גבורת ארי יומא קטז

רי"א עולם מן הצדדים נברא ונ"ל דל"ל לר"י הא דאמ' בפ"ב דחגיגה בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך כב' פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידו וכו' והיינו דאר"י אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולמי די ואי עולם מן הצדדים נברא כשהגיע לאמצעיתו ממילא נדבק וא"א להרחיב יותר:

שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ ובפ"ק דתענית (דף ג') אמר רבא מעלי תלגא לטורא כה' מיטרא לארעא שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ פי' כאשר יאמר לשלג הוי לארץ הרי הוא כגשם מטר וגשם מטרות הרי ה' דמטרות תרתי משמע והשתא בשלמא הא לא קשה לרבא דדריש לה אגשם דעלמא ור"א דריש לה הכא אשעת בריאת עולם דרבא כשאר תנאי ס"ל דאין עולם נברא מן הצדדים והאי קרא לדידהו מיירי בגשם דעלמא אבל הא ק"ל דלר"א ע"כ האי מטרות דקרא שאצל גשם בתרא לא משמע ליה אלא חדא דהא אין בעולם אלא ד' צדדין בלבד ורבא חשיב ליה בתרתי ומנ"ל הא דהא בהא ליכא מאן דפליג אר"א דחשיב ליה בחדא והול"ל מעלי תלגא לטורא כד' מיטרי ולא כה' ובדוחק י"ל דס"ל לרבא דאם איתא דשאר תנאי למטרות לא משמע להו אלא חדא הוי דרשי להאי קרא כר"א דעולם מן הצדדים נברא דהכי מסתבר טפי למדרש להאי קרא דמיירי מבריאת עולם ולא מגשם דעלמא אלא משום דמשמע להו מטרות תרתי א"א לאוקמי דמבריאת עולם איירי דהא ליתא אלא ד' צדדים מש"ה מוקים לה בגשם דעלמא וכה' מיטרי:

תולדות השמים משמים נבראו כו' א"י האיך דייק מהאי קרא דאלו נבראו מן השמים ואלו מן הארץ הא האי קרא לא מיירי כלל ללמד עליהם מאיזה מקום נבראו:

אלו ואלו מציון נבראו שנאמר. פי' בין תולדות שמים בין של ארץ נבראו מציון ונ"ל מדכתיב ב' הופעת יופי והופיע א' לתולדות שמים וא' לתולדות הארץ והיינו דהכא מייתא לסיפא דקרא נמי דאלקים הופיע ולעיל גבי מציון נברא לא מייתא אלא לרישא דקרא דמציון מכלל יופי לחוד משום דלעיל לא מיירי מב' התולדות:

דף נ"ה מה"מ פי' דשל מעלה דפר ושעיר אינו מזה על הכפורת ממש דנימא על הכפורת דקרא על ממש ונפקא ליה מלפני הכפורת יתירא דכתיב גבי מטה דשעיר דעל לאו על וק"ל אההיא סוגיא מפ"ג דמנחות (דף כ"ז) דתניא הזאות של פרה שעשאן שלא מכוונות פי' שלא כיון כנגד פתח היכל פסול משום דכתיב אל נוכח פני אוהל מועד ופריך והתניא שלא מכוונות כשירות ומשני לא קשיא הא ר"י הא רבנן ופליגי בהאי קרא דכתיב ואל יבא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת אל פני הכפורת אשר על ארון העדות ולא ימות רבנן סברי מבית לפרוכת ואל פני הכפורת בלא ימות דאל לאו דווקא ור"י סבר מבית לפרוכת באל יבא ואל פני הכפורת בלא ימות דאל דווקא ור"י דאמר אל פני הכפורת דווקא אל נוכח נמי דוקא ורבנן סברי מדהתם לאו דווקא הכא נמי לאו דווקא מתקיף לה ר"י לר"י דאמר אל דווקא על נמי דווקא פי' על הכפורת דכתיב גבי פר ושעיר של יוה"כ נמי דווקא אלא מקדש ב' דלא הוי ארון וכפורת ה"נ דלא עביד הזאות ארב"ע אמר קרא וכפר את מקדש הקודש מקום המקודש לקודש זהו סוגית הגמ' דהתם והשתא סוגיא דשמעתין כמאן אזלא אי כרבנן כיון דס"ל דאל פני הכפורת לאו דווקא א"כ ה"נ על הכפורת דכתיב גבי הזאות לאו דווקא ואפי' לכתחלה אין לנו להזות על הכפורת ול"ל הקישא ועוד אי על ממש לכתחלה א"כ גבי פרה אפי' בדיעבד פסול דהא חוקה כתיב בה כדמוכח התם כדפרש"י ואי כר"י דאמר אל דווקא וא"כ ה"א ה"נ על דגבי הזאות אי לאו הקישא דעל ללפני דבעינן על הכפורת ממש דוקא הא מ"מ לבתר דגלי לן קרא בהקישא דעל הכפורת דגבי הזאות הוא לאו דווקא מאי קא קשיא ליה לר"י התם אדר"י מדאל דווקא על נמי דווקא הא אתי הקישא וגלי דעל דהכא לאו דווקא דהא אדרבנן לא קשה ליה מקדש ב' דלא הוי ארון וכפורת כו' אע"ג דאמרי מסברא בעלמא דאל ועל לאו דווקא ניחא ליה הא דמזה במקדש ב' אע"ג דליכא ארון וכפורת כ"ש לר"י דניחא טפי כיון דאתי הקישא וגלי דעל דגבי הזאות לאו דווקא דמזה אע"ג דליכא ארון וכפורת ל"ל לשנויי עלה מדכתיב וכפר את מקדש הקודש:

