ולא אפשר שהי' לו ריבוי יותר מיום א' בלבד ואפ"ה מביא חביתי כה"ג ערבית לכתחלה והא דלא סגי לי' בחצי עשרון מביתו היינו טעמא כדמפרש בגמרא התם משום שנאמר מחציתה בבקר ומחציתה בערב מחצה משלם הוא מביא אבל למחר ודאי מקריבו לחצאין אע"ג דלא נתרבי אכתי ז' ימים וכמו שיש עליו קדושת כה"ג בריבוי יום א' לענין חביתין ה"ה נמי לכל דבר בודאי יש עליו קדושת כה"ג לא מיבעי לחומרא כגון מצווה על הבתולה ושאר חומרות דקא חשיב התם בודאי נוהג בו כיון דבדיעבד בריבוי יום א' סגי הוי כה"ג מעליא אלא אפי' לשאר דברים דחשיב התם כגון להחזיר הרוצח במיתתו ולהקריב אונן נמי בריבוי יום א' סגי להו דמ"ש מחביתין וא"כ הא ריבוי כל ז' דבעי לכתחלה למאי נ"מ אי לעבודת יוה"כ הא אין צריך ריבוי כל עיקר דהא בחינוך אבנט לחוד סגי לי' או לר"פ עבודתו מחנכתו ואי לקדושת כה"ג דשאר ימות השנה הא ע"י ריבוי דיום א' נכנס לקדושת כה"ג לכל דבר אפי' לכתחלה כדמוכח ההיא דפ"ד דמנחות גבי חביתין וי"ל דמ"מ מצוה בעלמא הוא שיהיה כה"ג נמשח ונתרבה ז' ימים כשנתמנה לכה"ג אע"ג דאינו מעלה ומוריד לדיני כה"ג לא לשל יוה"כ ולא לשל כל ימות השנה:

ככה עיכובא ק"ל מאי טעמא דמאן דאמר דבר שאינו מעכב לדורות אין מעכב בהן הא קי"ל כל מקום שנאמר ככה אינו אלא לעכב והרי בפי"ב דמס' יבמות (דף ק"ד) תנן קראה ורקקה אבל לא חלצה חליצתה פסולה חלצה וקראה אבל לא רקקה ר"א אומר חליצתה פסולה ר"ע אומר חליצתה כשרה אמר ר"א ככה יעשה כל דבר שהוא מעשה מעכב א"ל ר"ע משם ראיה ככה יעשה לאיש כל דבר שהוא מעשה באיש ועד כאן לא פליגי אלא ברקיקה דר"ע סבר דככה לא נאמר אלא אמעשה באיש אבל לכ"ע ככה עיכובא הוא לפיכך בלא חלצה לכ"ע פסולה ובשלמא למ"ד סמיכה ותנופה איכא בינייהו י"ל דהיינו טעמא דמ"ד דלא מעכב משום דככה גבי ועשית לאהרן ולבניו כתיב וי"ל דוקא מעשה באהרן ובניו עצמם מעכב אבל לא סמיכה ותנופה שאינו מעשה שבגופו אלא בקרבן אבל למ"ד פרישה וריבוי ומשיחה נמי לא מעכבי הואיל ואינו מעכב לדורות אמאי הא מעשה דבגופו הוא וככה קאי עלייהו ותעכבי:

דף ה' ע"ב זה הדבר אשר צוה ה' אפי' קריאה מעכבת ונ"ל דס"ל לר"ש כמאן דאמר כל הכתוב בהן מעכב בהן ויליף לה מככה מ"מ ק"ל הא בההיא דחליצה תנן חלצה ורקקה אבל לא קראה חליצתה כשרה לכ"ע אפי' לר"א אע"ג דס"ל לא רקקה פסולה שאני הכא דאיכא מעשה וככה אדבר מעשה קאי דכתיב ככה יעשה וה"נ דכוותיה ועשית לאהרן ולבניו ככה אדבר שהוא מעשה קאי ואע"ג דבעי קריאה מ"מ לא מעכב וי"ל דר"ש ס"ל כר"י דתנן פ"ז דסוטה (דף ל"ב) דנפקא לי' דחליצה בלשון הקודש מדכתיב וענתה ואמרה מוענו הלוים מה להלן בלה"ק וכו' ר"י אומר וענתה ואמרה ככה עד שתאמר בלשון הזה ואמרינן בגמרא ורבנן האי ככה מאי עבדי ליה מיבעי להו לדבר שהוא מעשה מעכב ור"י מכה ככה נפקא לי' ורבנן כה ככה לא משמע להו וה"נ ר"ש דריש כה ככה לדבר שהוא מעשה וככה אפי' דיבור מעכב ובהכי ניחא לי אמאי לא אמרינן לעיל דאיכא בינייהו מקרא דלמ"ד כל הכתוב בהן מעכב מעכבי ולמאן דאמר דבר שהוא מעכב לדורות אינו מעכב ומקרא פרשה אינו מעכב לדורות כדתנן לקמן רפ"ז (דף ס') בא לו כה"ג לקרות וכו' וקריאה זו ממילואים ילפינן כדפרש"י התם והא בין לר"י בין לר' נחמיה בדברים הנעשים בבגדי זהב בחוץ לא מעכב בין סדרן בין עיקרן לגמרי כדמוכח התם גבי שירים מעכבים וברפ"ז אלא ודאי כיון דאליבא דרבנן דלא דרשי כה ככה לכ"ע קריאה לא מעכב דככה דמשמע עיכובא לא קאי אלא אדבר של מעשה והא דר"ש לא אתיא אלא כר"י ומש"ה לא קאמר הגמרא איכא בנייהו הא דלרבנן לכ"ע קריאה לא מעכב דהא עיכובא דככה לאו אקריאה קאי דלאו מעשה הוא:

