גליוני הש"ס זרעים ג

על זה הפי' עש"ה ומש"ש בכלבו וכן מצינו במס' ברכות בשעה שישראל אומרים לפניו יהא שמי' רבא כו' המלאכים אזדעזין ותמהין זה לזה על העצבון כו' ע"ש וצ"ע דאין זה כאן ולא בכולי' הש"ס לפי זכרוני:

שם ב' ר' אשי אמר משמרה ופלגא נמי משמרות קרי להו, נ"ב ע' כריתות י"ז ב' איכא ביניהו כזית ומחצה לרבא ליכא מצות כו' הרי דדבר ומחצה אין קרוין ל' רבים וצע"ק, וע' שו"ת ח"ס חאו"ח סי' מ"ו שהביא מן המנחת יעקב דכ' דמה"ת די בככר ומחצה לעניין לחם משנה דשבת והביא ראי' מכאן דמשמורה ופלגא נמי קרוים משמרות ע"ש ואלה דברים מתמיהים דרק היכא דנאמר ל' רבים סתם דקיי"ל מיעוט רבים שנים לעניין זה הוא דאמרי' דגם דבר ומחצה קרוין ל' רבים ושייך למיקריי' למשמורה ופלגא משמרות אבל היכא דכתיב בהדיא שנים כתיבת משנה דשורשו מן שני א"כ וודאי דאחד ומחצה אינם שנים וכבר עמד ע"ז הח"ס שם, ויש לי ראי' ברורה כזה מגמ' ב"ב קס"ב ב' איבעיא להו שיטה ומחצה מאי ת"ש הרחיק את העדים שני שיטין פסול הא שיטה ומחצה כשר הרי מפורש דדבר ומחצה אינו בכלל שנים ובכללים שלי הארכתי עוד מכמה דוכתי:

ד' ב' כדתניא חכמים עשו סייג לדבריהם, כ"ב אבות דר' נתן פרק ב'. – שם משום דאיכא אונס שינה נ"ב כזה יומא כ"ב א'. שם איזהו בן עוה"ב, כ"ב כלשון זה שבת קנ"ג א', סנהדרין פ"ח ב'. – שם אלא גאולה מעלייתא לא הויא אבא עד צפרא כ"ב וכן לעתיד אין גאולה בלילה, ס' הפרדס לרש"י סי' ר"ג. – שם אמר ר' אלעזר א"ר אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג' פעמים מובטח לו שהוא בן עוה"ב, כ"ב ע' גליון הרי"פ הביא גי' העין יעקב והאלפס א"ר אלעזר בר אבינא ע"ש וכן הוא ג"כ גירסת ס' הפרדס לרש"י סי' ה' וז"ל שם דאר"א בר אבינא כל האומר תהלה לדוד שלשה פעמים בכוונת הדעת מובטח לו שהוא בן עוה"ב עכ"ל:

שם דאילו במיכאל כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים כו' מאי משמע דהאי אחד מיכאל הוא כו' אתי' אחד אחד כו', נ"ב ע' ספר תניא רבתי סי' ד' דכתב מה שאנו אומרים בברכה ראשונה כולם כאחד עונים כו' מצאתי בשם הגאונים כסנדלפון שנקרא אחד שנאמר וארא אופן אחד בארץ עכ"ל וצ"ל דהי' לגאונים בקבלה כך או דידעו מטעם אחר שהפי' כן דאי מתיבת אחד לכאורה לא דייקא דאדרבה יש לנו לומר דהכוונה על מיכאל דמבואר בגמרא כאן דקרוי אחד, וע"ע במסכת אצילות דנאמר שם אחד באחד יגשו זה מט"ט וסנד"ל כו' ע"ש:

שם תוד"ה א"ר יוחנן איזהו בן העוה"ב וכו' כתבו ואנו שאומרים יראו עינינו ופסוקים אחרים אחר השכיבנו כו' נ"ב בכלבו סי' י"ב כ' וז"ל וכ' הר' נתן ז"ל וראיתי כתוב מר"ם כ"ע בשם ר' אלעזר זקינו שלא הי' אומר משום מה שאמר ר' יוחנן איזהו בן עוה"ב זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית ולולי כי פשט המנהג כל כך כבר ביטלו ואף קדיש לא הי' ראוי לומר כמו בשחרית ואנו נהגנו אחריו לבלתי אומרם אך כשאנו מתפללין בציבור נקטינן סוגיא דעלמא שלא להיות מן המתמיהין עכ"ל:

שם בתוס' דתקינו לומר זה שבתוך כך יתפלל חבירו גם הוא כו' וגם יש באותם פסוקים י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות דשמונה עשרה, נ"ב ע' בראבי' סי' ג' דמשום שיש שאינו זהיר בתפלת ערבית דקיי"ל תפלת ערבית רשות לכן קבעו מקראות הללו שיש בהם י"ח שמות תחת תפלת ערבית ע"ש וצ"ל דאע"ג דתפלת ערבית לכ"ע מצוה מיהא איתה אלא דאינה חובה כמבואר בתוס' לקמן כ"ו א' ד"ה טעה וברי"ף שם מ"מ כיון דאינה חובה לא זהירי בה אינשי כולי האי ומעין זה בזבחים ס"ה ב' דמידי דלא מעכב זימנין דלא עבד לי' ע"ש וכן בסוכה מ"ח ב' כיון דאמר מר עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים יצא של מים אתי לאשחורי ע"ש הרי דאע"ג דלכתחלה צריך לערות כל אחד בשלו מ"מ כיון דאינו מעכב לפעמים שמחליפין ובכללים שלי הבאתי עוד כזה מכמה דוכתי וע"כ ה"נ כיון דתפלת ערבית רשות מפאת היותה נגד הקטרת אימורים דאינה מעכבת הכפרה דמיא ממש להנך דמייתינא ולא זהירי בה אינשי כולי האי:

ה' א' אם ת"ח הוא אין צריך, נ"ב הטעם דתורתו משמרתו ע' רש"י ודוגמתו ב"מ ק"ח א' רבנן לא צריכי נטירותא וברש"י תורתו משמרתו כדכתיב בשכבך תשמור עליך – שם אף ת"ח מיבעי' לי' למימר חד פסוקא דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי וגו' כ"ב תיבת "כגון" לכאורה משמעותה דרשאין לומר גם פסוק אחר דעניינו רחמי ודומה לפסוק בידך וגו' וא"צ לומר פסוק בידך וגו' דווקא אולם בבה"ג ה' ברכות פרק א' איתא בזה"ל אמר אביי וצריך למימר האי קרא בידך וגו' עכ"ל ואולי כך הית' גרסתו בגמ' ועוד נתיישבתי דגם לפי הגירסא שלפנינו "כגון" יוכל להיות דצריך לומר המקרא הזה דווקא ותיבת כגון הוא לאו דווקא ויש כזה בסנהדרין צ"ח ב' אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש אי מן מתיא הוא כגון דניאל איש חמודות וברש"י אם משיח מאותם שחיים עכשיו וודאי היינו רבינו הקדוש כו' ואם הי' מאותן שמתו כבר הי' דניאל איש חמודות והאי כגון לאו דווקא עכ"ל והוא דומה בדומה ממש להך דכאן דגם שם אמר כגון רבינו כו' וכוונתו על רבינו עצמו דווקא וכך כאן אמר כגון בידך וגו' וכוונתו אפסוק בידך דווקא זה נ' יותר דגם הבה"ג לא הי' לו גירסא אחרת מהכתובה לפנינו והיא גם נוסחת הרי"ף ואך שהבה"ג הבין הפי' כנ"ל דצריך לומר פסוק בידך דווקא ותיבת כגון היא לאו דווקא וכדי להסיר אפשריות הטעות בזה שינה הבה"ג לכתוב בספרו כן בפירוש וצריך למימר האי קרא כו'. [וע' חולין קנ"ה ב' דמייתי בריתא ושאר מתנות כהונה כגון הזרוע והלחיים והקיבה אין מוציאין אותו לא מכהן לכהן ולא מלוי ללוי ודייק הא מלוי לכהן מוציאין אלמא איקרי עם ודחי כגון הזרוע ולא זרוע ומאי ניהו מעשר ראשון ובתוס' כגון זרוע ולא' זרוע דאי זרוע ממש ל"ל למימר כגון לימא ושאר מתנות כהונה הזרוע כו' אלמא מדקאמר כגון לאו בזרוע מיירי אלא בדכוותי' דהיינו מע"ר כו' עכ"ל ולכאורה הוא דלא כהך דסנהדרין דתיבת כגון הוא לאו דווקא וכנ"ל ואולי יש חילוק בזה בין ל' בריתא לל' אמורא ועכ"פ הך דכאן דהוא לשון אמורא אביי שפיר י"ל דתיבת כגון הוא לאו דווקא כבהך דסנהדרין וכנ"ל]:

שם מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני, נ"ב ע' מגילה י"ט ב' וירושלמי פאה פרק ב' הלכה ד' וע' שבועות ל"ט א' ואין לי אלא מצוות שקיבלו עליהם מהר סיני מצוות העתידות להתחדש כגון מקרא מגילה מניין כו' -- שם מדת בשר ודם אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח, נ"ב כן הוא ל' המקרא יחזקאל ז' י"ב הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל וגו' אלמא דבעלמא מוכר עצב ולוקח שמח. – שם יסורין ממרקין כל עוונותיו של אדם, נ"ב ע' שו"ת מהר"י ווייל סי' קי"ד שם ב' הא לן והא להו, נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' קל"ו שם דין גרמא דעשיראה ביר, נ"ב ע' גליון הרי"פ ב' דיעות בפירוש תיבת ביר דיש מפרשים בן ויש