גביע כסף יב

דע כי אין בתורה ובמקרא שום ספק לשון ולא לשון תמה ענינו שיאמר הנביא להשם ית׳ שיהיה הענין פקפוק בדבר השם, ר״ל שום צד חשש בבטול דבר ממנו, קטן או גדול, כי לא יפול מדבר השם ארצה. אבל באו אלו המאמרים בלשון הנביאים, כמו שאמר אברהם ״הלבן מאה שנה יולד״ ואמר עוד ״האף תספה צדיק עם רשע״ ואמר יעקב ״ואתה אמרת הטיב אטיב עמך.״ ואמר משה כמה מאמרים מזה המין, הנה הכל בא על תכלית האמונה בדבר השם שלא יכזב ולא ישקר, אבל באה על דרך שאילת חוקר להיות לשון השם סובל פנים. והתלמיד, ר״ל הנביא, שואל פירוש על זה אם הכונה בו על הפנים או קצתם, ואם הוא קצת, איזה קצת וכמה. והנה זה, ר״ל ענין הפנים, הוא מצדדים רבים. אבל העקר היותר גובר בזה אם יש זולתו, הוא משני צדדים. והם אם מצד שיתוף מלה או מאמר, ואם מצד חומר הגזירה, ר״ל אפשרית ומחויבת להיות הגזירה בלתי בעלת צד, וכמו שהוא בחומר האפשר ״ואבנה גם אנכי ממנה״; ובחומר ההכרח מה שהוא בלתי בעל צד כמו שאמרנו ״וגם נתתי ממנה לך בן.״ והבעלת הצד מזה, מה שאמר ״אבל שרה אשתך יולדת לך בן.״ או ששם כריתת ברית או לשון שבועה. ואין בתורה ובמקרא גזירה מבוארת שהיא הכרחית בצדדים אלא אם כן שם אחד מאלו ההוראות. כי גם גזירת ישעיהו שהם בחורבן אדום אינם הכרחיות אמיתיות, כ״ש זולתם.

והכלל בזה כי השאלה אחת | לסכל ולחכם, אבל הסכל ישאול דרך הוללות, והחכם ישאל מצד חקירה, לפי דרכי החכמה זהו אמרו ״כי לא מחכמה שאלת על זאת״ ובאמת הוא הפרט שהוא שואל, אבל הוחכם בכללים מצד זה, ובשואל דרך חקירה באותו פרט, מה שלא ישאל זה הסכל בכללים. וכבר אמר אריסתו כי האיש האחד ידע דבר האחד, ויסכלהו, אבל משני צדדים, כמו שכתוב בספר המופת.