גבורת ארי יומא קלג

יבא אליהו באותו פעם שאוכל וא"ל שעתיד דור אחר לחייב על כזית קטן אפ"ה לא שב מידיעה זו דאין לו אלא ב"ד שבימיו והשתא פריך [שפיר] לפיכך מהפך הגמ' שם ומפ' דברי ר"א להיפך שמא ב"ד א' ירבה בשיעורין שאינו חייב אלא על כזית גדול וכיון דאין לך אלא ב"ד שבימיך אין לו להביא קרבן על כזית בינוני כהוראת ב"ד העבר דהו"ל חולין בעזרה ובהכי ניחא נמי מה דק"ל הא בההיא דר"א לכ"ע בכד"ק אם יבא ב"ד ויורו כן אפי' למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור [יהא חייב] שהרי ב"ד קמא לא הורו להתיר לכתחלה כ"ק דהא חצי שיעור אסור ודמי להא דהורו ב"ד להנשא וקלקלה דלא דמי דהתם בא בעלה חי קמן נתברר למפרע שהוראת טעות בודאי היה זו שהתירו להנשא ומדינא חייבת בקרבן אלא שגזה"כ הוא לפטור בתולה בב"ד הלכך אע"ג דע"י הוראתן יצאתה מאיסור א"א לכל דבר אפי' בזנות מ"מ אין לך אלא חידושו במה שהורו לה להתיר בהדיא והבו דלא לוסיף עלה לפטור משום תולה בב"ד מה שיוצא מכלל דבריהם אבל התם אף אם יבא ב"ד אחר ויחייבו בכ"ק אפ"ה כיון דב"ד קמא הורו שאינו חייב אלא אכזית בינוני מאי חזית דסמכת אבתראי סמוך אקמאי אדרבה גזה"כ הוא אפי' מכאן ולהבא לחייבו בכזית קטן הלכך חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו לחייבו בכ"ק מכאן ולהבא אבל לא למפרע אפי' הא דלא התירו קמאי בהדיא בהוראתן להתיר לכתחלה אפ"ה כיון דהכל סברו ששיעורין של עונשין בכזית בינוני נראה להם שעל כזית קטן אינו חייב קרבן אין כח בהוראת בתראי לחייבו למפרע בכ"ק דאין לך בו אלא משעת חידושו ואילך ועוד יש לחלק דהתם בהורו ב"ד לינשא וקלקלה ב"ד לא אדעתייהו וסברת לבם לחוד קא סמכי אלא אעדים שמעידים שמת בעלה לפיכך אין הוראה זו חזקה בידם כ"כ בשעת הוראה משום דלמא סהדי שקרי נינהו ופוק חזי מה עלתה שהרי בא בעלה ושקרא אסהדו לפיכך אומדן דעת הוא שלא כיונו אלא מה שהורו להדיא לנשואי היתר אבל לא להפקיע איסור א"א לנשואי איסור או בזנות להיות תולה בב"ד אבל בהוראה זו דכזית בינוני אין סומכים על אחרים אלא על סברת לבם ודברי עצמם כל דנראה להם כשחייבו רק בכזית בינוני הפקיעו החיוב מכ"ק בהוראתן:

(א"ה גם מלבד דברי רבינו י"ל דבשלמא לענין התירא דא"א שם שפיר י"ל דרק לינשא התירוה [ובפרט דלענין זנות אין שום היתר בעולם] משא"כ בדין כזית מאי אולמא הוראתן בכזית מבפחות ושניהם יצאו מב"ד דבכזית כזה חייב ובפחות פטור] אכן בעצם דברי רבינו מש"כ ובהכי ניחא מה דק"ל וכו' צ"ע כוונתו דהלא לא מיירי כאן מענין יחיד שעשה בהוראה ורק מענין שב מידיעתו ושני ענינים הן ואפשר דקיצור לשון הוא ובא לחזק דבריו דאם לא נאמר כחילוקו לא מיבעי באכל בשוגג ממש דאין לפוטרו מקרבן משום דלא חשיב שב מידיעתו. דהלא כשיתודע לו טעותן של ב"ד ישוב. וכמו ההיא דהוריות אלא אפי' אם אכל להדיא בסמיכתו על ב"ד שאינו חייב בשיעור זה ולמ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור. מ"מ כאן הלא בכהאי גוונא צריך לחייבו וכמו בקלקלה אלא דשאני הכא דהחיוב הוא מכאן ולהבא וכמש"כ בתחלת דבריו):

