גליוני הש"ס זרעים קכא

ירושלמי זרעים כ"ג בעזה"י ביאורים בירושלמי זרעים וקיבוץ כללים ועניינים היוצאים מירושלמי. כרך ג'. א) מצינו דמקשה על רבי מן המשנה, בירושלמי מעשרות פ"ג ה"א מותיב ר' יוסי בן שאול לרבי והתנינן כו':

ב) מעשר חרובין דרבנן. ר"ה ט"ו ב' וי"ל דזה אפי' למ"ד דמעשר אילן דאוריתא מ"מ מעשר חרובין רק דרבנן לפי שהחרובין מאכל בהמה ואך ע"י הדחק נאכלין לאדם כמבואר בירשלמי מעשרות פ"ג ה"א חרובין מאכל בהמה הן ע"ש בפני משה ו ודמי לכרשינין דהם ג"כ מאכל בהמה אלא דע"י הדחק נאכלים לאדם וג"כ חיוב תרומה שלהם משום זה רק דרבנן כמבואר בירושלמי תרומות פ"ט ה"א ע"ש בפני משה ובאתי רק להעיר:

ג) פרעון חוב בפירות שביעית, ע' ירושלמי מעשרות פ"ג ה"א דאי מזונות אשה דרבנן לית בי' משום פורע חיב מדמי שביעית וצריך טעם למה הא עכ"פ הוא מדרבנן פרעון חוב מדמי שביעית ואולי ס"ל לירושלמי בעניין כפי' על מזונות אשתו דבבבלי אית בי' פלוגתא שלהי המדיר אי כופין לזון או להוציא באומר איני זן ע"ש וסברת הירושלמי דזה תלוי אי מזונות דאוריתא דעל דרבנן אין כופין כמבואר ברש"י כתובות צ"א ב' ד"ה קטיני דארעא וע"כ כיון דאין כופין בב"ד והוא רק מצוה גרידא לא חשוב פרעון חוב ודומי' דמודר הנאה דמותר לפרוע חובו בבע"ח שאינו דוחק לירושלמי וכך כאן כיון דאין כופין לית לן בי' משום פרעון חוב וע' ירושלמי דמאי פ"ג ה"א דאפי' שושבינות וצדקה אין נותנין משביעית ואולם שושבינות הא נגבית בב"ד כמבואר בב"ב וכן צדקה כופין עלי' באמיד כמבואר בפ' נערה ואכתי אין ראי' אמידי דאין כופין ויובן בזה בירושלמי מעשרות שם דאין ב"ד פוסקין מזונות לאשה מדמי שביעית והיינו משום דפסיקת ב"ד הוי כמו כפי' ע"י ב"ד ובכפי' הא תו אסור משום פרעון חוב ובאתי רק להעיר:

ד) פמש"פ דלא חשוב ממון. גם חוב לא חשוב ופירות שביעית דאסור לפרוע חוב מהן מ"מ פרעון של פמש"פ מותר ע' ירושלמי מעשרות פ"ג ה"א ויעשו אותה כפועל שאינו יפה ש"פ ע"ש בפני משה והנה פרעון חוב בדמי שביעית דאסור הוא מקרא דלאכלה ולא לסחורה דפרעון חוב חשוב סחורה וא"כ מבואר דפמש"פ לא מיקרי סחורה ולפי"ז יש לדון לעניין איסור סחורה במאכלות אסורות דלא יהי' האיסור בפמש"פ ואולי אסור מתורת ח"ש עכ"פ ואולם לפי"ז גם בשביעית הי' ראוי שיהי' אסור משום ח"ש ובאתי רק להעיר:

ה) פמש"פ אי מיקרי סחורה, ע' אות הקדום:

ו) ירושלמי מעשרות פ"ג ה"א ויעשו אותה כפועל שאינו יפה ש"פ. פי' כיון דאין הבעל חייב לה סכום ידוע רק מזונות ואילו הי' אפשר לו למצוא מזונותי' בפמש"פ או אם הוזלו המזונות ואינן ש"פ הא ג"כ נפטר בזנו אותה לכן לא חשוב זה חיוב ממון רק חיוב מזונות והוי כחיוב אפמש"פ דהוא חיוב אבל אינו חיוב ממון דפמש"פ לא מיקרי ממון וכך חיוב מזונות ג"כ אינו חיוב ממון ולית בי' משום פרעון חוב מדמי שביעית דהוא רק בחוב של ממון וזה אינו חוב של ממון כיון דאינו חיוב על פרוטה בעצם רק על מזונות יהיו ש"פ או פחות ודו"ק היטיב מאוד:

