גבורת ארי יומא טז

אם עשאה לסמיכה שיורי מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו לא כפר ופרש"י כאלו לא כפר מן המובחר וכפר כדאמרינן בזבחים (דף ט') כפר גברא דעיקר כפרה בדם אבל לא כפר כמי שלא קיים מצות קונו מן המובחר וק"ל שלא פי' כפי מסקנת רבא בפ"ק דזבחים (דף ו') דמיבעי לן התם עולה מכפרא אעשה דלאחר הפרשה או אינה מכפרא ואתינן למיפשט להא מהא דוסמך ונרצה דמעלה וכו' כאלו לא כפר וכפר מאי לאו דכפר אעשה דקודם הפרשה לא כפר אעשה דסמיכה דהו"ל עשה דלאחר הפרשה ושני רבא עשה דסמיכה קאמרת שאני התם דכל כמה דלא שחיט בעמוד וסמוך קאי אימת קא הוי עשה לאחר שחיטה דלאחר שחיטה לא קאמינא אלמא האי כפר ולא כפר דקאמר את"ל דאעשה דלאחר הפרשה נמי מכפר כפר הכל קאמר ולא כפר אעשה דסמיכה לחוד קאי וכ"ש אי אעשה דלאחר הפרשה לא מכפרא דלא כפר אלא אעשה דקודם הפרשה לחוד קאמר ואע"ג דא"ל ר"ה לרבא התם אימא כפר גברא לא כפר קמי שמיא פי' דלא קיים מצוה מן המובחר כדפרש"י הכא ומביא ראיה מי לא תנן והנותר בשמן וכו' שדחי לה רבא התם נמי כפר מתן בהונות אלא דזה אינו קושיא כל כך דבשילהי שמעתתא התם משמע דמיבעי ליה לר' ירמיה אפי' אעשה דלאחר שחיטה אי מכפרא אי לא גבי ב' כבשי עצרת שקבלו דמן בשתי כוסות ומשמע מפרש"י התם דר"ז הדר לי' דאפי' אעשה דלאחר שחיטה וקודם זריקה נמי מכפר וא"כ עשה דסמיכה דהו"ל עשה דלאחר שחיטה מכפר ומהשתא בע"כ לא כיפר וכיפר דגבי וסמך ונרצה לכפר כפר גברא לא כפר קמי שמיא קאמר וכדפרש"י הכא אלא דמשמע שם דהגמרא ל"ל הא דר"ז גבי הא דקאמר שם במסקנא דילמא את"ל קאמר ואין להאריך כאן בזה יותר:

כאלו לא כפר וכפר ק"ל הא בפ"ק דזבחים (דף ז') נפקא לי' לר"א דשלא לשם בעלים לא עלתה לבעלים לשם חובה מהאי קרא ונפקא לי' מוכפר עליו ולא על חבירו ומונרצה לו לכפר נפקא ליה הא לו לכפר ולא על חבירו והשתא כיון דהאי לכפר דריש לה לענין סמיכה דמעלין עליו כאלו לא כפר ומ"מ כפר ועלתה לבעלים ה"נ הו"ל למדרש להאי לכפר גופי' לענין לו ולא על חבירו דמעלין עליו כאלו לא כפר ומ"מ עלתה לבעלים לשם חובה דכיון דהאי לכפר אהני תרתי קאי אוסמך דרישא ואלו דבתרי' ראוי להשוות ולמדרש אשניהם בענין אחד או שלא עלתה לשם חובה בין שלא סמך בין שלא לשם בעלים או בין שלא סמך בין שלא לשם בעלים לעולם כאלו לא כפר ומ"מ כפר ועלתה לחובה ובשלמא לרבא דמפרש להאי כאלו לא כפר היינו אעשה דסמיכה גופא קאי לק"מ דאפשר לומר דודאי יותר ניחא למדרש למעלה עליו כאלו לא כפר מלמדרש ללא עלתה לחובה הלכך לענין סמיכה דהוי בבעלים דוקא ניחא לן למדרש לא כפרו הבעלים דסמיכה שעברו בעולה זו אבל האי שלא לשמה דאינו בבעלים דוקא דהא זריקה ושאר