גליוני הש"ס זרעים קי

צמוקים אי חשיבי מידי דלטעמא עביד ולא בטל, אות פ"ח. אות ק קטן, אי חשוב איתי' בדבר מפאת דאתי לכלל כשיגדל, אות י"ב. קטן שנטמא אי פטור אביאת מקדש בטומאה זאת אף בגדלותו, אות כ"ד. קולא, אי משום שיש קולא ראוי להקל עוד קולא אחרינא או להיפוך, אות כ"ט. קנס, אי קנסינן היתירא משום איסורא, אות ס"א. קנסו שוגג אטו מזיד, אות ס"ב. קנס, אי קנסי' גם באונס לעניין חמץ שעבר עליו הפסח וכדומה, אות ס"ה. קיום הרכבת אילן, אות פ"ה. אות ר ראש חודש. אי יש בו קדושה, אות מ"ג. אות ש שם אלקים הוא שם הדין ושם הוי' שם הרחמים, אות מ"ז. שתיית מים בתוך הסעודה אי צריכה ברכה, אות נ"ד. אות ת תוך כדי דיבור, אות י"ח. תפילין של יד ושל ראש, אות ל"א. תשובה, אי מהני בבני נח. אות מ"ב. תרומה, אם החיוב להפריש גם כשאינו רוצה לאכול, אות נ"ב. מפתח ביאורי ירושלמי אשר בכרך הזה. ביאור ירושלמי ברכות פ"א ה"ה כל הברכות אחר חיתומיהן אין אומרים ברכה פסוק, אות ל"ג. ביאור ירושלמי ברכות פ"ז ה"א עד כדון כר"ע כר' ישמעאל כו', אות ל"ח. ביאור ירושלמי ברכות פ"ט ה"ג אית לך חוריי תפילין של יד כו', אות מ"ד. ביאור ירושלמי פאה פ"א ה"א חפצים אלו אבנים טובות כו'' אות נ"ג. ביאור ירושלמי פאה פ"א ה"ה הפריש בכורים מכרי ממורח כו', אות ל'. ביאור ירושלמי פאה פ"ב ה"א ואינו מחובר כו' עד הא מצד א' מפסיק, אות ל"ב. ביאור ירושלמי פאה פ"ב ה"ה קצירת ת"ל מהו שתהא חייבת בפאה כו', אות נ"ז. גליוני הש"ס ירושלמי זרעים כ"ב בעזה"י. ביאור ירושלמי פאה פ"ד ה"א מחובר ואינו מחובר כו' עד מפני הסכנה, אות ס'. ביאור ירושלמי פאה פ"ד ה"ו ר' יעקב כו' מקשה מה צורכה לההוא דאמר ר"ל כו', אות ס"ג. ביאור ירושלמי פאה סוף פרק ד' א"ר יוחנן וכה זכה הוא כו', אות ס"ד. ביאור ירושלמי תרומות פ"א ה"א מהו שיביא קרבן זיבה כו', אות י"ג. ביאור ירושלמי תרומות פ"ב ה"א מתני' אמרה כן המעשר והמבשל בשבת כו', אות כ"ח. ביאור ירושלמי חלה פ"ד ה"ב ר' יונה בעי אף לעניין מעשר בהמה כו', אות ע"ה. ביאור ירושלמי חלה פ"א בסופו לא תימר חלה חולין הוא, אות צ"ד. ביאורים בירושלמי זרעים וקיבוץ כללים ועניינים היוצאים מירושלמי. כרך ב'. א) שינה בתוך הסעודה אי הוי הפסק וכן אם קרא לו חבירו לדבר עמו, ע' ירושלמי פאה פ"ו ה"ג קצר חצי שורה ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה ובא למחר נידון בשורה ע"ש גי' הפני משה ומשמע דשינה וכן קרא לו חבירו הוי הפסק דהא שם חשיב מילי דהפסק דחשיכה ובא למחר וודאי דהוא הפסק שהיית כל הלילה בכל דבר שההפסק מפסיד בו ורק דלעניין דשם אין ההפסק מפסיד כיון דסוף סוף עתיד לחזור לשם ולכן נידון בשורה ולא חשיב שכחה עש"ה וא"כ משמע דשינה וכן קרא לו חבירו כו' הוי הפסק בעלמא וע' יומא ל' א':

ב) בעניין שהארכתי בתשובה להרב ר' נטע נ"י מאושפצין דתבן הוא מאכל בהמה משא"כ קש ע"ע ירושלמי שבת פי"ח ה"ב וקש לאו כמפוזר הוא ודברי הק"ע והשירי קרבן שם וגם משנה שביעית פ"ט ה"ה עד אימתי נהנים ושורפין בתבן ובקש של שביעית כו' ומשמע דגם קש הוא מאכל בהמה דשביעית ליתי' רק במאכל אדם או מאכל בהמה או במיני צובעים:

ג) בעניין ש"ס חולין ק"ב ב' ע"ש פלוגתא דאביי ורבא למ"ד בהמה בחיי' לאו לאיברים עומדת וחישב לאוכלה אבר אבר אי אזלי' בתר דעתו או בתר מה שהדרך בעצם לשאר כל אדם, ע' ירושלמי פאה פ"ז ה"א הי' מסוים בדעתו כמי שהוא מסוים ע"ש בפני משה:

ד) ירושלמי פאה פ"ז ה"א הית' כל שדהו נטופה נישמענא כו' עד אבל עכשיו שהזיתים מצויין יש להם שכחה, הפי' פשוט דמייתי ר' יוסי דמשנה דאין שכחה לזיתים ומייתי בריתא דמפרשת טעמא דר' יוסי משום שלא היו זיתים מצויין והיו חשובים ולכן אין להם שכחה דמתוך חשיבותם יחזור ויוזכר בהם [ואיידי דמייתי לבריתא מביאה כולה גם להך דאבל עכשיו כו' כמו שהוא הדרך בכל מקום בבבלי וירושלמי] וא"כ מדטעמא דר' יוסי לפי שהיו הזיתים חשובים ואעפ"כ אמר סתמא אין שכחה לזיתים והיינו אפי' בשדה כולה זיתים אין שם שכחה וא"כ ה"נ