אדרבה לא יאמר למעלה בפר דל"צ נ"ל דהאי קושיא ליתא לר"י דאמר לקמן דנ"ל דהזאה ראשונה צריכא מנין עם כל א' משום שאין ת"ל יזה והיזה דכתיב גבי מעלה דפר קאי והיזה באצבעו על פני הכפורת קדמה ולפני הכפורת יזה שבע פעמים וכיון דברישא דקרא כתיב והיזה יזה דסיפא ל"ל אלא למנות הראשונה עם כל א' והשתא אי לא כתב מעלה דפר לא היה יזה דסיפא מיותר כלל ומנין לנו הא דרשא דר"י וכ"ת מ"מ הו"ל למכתב להאי יתורא דיזה גבי לפני הכפורת דשעיר דכתיב נמי ברישא דקרא והיזה והוי נ"ל מהא דרשא דר"י ולא יאמר למעלה בפר כלל הא לאו מילתא הוא דמסיק למעלה דפר מבעי ליה לבנין אב כ"מ שנאמר פנים אינו אלא קדים אכתי לא יאמר למעלה בפר כלל ולכתוב גבי מעלה דשעיר על פני הכפורת קדמה א"נ לכתוב לכולה מילתא דא' למעלה וז' למטה אצל א' מהן אצל פר או אצל שעיר לחוד ולגמור אידך מיניה מועשה כאשר עשה אלא ודאי אין זה סברא שנאמר מה שכתוב אצל פר לכתוב אצל שעיר א"נ איפכא ולא עבדינן דרשא אלא מיתורא לגמרי דלא לכתב כלל אע"כ האי קושיא ליתא לר"י אלא לר"א דאמר דלא נ"ל מידי מהאי יזה ומפ' דה"ט דהזאה א' צריכה מנין שלא יטעה בהזאות:

דף נ"ז ע"א הימנו ודבר אחר הוא ולא הוי הקיש הקשו התוס' לפ"ז א"כ הא דאמר לעיל בברייתא לא יאמר למטה בשעיר וכו' דא"כ לא הוי יליף אלא מהקישא דפר ולא הוי הימנו ודבר אחר ותי' דברייתא דלעיל ס"ל דהימנו ודבר אחר הוי הקיש ואיני יודע מאי קאמר הא ק"ל האיך קאמר לעיל לא יאמר למטה בשעיר הא א"א דא"כ הו"ל היקש גמור ואינו חוזר ומלמד בהקיש על ההיכל א"כ מאי תי' דס"ל דהימנו ודבר אחר הוי הקיש הא אנן בהא שינויא אמ' דלא הוי הקיש וצ"ל למטה בשעיר כי היכא דלהוי הימנו ודבר אחר והאיך קאמר לא יאמר למטה בשעיר אבל בת"י הדבר מתוקן דפי' דהגמ' לא חש להאריך בהא דלעיל אלא סתמא פריך דלהאי תנא אתי שפיר האי אבל לאידך מא"ל ובמסקנא מיתרצא שפיר:

אלא כנגד הפרוכת ק"ל אמאי ל"ק ה"נ אם נגעו נגעו כדקתני גבי פר העלם דבר ושעירי ע"ז ואי נימא דהכא גבי יוה"כ נגיעה פוסלת צריך טעם מ"ש מהני וליכא למימר משום דהכא גבי יוה"כ לא כתיב פרוכת אלא וכן יעשה לאוהל מועד הלכך פשיטא דאם נגעו נגעו אבל בפר העלם דבר כתיב והיזה את פני הפרוכת ה"א דווקא פני הפרוכת אבל על הפרוכת לא קמ"ל דבכלל את הכל במשמע בין על בין כנגד ולה"ט הא דקאמר אינו מזה על הפרכת לאו למימרא דאינו רשאי קאמר ואם נגעו נגעו דליתא דמ"ש על מכנגד אלא א"צ קאמר אלא ברצונו תליא אם רצה מזה על אם רצה מזה כנגד בין של יוה"כ בין בפר העלם דבר ושעירי ע"ז דליתא דא"כ ראב"י היינו ת"ק ודוחק לומר דראב"י מעשה אתא לאשמועינן וכדאמרינן בסוף פ"ק דגיטין ר"ש הנשיא מעשה אתא לאשמועינן דא"כ הו"ל להגמ' למימר הכי בהדיא כדאמר התם וכ"ש אם נפרש דבשל יוה"כ לת"ק כיון דלא כתיב פרוכת בהדיא אי בעי עביד הכי ואי בעי עביד הכי אבל בהעלם דבר דכתיב והיזה את פני הפרוכת ולא כתיב על משמע לכתחלה דווקא נגד אבל על לא מיהו בדיעבד אם נגעו נגעו דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב כדשנה בעיקר הזאות מועשה כאשר עשה דמעכבין זה את זה כדאמ' בפ"ד דזבחים (דף ל"ט) ושעירי ע"ז כל עצמן לא למדנו לעיקר הזאה ולכל הלכותיה אלא מפר העלם דבר כדאמ' התם החטאת אלו שעירי ע"ז ואע"ג דא' לפר זה פר יוה"כ דאיתקש נמי להעלם דבר היינו לשאר דברים שלא נכתבו בגופו כדמפ' התם אבל הא דכתב רחמנא אוהל מועד בהדיא ולא את פני הפרוכת כדכתיב התם אלמא לא הושוו בהא זה לזה דא"כ ראב"י גבי פר יוה"כ מאי קמ"ל היינו ת"ק ועוד דא"כ ראב"י בהני תרתי לא חדא מחתא נינהו דגבי יוה"כ לא פליג ובפר העלם דבר פליג והמחוור נ"ל דה"ט דל"ק גבי יוה"כ ואם נגעו נגעו כדתני גבי הני משום דמקום הפרוכת של משכן קדושתו כלפנים ומחודו החיצון ולפנים