ז) מזונות אשה אי דאוריתא או דרבנן. ע' ירושלמי מעשרות פ"ג ה"א דאפי' אי אין מזונות אשה ד"ת מ"מ חיוב דירתה שהבעל חייב לתת לה דירה היא מה"ת ע"ש דאמר אפי' כמ"ד אין לה עליו מזונות אין לה עליו בית דירה ע"ש בפני משה ואולם לענ"ד לא קאי סברא זו בירושלמי במסקנא דאדרבה הירושלמי דוחה אותה מהדא דתני דאנשים ששיתפו שלא מדעת הנשים מהני ולהיפוך לא ומשמע דאין להאשה דירה ואין הבעל חייב בדירתה בעצם רק שדרה עם בעלה וכמ"ש את תהא יתבא בביתי אבל אין עליו חיוב דירה שלה בעצם כלל ודו"ק:

ח) בעניין דעתו לחזור, דחשוב כאילו הוא במקום שיצא משם ע' ירושלמי מעשרות פ"ג ה"א פלוגתא דרבי ור' יוסי בר יהודה דלרבי בהכניס פירות למקום החיוב בדיעה להחזירן למקום הפטור מ"מ מקום החיוב קובע עש"ה:

ט) בעניין חב"ע, מה שכתבתי בשו"ת בן פורת ח"א בתשובה לאחי ז"ל מהך דזבחים פ"ב ב' כל מידי דחשיב עלי' לפני ולפנים לא מיפסיל בהיכל דאם רק מוליך דרך ההיכל לק"ק לא חשוב הובא להיכל ע"ש ורציתי לומר דה"ה בעלמא כן כגון בחב"ע אם מוליך ללשכות דרך העזרה לא חשוב הובא לעזרה וכל כיוצא בזה, יש להעיר בזה מפלוגתא דרבי ור' יוסי בר יהודה בירושלמי מעשרות פ"ג ה"א במעביר פירות דרך חצירו לראש גגו דלרבי החצר קובע ולר' יוסי בר יהודה כיון דרק מעביר דרך שם ודעתו להוליכן לראש גגו דהוא מקום פטור אינו קובע והיינו דלריב"י לא חשיב נכנס לחצר כלל ולא קרינן בי' בערתי הקודש מן הבית דלא חשוב בא לבית כלל כיון דרק מוליך דרך הבית לגג [הירושלמי לית לי' ילפותא דואכלו בשעריך ושבעו כמו בבבלי רק כל הילפותא מבערתי הקודש מן הבית רק דגם חצר בכלל בית ע' ירושלמי מעשרות שם פ"ג ה"ג] ורבי פליג וס"ל דחשוב בא לבית וא"כ סברתנו הנ"ל הוא פלוגתא דתנאי הנ"ל ודו"ק:

י) בעניין מעות קונות. אי עקרו חכמים לגמרי קניין המעות ואין חל כלל או הוא קניין שפיר כ"ז שאין חוזר ורק אם חוזר נעקר הקניין, דהארכתי בזה בשו"ת בן פורת ח"א בתשובה לבאבוב עש"ה, ע"ע ירושלמי מעשרות פ"ג ה"א דמים מהו שיטבלו כמקח כו' ע"ש דדמים כמקח ומשמע דמעות הוא קניין ורק אם חוזר נעקר הקניין:

יא) אוכל שהקיאו, אי ראוי עדיין לאכילה ע' ש"ס חולין ע"א א' ועמ"ש בזה בבית האוצר וע' ירושלמי מעשרות פ"ג ה"א הגע עצמך שהית' נתונה בפיו לא נמאס הוא יכול הוא להחזירה ע"ש:

יב) ב' מיעוטים אם מצטרפין לרובא, כבר הארכתי בזה וע"ע ירושלמי מעשרות פ"ג ה"ב ע"ש ברידב"ז ד"ה אר"א הדא דתימא כו' גי' השנות אליהו ומשמע דב' מיעוטי מצטרפי לרובא ואולם נ' דשם לא בעי' רוב לפטור דל' המשנה שם אם דרסו רוב בני אדם חייב ואם לאו פטור ומשמע להיפוך דבעי' רוב לחייב ובמחצה ע"מ פטור ואולם שם הלכה א' מחצה על מחצה מתקנה דמאי לא משמע כן דבעי' רוב לפטור:

יג) כהיתירו כך איסורו, הארכתי בגליון ע"ז בקיבוץ דוגמות הסברא הזאת וע"ט ירושלמי מעשרות פ"ג ה"ג מה הבית אינו טובל עד שיהא בו ד' על ד' אף הגג אינו פוטר עד שיהא בו ד' על ד' כו':

יד) אויר, ע' בית האוצר ח"א ערך אויר מה שהארכתי בעניין