גבורת ארי מכות ביצה נזיר קמג

חידושי מסכת מכות דה ב' ע"א אין אומרים יעשה זה בן גרושה. ק"ל הא אמרינן לקמן בפירקין (דף ה') אין עדים זוממין נהרגין ולא לוקין עד שיזומו שניהם ולקמן בשמעתין אמרינן דאין משלמין ממון עד שיזומו שניהם א"כ אין אומרים יעשו אלו בני גרושה ובני חלוצה הו"ל למיתני וכן בסיפא גבי גלות הו"ל למימר אין אומרים יגלו אלו תחתיו לשון רבים כיון דבע"כ מיירי בהוזמו שתיהן דאל"כ אמאי לוקה וי"ל דודאי אי לאו קרא דועשיתם לו ולא לזרעו דנ"ל מיניה בגמרא דאין אומרים שהעד יעשה ב"ג אם הוזם לא הוי ס"ד דעידי ב"ג צ"ל כהנים בדווקא אבל לא זרים משום דהו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה דהא ליתא א"ו זרים נמי כשירים לעדות ולוקין מקרא דוהצדיקו את הצדיק כדאמרינן בגמרא דכל היכא דא"א לקיים בהם דין הזמה עדותן עדות ולוקין מהאי קרא אלא דה"א בעידי כהנים דאפשר לקיים בהו דין הזמה יעשו ב"ג תחתיו קמ"ל דלא משום לו ולא לזרעו והשתא אתי שפיר הא דנקט לשון יחיד אין אומרים יעשה זה ב"ג דקמ"ל דאם אחד מן העדים כהן והשני זר והוזמו שניהם דאף הכהן אין נעשה ב"ג ואיידי דתני רישא גבי ב"ג לשון יחיד דהא משכחת לה ביחיד תני נמי בסיפא גבי גלות כה"ג לשון יחיד אע"ג דלא משכחת לה ביחיד:

אלא לוקה ארבעים הקשו התוס' תימא כיון דאם הוזמו אינם נעשים בן גרושה וחלוצה א"כ גם בשלא הוזמו איך יעשה על פיהם ב"ג דהכי הוא האמת ואמאי הא הו"ל עדות שא"א יכול להזימה ואין זה עדות. ותירצו כיון דלוקין הוי כאשר זמם והוי שפיר אתה יכול להזימה. עוד תירצו דגבי עדות דב"ג וחלוצה לא חיישינן כלל בא"א יכול להזימה דמהיכא נפקא ליה דבעינן עדות שאתה יכול להזימה מכאשר זמם והא מוכח בגמרא דכאשר זמם לא נכתב לגבי עדות דב"ג ולא קאי כלל עליה בשום צד שבעולם. ומשמע להאי תירוצא בתרא דאפילו בלא קרא דוהצדיקו את הצדיק דממנו נ"ל בגמרא דעידי ב"ג וגלות לוקין אפ"ה עדותן קיימת אע"פ שא"א לקיים בהו דין הזמה כיון דכאשר זמם לא קאי עלייהו כלל. ולכאורה הכי משמע נמי בפ"ט דב"ב (דף קנ"ה) דרצה שם לומר הואיל ותנן הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ה"נ דעדותן קיימת ודחי התם בעינן ועמדו שני אנשים וליכא. ואיכא למידק למה ליה לאתויי דקטן פסול לעדות מקרא דועמדו שני אנשים ת"ל דהו"ל עדות שא"א יכול להזימה דהא קטן לא בר עונשין הוא לאו בעונש גוף ולא בעונש ממון (ובאמת בפ"ח דב"ק (דף פ"ח) דרוצה ללמוד דעבד פסול לעדות מק"ו דאשה שראויה לבוא בקהל ופסולה לעדות ופריך מה לאשה שכן אינה ראויה למילה וקאמר קטן יוכיח שישנו במילה ופסול לעדות פרש"י שם דכתיב גבי עדים זוממין ועמדו שני אנשים ותניא בעדים זוממין הכתוב