לעתיד לבא נמי לכשיבוא אהרן ובניו ומשה עמהם ונ"ל דבלאו הכי המ"ל דהא ס"ל לר"י פ"ט דנדה (דף ע') מצות בטילות לעתיד לבוא פי' לאחר זמן תחית המתים דהכי אמרינן התם בגד שאבד בו כלאים וכו' אבל עושה ממנו תכריכים למת ואמ' אמר ר"י זאת אומרת מצות בטילות לעתיד לבוא ופריך והא אמר ר"י לא שנא אלא לספדו אבל לקוברו אסור ומשני לאו אתמר עלה ור"י אומר אפי' לקוברו ור"י לטעמי' דאמר ר"י מאי דכתיב במתים חפשו כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות אלמא לר"י מצות בטילות לע"ל וא"כ מנ"מ לעתיד לבוא כיון דאין מצות פשיטא דאין קרבן ולא בגדי כהונה ולענין מאי פליג אבני ר"ח דכיצד מלבישן לעתיד לבוא כיון דלדידי' מצות בטילות לע"ל לבישה זו דאהרן ובניו לא צריכא כלל ואין נפקא מינה בלבישתן לע"ל אלא דעדיפא מיני' פריך לע"ל נמי לכשיבוא אהרן ובניו ומשה עמהם:

דף ו' ע"א כמאן כר"ע ק"ל הא בנמצא על שלה איכא ג' זמנים אותיום טמא ודאי בכדי שתרד מן המטה ותדיח את פני' טמא ספק ובאחר זמן זה פליגי ר"ע ורבנן והכי תנן בפ"ב דנדה (דף י"ד) ואם כן מאי ס"ד דרבנן אלו דחיישינן לתמצא ספק נדה לאחר זה ור"ע היא ולא חיישינן לספק נדה בתוך כדי שתרד וי"ל דהני רבנן סבירא להו כרבינא בסמוך דאהא דפריך ועד שאתה מפרישו מביתו הפרישהו מטומאת המת וקא משני טומאת ביתו שכיחא טומאת מת לא שכיחא וקס"ד דטומאת ביתו קודם לאחר זמן נמי לא שכיח ודמי לטומאת המת דלא חיישינן לה ור"ח שני לה דבחד אחר נמי שכיח ולא דמי לטומאת מת א"כ לר"ח דס"ל נמי דחד אחר לא שכיח ודמי בזה לטומאת מת ואפ"ה חיישינן לי' והא דלא חיישינן לטומאת מת ס"ל כרבא דשני זאת אומרת טומאה הותרה בציבור ואע"ג דר"ח קאמר לקמן דמתני' דתנן לקמן כל ז' ימים הוא זורק את הדם דלא כר"ע דאמר טהור שנפלה עליו הזאה טמאתו דאי ר"ע היכי עביד עבודה ואי ר"ח כרבא ס"ל דלתנא דידן טומאה הותרה בציבור אין צריך הזאה כלל כדאמ' לקמן אי ס"ל לר"י דאמר מזין עליו ג' וז' טומאה הותרה בצבור הזאה כלל למה לי י"ל כמו שפרשתי למעלה הנ"מ למאן דיליף מסיני והזאה מעלה בעלמא היא משום ספק טומאת מת ומש"ה למאן דאמר הותרה אין צריך הזאה כלל אבל למאן דיליף ממילואים בע"כ צריך הזאה כל שבעה ימים מן התורה מגזה"כ מש"ה ר"י דאמר אין מזין עליו אלא ג' וז' בלבד בע"כ לא יליף ממילואים אלא מסיני