גבורת ארי תענית כה

בצד דלאחריו בק"ו והשביעי נמי בצד השני בק"ו בצד שלפניו ובע"כ צריך להניח צד אחד של ק"ו מוטב נניח צד דלאחריו שמרבה לכל חמשה ימים שלפני הששי ונתפוש צד שלפניו שאינו מרבה אלא יום שביעי בלבד ולא להיפך שנתרבה ה' ימים שלפניו ולא נמעט אלא לשביעי בלבד מתרי טעמי. חדא דתפשת מרובה לא תפשת ועוד דלאחריו דהיינו שביעי שהוא לאחר הששי דרבי ביה ניסוך המים ראוי לקדושה יותר מימים שלפניו וכהאי גוונא מצינו בסוף פ"ט דבכורות (דף ס"א) אם מן הבקר לרבות אחד עשר יכול שאני מרבה אף התשיעי אמרת וכי הקדש לפניו מקדש או לאחריו הוי אומר לאחריו מקדש אלמא קדושה שלאחריו אלים טפי משל לפניו אבל בהאי דפ"ב דחגיגה ילפינן שפיר בין בצד דלפניו בין בצד דלאחריו דשם לק"מ:

והשתא דאתית להכי לריב"ב נמי ניחא דאע"ג דלא רמיזי מיא אלא בשני ושביעי מ"מ ימים שבנתיים אתיין בק"ו או בצד דלפניו מיום שני או בצד דלאחריו מיום שביעי שאין קדושה לאחריו וכי תימא למה כתבה רחמנא להאי רמיזי דמיא גבי ימים הללו דווקא משום שהן ימים מסויימים יום ב' הוא ראשון לניסוך המים וששי ושביעי ימים אחרוני' הן ומכל מקום א"א למיתי יו"ט ראשון לניסוך המים בק"ו בצד דקדוש לאחריו ומיום ב' שאין קדושה לאחריו כ"כ דאם כן מ"ם ראשונה מרמיזי דמיא ה"ל למיכתב גביה מ"ש דכתב גבי יום ב' אלא ודאי שמע מינה דאין ניסוך המים בראשון כללי מ"מ נראה לי דימים שבין שני לששי מייתי להו לניסוך המים בק"ו בהאי צד דלפניו דאילו בצד דלאחריו איכא למימר יו"ט ראשון יוכיח שיש קדושה לאחריו וא"צ ניסוך המים:

ומיהו למאי דפרישית התם בפ"ב דחגיגה דלפי' רש''י בפ"ה דזבחים (דף נ') דאין זו מדה בתורה ללמוד ק"ו בן בנו של קל וחומר אלא ק"ו בן ק"ו לבד נהי דלריב"ב ניחא דאע"ג דבין שני לששי דרמיזי בהו מיא איכא שלשה ימים והלא אי אפשר ללמוד כל יום אלא מיום הסמוך לו בלבד כדפרישית לעיל מכל מקום אין כאן בן בנו של ק"ו כיון דאפשר למיתי להו ע"י אחד משני צדדים בק"ו אי מיום ב' בצד דלפניו אי מיום ז' בצד דלאחריו מייתינן לתרי מהני תלת בחד צד אחד ע"י ק"ו והשני בן ק"ו והשלישי דא"א למיתי בהאי צד דה"ל בן בנו של ק"ו מייתינן ליה בצד השני ע"י ק"ו אחד לחוד מ"מ לר"ע לא אתי שפיר דאי נפקא ליה יום שביעי בצד דלפניו בק"ו ניתי נמי רביעי וחמישי של חג בצד דלאחריו בק"ו מששי נהי דשלישי ושני א"א להביא דה"ל בן בנו של ק"ו מ"מ חמישי ורביעי אפשר להביא חמישי ע"י ק"ו ורביעי ע"י בן ק"ו מאי אמרת א"כ ליכתביה רחמנא לרבויי דניסוך המים גבי יום ד' שהוא ראשון לימי הניסוך ליתא דא"כ הייתי מרבה ע"י ק"ו דלאחריו ב' ימים לפני יום ד' שהם ב' וג' וכי תימא דאי אפשר לרבות לשני ושלישי דא"כ ה"ל לרבויי לניסוך המים גבי יום ב' שהוא ראשון לניסוך המים. אי כתב רחמנא הכי לא הייתי מרבה לניסוך אלא יום ג' וד' בלבד אבל לא יום ה' ולמטה הימנו דא"א להו למיתי אלא ע"י בן בנו של ק"ו ועוד אי כתבה רחמנא ריבוי דניסוך גבי יום ד' לא הייתי מרבה אלא יום ה' ויום ו' אבל לא יום ז' דא"א למיתי אלא ע"י ב"ב של ק"ו בצד דלפניו:

מיהו י"ל דמש"ה לא מרבה ר' עקיבא ימים שלפני ששי בק"ו בצד שלאחריו דכיון דא"א למיתי אלא ב' ימים בלבד ד' וה' יש לומר יום ג' יוכיח שיש קדושה לאחריו ואפ"ה א"צ לניסוך המים אבל לשביעי מרבה שפיר לניסוך המים באידך צד ק"ו דיש קדושה לפניו והוא צד אלים טפי מצד ק"ו דקדושה לאחריו ואין לעשות יוכיח מצד דלאחריו דלא אלים לצד דלפניו דאלים טפי כדפרישת לעיל:

מיהו לפי"ז קשה אדריב"ב דמייתי לשלשה ימים דבין שלישי לששי לניסוך המים והא א"א למייתי לכולהו בחד צד דלפניו מיום ב' דא"כ יום ה' לא אתיא דהוה ליה ב"ב של ק"ו ובע"כ אתיא ליה בצד דלאחריו מיום ששי הא איכא למיפרך יו"ט ראשון יוכיח שיש קדושה לאחריו וא"צ ניסוך המים מיהו אדריב"ב י"ל כדפרי' בתחלה דנפקא לי' מדכתבה רחמנא בכולהו וביום ו' מוסיף על ענין ראשון:

דף דף ג ע"א הסך נסך בב' ניסוכי' הכתוב מדבר ק"ל ר' נתן מנלן דניסוך יתירה דרבי קרא הוא דוקא בחג אימא כל ימות השנה נמי דהא הסך נסך גבי תמידי דכל השנה נאמר דל"ל דר"נ ארמיזי דמיא דרוב"ב דכתיבי בחג סמך כמו ר"ע דיליף לב' ניסוכים מונסכיה ודמיא סמך אהא דריב"ב דא"כ מאי פריך ואימא תרווייהו דחמרא וגם שינויא דקרא דלא כתב הסך הסך או נסך נסך ללמד דחד דמיא ל"ל. אלא על כרחך לר"נ ליכא למימר דסמיך אהא כיון דעיקר קרא דהסך נסך לאו גבי חג דרמיזי במיא כתיב כמו ונסכיה דר' שנאמר בחג גבי רמיזי דמיא וא"כ מנלן דניסוך המים בחג דוקא והא ודאי ליכא למימר דלר"נ אה"נ דניסוך המים כל השנה דליתא דלא לישתמיט תנא למיתנא דניסוך המים כל השנה ונימא ר"נ היא וכה"ג אמרי' בפ' הערל (דף ע"ב) דפריך לא לישתמיט