דף פ"א ע"א זר שכוסס שעורים משמע דוקא כוסס שעורים היא דפטור מפני [שאינו מאכל אדם כדא' בפ"ק דפסחים גבי שעורים] נעשו יפות צא ובשר לסוסים ולחמורים אבל כוסס חטים חייב חומש דמאכל אדם [הוא והראב"ד פ"י מהל' תרומות פוסק כירושלמי פ"ו דמס' תרומות דאיתא התם תני הכוסס חטים של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש רבי אומר אומר אני שמשלם קרן וחומש וכתב הראב"ד וקיי"ל כרבנן] ואע"ג דמברכין עליו בפה"א אפשר לגבי תרומה מזיק הוא ומסוגיין לא משמע הכי מדנקט כוסס שעורים פטור מכלל [דחטים חייב וכן מוכח במנחות פר"י (דף ע') תנא] התבואה והקמחים והבציקות מצטרפים לכזית ומפרש לה התם דמיירי לענין חמץ וחדש ומ"ש אם [אכל חוץ לחומה ובכולהו אכילה] כתיב ומדקתני התבואה והקמחים ש"מ דתבואה תבואה ממש קודם טחינה קאמר ואי כוסס את החיטה נמי בכלל מזיק הוא [ואינו מאכל אדם היכי מצי למימר דהוי אכילה] ומצטרפים עם קמח ובצק לענין חמץ וחדש ומ"ש דהא ודאי חיטה ראוי לאכילה יותר מה' מיני דגן אלא ודאי כוסס החיטה [מקרי אוכל ולא מזיק ותמיהני על אדם] גדול כהראב"ד איך נעלם ממנו סוגיא זו דשמעתין ודפרק ר"י דגמרא דידן וסמך עצמו על רבנן דגמרת ירושלמי:

כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין הקשו התוס' אמאי איצטריך קרא לר"ע בפ"ק דסנהדרין (דף ד') לרביעית דם הבא מב' מתים דמטמא [באוהל ומ"ט דרבנן דפליגי הא] קי"ל כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין ותירצו דמיירי מרביעית דם הבא מב' מתים שאין לא בזה ולא בזה רביעית [מתחלה אבל ב' מתים שיש] בכ"א טפי מרביעית לד"ה מצטרפים חצי רביעית מזה וחצי רביעית מזה וצ"ל לפ"ד שאין כל דמם של נפלים הללו [באוהל דאל"ה ל"ל לאיצטרופי לרביעית] אפי' בפחות מרביעית מטמא באוהל כדתנן בפ"ב דמסכת אהלות דם קטן שיצא כולו רע"א כל שהו מטמא באוהל [וחכ"א ברביעית וק"ל לדברי התוס'] דמוקי לפלוגתא דר"ע ורבנן בדליתא בכ"א כשיעור טומאה אבל איתא בכ"א שיעור שלם [לד"ה] מצטרפין לכשיעור והא תנן התם השדרה והגולגולת מב' מתים ורביעית דם מב' מתים ורובע עצמות מב"מ [ואבר מן המת מב"מ ואבר מן החי] מב' אנשים ר"ע מטמא וחכמים מטהרים והשתא תינח ברביעית דם ורובע עצמות דמטהרי רבנן [די"ל] דמיירי מב' נפלים דאין בכ"א שיעור שלם אבל בשדרה וגולגולת ואבר מן החי ומן המת משנים דטומאתן במה [שהן יש בכל א' וא' שיעור] טומאה אמאי מטהרי רבנן כיון דטומאתן ושיעורן שוה ליצרפי ועק"ל דתנן התם עצם כשעורה שנחלק לב' ר"ע מטמא [וריב"נ מטהר אריב"נ לא אמרו] עצמות כשעורה אלא עצם כשעורה והשתא לריב"נ קשה טפי דהשתא אפי' מב' מתים ראוי לטמא [עצם כחצי שעורה מזה ועצם כחצי שעורה מזה כיון] דטומאתן ושיעורן שוה כ"ש של מת א' שנחלק לב' והכא גבי פלוגתא דר"ע וריב"נ ל"ש תי' התוס' ובפ"ק דסנהדרין הקשו התוס' ל"ל קרא לרביעית דם מב' מתים מ"ש מב' חצאי זיתים מב"מ שמטמאין ובפ' בהמה המקשה (דף ע"ז) דבעי ר"י קרא לרביעית דם הבא מן המת ל"ל קרא תיפוק ליה מידי דהוי אבשר המת דדם חשיב כבשר כדמוכח בהמוציא יין גבי דם נבילה דמטמא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית מטמא מידי דהוי אבשר וי"ל דשאני מת דאפי' בשר עצמו לא היה מטמא אי לאו משום דמקומו נעשה צלקת כדאמ' בפ' דם הנדה (דף נ"ה) דבעי אין גזעו מחליף הילכך דם דגזעו מחליף אי לאו דרבי קרא הייתי מטהר והא דנקט מנין לרביעית דם הבא מב' מתים דמטמא לאו משום שהיה פשוט לו במת א' בלאו האי קרא דאי במת א' היה טמא ה"ה בב' מתים אי ליכא מיעוטא דהא תנן כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין והא דמטהרי רבנן דפליגי עליה דר"ע משום דמעטיה קרא כדא' נפשת כתיב וק"ל ע"ז התינח רביעית דם מב"מ דמטהרי רבנן משום דנפשת כתיב דמעטי' קרא אבל מ"ט מטהרי בפ"ב דאהלות ברובע עצמות וכן שדרה וגולגולת ואבר מב"מ וכן אבר מן החי מב' אנשים דלא מיעט בהו קרא לצרפו כיון דטומאתן ושיעורן שוה ושמא י"ל דכל טומאות מן המת ילפינן כולהו מרביעית דם דמעטיה קרא דנפשת כתיב ואמ"ה נמי בכלל טומאות מת הוי דהא מבחלל חרב נפקא ליה טומאתו אבר שנחלל מן החי הרי הוא כמת דמה לי קטליה כולו מ"ל קטליה פלגא אבל ק"ל דהא שם בפ"ק דסנהד' מסיק הגמרא דכ"ע יש אם למקרא ונפשות קרינן דמשמע ב' ור"ע ורבנן בהא פליגי ר"ע סבר נפשות תרתי משמע ורבנן סברי נפשות דעלמא משמע והשתא לרבנן אע"ג דדעלמא משמע וליכא ריבויא לרביעית דם מב"מ הא כיון דס"ל דיש אם למקרא מיעוטא נמי ליכא ממילא רביעית דם הבא מב' מתים מצטרפים הואיל וטומאתן ושיעורן שוה והדרא קושיא לדוכתא מ"ט דרבנן דפטרי:

האוכל והעושה מלאכה ביוה"כ בפ"ו דכריתות (דף כ"ו) אמר רבא חייבי מלקות שעבר עליהם ביוה"כ חייבים ופריך פשיטא מ"ש מחייבי חטאות ואשמות ודאין ומשני סד"א התם דממונא הוא אבל הכא דגופה הוא אימא לא קמ"ל והתנן הודע ולא הודע עשה ול"ת לא קשיא הא דאתרו ביה הא דלא אתרו ביה והשתא