עבודות דהוי בכהן ואפי' שחיטה דכשירה בזר אין צריך בעלים דוקא כדאמ' בפ"ג דמנחות (דף כ') לא שייך למדרש לא כפר עבודה שלא לשמה הנעשית ע"י אחר שאינו בעלים של הקרבן ואין לו כפרה כלל בקרבן זה אבל למאן דמפרש התם להאי לא כיפר דסמיכה ל"כ קמי שמיא וכמ"ש בסמוך ה"נ איכא למדרש להאי לא כיפר לגבי לו ולא לחבירו נמי כה"ג לא כפר קמי שמיא דאע"ג דהא שלא לשמה אינו בבעלים דוקא אפ"ה שייך לומר לא כפר קמי שמיא דהא הני אמוראי מפרשי התם לוהנותר בשמן לכפר דדרש ריב"ן ששירי מצוה הן בין נתן בין לא נתן כפר ומעלה עליו כאלו לא כפר דכפר גברא לא כפר קמי שמיא אלמא אע"ג דמתנות הראש דמצורע נעשין ע"י כהן אפ"ה שייך לומר לא כיפר קמי שמיא ה"נ נימא הכי לא כפר לענין שלא לשמה קמי שמיא אע"ג דשלא לשמה נעשה ע"י אחר ולא ע"י בעלים דוקא:

ריבוי שבעה פרש"י ששימש כה"ג ז' ימים רצופים כשממנין אותו לכה"ג וילבש ח' בגדים בשעת עבודה ריבוי לשון מרובה בגדים הוא שמשמש בח' וההדיוט בד' משמע מפירושו שריבוי אינו אלא כשמשמש באותן ח' בגדים ואינו נראה כן מדברי הרמב"ם שכתב בפ"ד מהל' כה"מ כיצד מרבין אותו בבגדים לובש ח' בגדים ופושטן וחוזר ולובש למחר ז' ימים יום אחר יום שנאמר ז' ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו הרי שלבישת ח' בגדים לחוד קרוי' ריבוי ואין צריך לעבוד בהן כלל ולכאורה לא משמע כן אלא כפרש"י לקמן (דף י"ב ע"א) דאמרינן אירע בו פסול אחר תמיד של שחר במאי מחנכין אותו אמר רב אב"א באבנט הניחא למ"ד אבנטו של כה"ג זהו כו' אמר אביי לובש ח' ומהפך בצינורא ואי ריבוי אינו בעובד עבודה בלבישת ח' בגדים דוקא אלא בלבישתם לחוד נמי הוי ריבוי א"כ אין לחלק בין אירע בו פסול קודם תמיד לאירע בו לאחריו דהא אפשר לו ללבוש ח' בגדים בלי עבודה לאחר תמיד כמו קודם ועוד לאביי דאמר לובש ח' ומהפך בצינורא היפוך זה ל"ל בלובש ח' לחוד בלי היפוך סגי לריבוי אלא ע"כ אין מצות ריבוי אלא בלבישה ועבודה. מיהו ק"ל הא ריבוי דאהרן בז' ימי מילואים היה בלבישה לחוד בלתי עבודה דהא משה שימש בז' ימי מילואים כדאמרינן בפ"ק דתענית (דף י"א) ובפ"ב דע"ז (דף ל"ו) במה שימש משה בז' ימי מילואים בחלוק לבן ואפי' הקרבנות שלא באו לחובת המילואים כמו התמידים והמוספים שבאו לחובת דורות הכל הקריב משה והכי משמע מפירוש רש"י בפ"ב דזבחים (דף י"ט) דאריב"ח כל כיור שאין בו כדי לקדש ד' כהנים אין מקדשין בו שנאמר ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו ופרש"י משה ואהרן תרין ובניו תרין שאף משה כהן היה בז"י המילואים ואע"ג דלא כהנו בבת אחת מ"מ קרא להכי מידרש וש"מ דאהרן ובניו לא כהנו כלל בז"י המילואים מדפריך דלא כהנו כאחת וש"מ דריבוי דאהרן היה שלא ע"י עבודה ותדע דלמ"ד מילואים כל הכתוב בהם מעכב וריבוי ומשיחה מעכבי א"כ לא כהנו אהרן ובניו בז' ימי מילואים והו"ל זרים ואפי' למ"ד דבר שאינו מעכב לדורות לא מעכב מ"מ לכתחלה לא היו רשאים עד אחר ריבוי ומשיחה כל ז' ימים ועוד דע"כ ריבוי דאהרן ובניו היה בלבישה לחוד בלי עבודה דהא לקמן אמרינן מכנסים אין כתובים בפרשה כשאמר זה הדבר אשר תעשה להם להביא מכנסים ואי ריבוי היה ע"י עבודה וכי ס"ד שהיו משמשין מחוסרי בגדים והא מחוסר בגדים ששימש מחלל עבודה כדאמ' רפ"ב דזבחים (דף ט"ו) וחייב מיתה כדאמ' בסנהדרין (דף פ"ב) אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם ואף על גב דמשה שימש בשבעת ימי מילואים בחלוק לבן לחוד שימוש דמשה שאני דגזירת המלך היה לפי שעה דלאו בתורת כהונה שימש כדפרש"י התם אלא ודאי ריבוי דאהרן בלבישה לחוד בלתי עבודה היא וה"א כיון דלא כתיב מכנסים בפרשה אין צריך ללבשן בשעת ריבוי קמ"ל זה הדבר דצריך ללבשן וכיון דריבוי דאהרן בלבישה בלתי עבודה היא ה"נ לדורות ריבוי דכה"ג סגי בהכי ואע"ג דאבנט ושאר בגדי כה"ג היו של כלאים אפילו תאמר כלאים של בגדי כהונה לא הותרה לכהנים שלא בשעת עבודה וכמ"ש לקמן רפ"ז (דף ס') מ"מ ריבוי זה של כה"ג גזירת הכתוב הוא שיהא בשמונה בגדים והשתא תקשה כדאמרן הא דאירע פסול לכה"ג אחר תמיד דקאמר במאי מחנכין אותו הא אפשר בלבישה לחוד בלתי עבודה דבהכי סגי וי"ל דודאי ריבוי דאהרן היה בלבישה לחוד בלתי עבודה הואיל ולא היה אפשר בעבודה עד יום השמיני אבל לדורות דאפשר בעבודה יש לקיים שיטת רש"י דאין ריבוי אלא בעבודה עם הלבישה ומידי דהוה ככל הכלים שעשה משה דמשיחה מקדשן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן כדאמרינן לקמן (דף י"ב) וראיתי להראב"ד שם אהא דכתב הרמב"ם ואם עבד קודם שיתרבה בבגדים כל ז' או קודם שימשח כל ז' עבודתו כשירה הואיל ונתרבה או נמשח פעם א' נעשה כה"ג לכל דבר שכתב עליו נראה מדבריו דימים שהיו בהם המשיחה לא היה עובד ואין זה מן החכמה אלא כשאמרינן נתרבה ז' ונמשח ז' דבעינן ז' לכתחלה ה"מ לעבודת יוה"כ אבל לעבודת אותן הימים בכל יום בשמונה בגדים עובד:

אין לי אלא שנתרבה ז' ופרש"י אין לי שיהא כשר לבוא אל אהל מועד ביוה"כ אלא כשנתרבה ז' ונמשח ז' כשנתמנה. וק"ל דא"כ ריבוי ומשיחה יום א' מיהו מעכב לעבודת יוה"כ דהא לא ריבה קרא אלא יום א' לדיעבד כדמסיק אבל לגמרי אפי' דיעבד לא והא בההיא דאירע בו פסול לאחר תמיד קאמר ר"פ עבודתו מחנכתו מי לא תניא כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן ה"נ עבודתו מחנכתו והשתא האיך אפשר דעבודתו מחנכתו הא קרא גלי להדיא דריבוי יום א' מיהו