מדבר דמשמע אנשים ולא נשים וקטן נמי מהכא נ"ל דכתיב אנשים ולא קטנים ועוד דעדות שא"א יכול להזימה היא דלאו בר עונשין הוא.) אלא ע"כ דמשכחת לה לעדיות שבתורה אע"ג דאי אפשר לקיים בהן דין הזמה אפ"ה עדותן קיימת כגון עידי ב"ג ועידי גלות וה"א דבעדות כאלו יהי' קטן כשר אע"ג דלאו בר הזמה הוא דהא בהני לא בעינן עדות שא"א יכול להזימה קמ"ל בקרא דועמדו שני אנשים דלא. מיהו כד דייקת שפיר א"א לומר כן דהא בפ"ג דכתובות (דף ל"ג) מוכיח אביי דעדים זוממין אין צריכין התראה דמי איכא מידי דאינהו בעי קטיל בלא התראה ואינהו בעי התראה הא בעינן ועשיתם לו כאשר זמם וליכא ופריך אלא מעתה בן גרושה וב"ח דלא מכאשר זמם קא מיתרבי ליבעי התראה אמר קרא משפט אחד יהיה לכם משפט השוה לכולכם פרש"י כיון דרוב זוממין לאו בני התראה נינהו הני נמי לא בעי התראה ה"נ כיון דקטן פסול לרוב עדות משום שא"א יכול להזימה ולא קרינן ביה כאשר זמם בהני נמי פסול משום משפט אחד יהיה לכם וה"נ ילפינן בפ"ג דסנהדרין (דף כ"ח) דקרובין פסולין לעדות מלא יומתו אבות על בנים ואמרינן אשכחן דיני נפשות ד"מ מנלן דכתיב משפט אחד יהיה לכם [ורפ"ד דסנהדרין] תנן אחד ד"מ ואחד ד"נ בדרישה וחקירה שנאמר משפט אחד יהי' לכם אע"ג דלא כתיב דרישה וחקירה אלא בד"נ וה"ג דכוותיה אלא ודאי ליתא להאי טעמא דפרישית וכ"ת א"כ ל"ל למעט קטן מועמדו שני אנשים תיפוק ליה דהו"ל עדות שא"א יכול להזימה י"ל לא מיבעי א"א דהפסול לעדות מחמת א"א יכול להזימה לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות אלא אע"ג שהיה פסול בשעת ראי' מחמת א"א יכול להזימה כיון שהוא כשר בשעת הגדת העדים בב"ד שפיר דמי [ודאי א"ש] דמשום הכי איצטריך למעט קטן מקרא כדי שיהיה דינו כשאר פסולי עדות דאם הי' קטן בשעת ראיית עדות והגדיל בשעת הגדה אין עדותו עדות וכדתנן בספ"ב דכתובות (דף כ"ח) ואלו נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן נאמן אדם לומר זה כתב ידי וכו' וטעמא משום כל הני דחשיב התם במתניתין מילי דרבנן נינהו אבל בשל תורה אינו נאמן להעיד בגדלו מה שראה בקטנותו מה"ט דבעינן תחלתו וסופו בכשרות וכדמסיק התם אלא אפילו אי נימא דהפסול מחמת עדות שא"א יכול להזימה בעינן נמי תחלתו וסופו בכשרות כמו שאכתוב לקמן בפרקין (דף ו') אפ"ה י"ל דנקט פסולי הקטנים מועמדו שני אנשים דדרשה פשוטה היא דהא קרא לאו מיותר הוא דהא נשים נמי אתמעטו מהאי קרא רפ"ד דשבועות (דף ל'):

כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה פר"י מקדימין ה"פ ודאי אתה צריך להמיתן במיתה שהמיתו אבל ודאי אם אינו יכול אפ"ה נמיתם בכל מיתה שנוכל כדתנן הכה תכה בב"מ (דף ל"א) וקשה דבפרק נגמר הדין (דף מ"ה) אמרינן דרוצח וגואל הדם הוי שני כתובין הבאין כאחד וכן קשה דבתוספתא תניא אבל הזוממין שאין אתה יכול להמיתן במיתה הכתובה בהן אתה ממיתם בכל מיתה ודריש לי' מן קרא דובערת הרע מקרבך ואמאי הא הוי רוצח וגואל הדם ב' כתובין הבאין כאחד ותירץ ה"ר יוסף דרוצח וגוה"ד הוי ב' כתובין הבאין כאחד לענין שלא ללמוד שאר מומתין מהם להמיתם אף במיתה שאינה מד' מיתות ב"ד אבל מד' מיתות ב"ד פשיטא נמיתם ככל חייבי מיתות. וק"ל דאמרינן בפ"ט דסנהדרין (דף ע"ט) כל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה ידונו בקלה ודייק עלה בגמרא ש"מ מותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל ומשני הב"ע כגון שהותרו בו כו' והשתא לפי' הר"י דבכל חייבי מיתות אם אי אתה יכול להמיתם במיתה הכתובה בהם אתה ממיתם באחד משאר מיתות ובלבד שתהי' מד' מיתות ב"ד מאי דיוקא הוא דקאמר ש"מ מותרה כו' שאני התם דמש"ה נידון בקלה משום דא"א יכול לדונם בחמורה שנתחייבו בה דאי אתה רשאי להחמיר עליו ולמשכו לחמורה מספק דלמא לא נתחייב בה אלא בקלה אתה יכול להמיתם כיון שהיא מד' מיתות ב"ד אבל במיתה ומלקות דעלה שקיל וטרי הגמרא בפ"ג דכתובות אם מותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר קל א"א לפשוט מכאן דהכא לאו מטעמא דמותרה לקל אתינן עלה דהא אפילו במיתה חמורה אתה רשאי להמיתם אם א"א יכול להמיתו במיתה שנתחייב בה ובלבד שיהא מד' מיתות ב"ד מש"ה חייבי מיתות ב"ד שנתערבו מספק א"א רשאי להחמיר עליהן אלא ידון בקלה הואיל והקלה ג"כ מד' מיתות ב"ד היא. שוב ראיתי להתוס' פרק נגמר הדין אהא דקאמר דהוי רוצח וגוה"ד ב' כתובים הבאים כאחד שהקשו מהא דדייק ש"מ מותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר קל דשאני התם דמיתתם בכל מיתות שאתה יכול כיון דחייב מיתה ותירצו דדייק מדקתני כל חייבי מיתות ב"ד אפי' בהני דלא דרשי הכי אבל לפי' הרר"י הא ליתא דלא שאני לן בין רוצח וגוה"ד דגלי בהו קרא להמיתם בכל מיתה לשאר חייבי מיתות דלא גלי בהו אלא במיתה שאינה מד' מב"ד אבל באחד מד' מיתות ב"ד כולן שוין שאתה יכול להמיתם בהם באם אינו יכול להמיתם במיתה הכתובה בהם והיכא מוכח מהכא דהוי מותרה לדבר הקל. מ"מ נ"ל לפרש לישנא דמקדימין כפי' התוס' דהיינו שצריך להמיתם באותו מיתה ביכול ואם אינו יכול ממיתם בכל מיתה מיהו באינו יכול אין חילוק בא' מד' מיתות ב"ד לשאר מיתות שאינן מהן בכולן רשאי להמיתו ודלא כפי' הרר"י. מ"מ הנ"מ במיתה היותר קלה מאותו מיתה שנתחייב בה מדין תורה ואפילו אינה מד' מיתות ב"ד רשאי להמיתו דקלה בחמורה מישך שייכי כדאמרינן בפ"ח דסנהדרין (דף ע"א) גבי בן נח שבא על אשת ישראל ונתגייר