גליוני הש"ס זרעים קח

לשעבר הא בתחלה לא ע"ש ברידב"ז ד"ה תני עכו"ם שהרכיב כו' ע"ש כל הדיבור ומ"ש דתני בבריתא ל' לכתחלה ז"א דהמרכיב אינו ל' לכתחלה רק שהרכיב דיעבד אבל לא דמותר להרכיב אך כוונת הירושלמי פשוט דלר"ל נמי הא משכחת דבר זה רק לשעבר ר"ל בדיעבד אבל לכתחלה לא דהא אסור משום הרכבת מין בשא"מ וכדאמר לעיל אעפ"י שאין ישראל רשאי לעשות כן וא"כ כיון דאסור לישראל לעשות כן משום הרכבת אילן א"כ בעבר נמי הא קיומו אסור וא"כ מאי האי דתני בבריתא מותר לקיימו בשביעית ואסור לקיימו בשביעית הא תמיד אסור לקיימו משום קיום הרכבה וע"כ דגם לר"ל סמי מכאן מרכיב וז"פ בכוונת הירושלמי ומפורש בכאן דקיום הרכבה אסור:

פו) זריעת כלאים בבית, יל"ע דכתי' שדך לא תזרע כלאים ובית אין קרוי שדה ע' ירושלמי ערלה פ"א ה"ב בסופו אילן שנטעו בתוך הבית כו' וראוי דלישתרי וכבר הערותי כזה בגליון האיש מקדש:

פז) איסור, אי קרוי טומאה, ע' בית האוצר ערך איסור כו' וע"ע ירושלמי ערלה פ"א ה"ג ילדה שסיפקה לזקינה טהרה הילדה ומשמע דהיתיר הוא טהרה והיפיכו איסור טומאה ואולי רק בערלה הוא כן דר"ע משוי לערל כטמא יבמות ע"ב ב' ולכן יש בכל ערלות ואפי' דאילן עניין טומאה והפוכו טהרה ודו"ק:

פח) צמוקים, חשוב מידי דלטעמא עביד ואפי' באלף לא בטל וכן ענבים מבושלות, כך משמע בירושלמי ערלה פ"א ה"ג אבל אם צמקו כו' אבל אם בישלן כו':

פט) טכ"ע, יותר מס' כשיש טעם אם אוסר, הארכתי וע' ירושלמי ערלה פ"א ה"ג ר' יוסי בשם ריב"ל כו' נותני טעמים אחד מס' א"ר שמואל כו' ומתניתא פליגא כו' פי' דר' שמואל דיקדק דאיך שייך ליתן שיעור בנתינת טעם הא השיעור בעצמו כל שהטעם נרגש ובהיתיר כגון תרומה בחולין יכול לטעום כהן ובאיסור קפילא אבל עכ"פ לא שייך לחת שיעור וע"כ דכוונתם דכשיש ס' א"צ לבדוק כלל דאפי' יש טעם נמי שרי וע"ז הקשה ממתבל דאוסר ביותר ממאתים מפאת דלטעמא עביד הרי דכשיש טעם לא מהני ס' וע"ז משני ר' ירמי' דכוונתם אבשר בבשר פי' דהוא מין במינו דלא שייך בדיקה רק דאוסר כל שכנגדו באינו מינו הי' נותן טעם ובזה אמרי' דבסתמא בשר ביותר מס' אין נותן טעם וליכא כל שכנגדו ולכן אין אוסר במינו רק עד ס' ור' יוסי לא פליג אהא רק אמר דה"ה כל שאר הדברים במב"מ הדין כן ולאו דווקא בבשר:

צ) ספק איסור מותר לבטל לכתחלה, ירושלמי ערלה פ"א ה"ד רמוני בדן ספיקו (כצ"ל) מעלה וכן בכל הסוגי' שם ופי' מעלה דחותכם ומרסקם ומבטל החשיבות בידים לשיעלו וכן בקרקע בספק איסור מותר ללקוט בידים וכשהוא תלוש מיד ניתר משום ביטול:

צא) ס' אחד בגוף וס' אחד בתערובות, ע' ירושלמי ערלה פ"א ה"ד הנ"ל ע"ש ברידב"ז ד"ה תני רמוני בדן:

צב) אין מבטלין איסור לכתחלה, אם עושה באופן שאין נראה כמבטל שרי, ירושלמי ערלה פ"א ה"ד שכן דרך בני אדם להיות מידל כו' וע"ש ברידב"ז ד"ה תמן תנינן סאה תרומה כו':

צג) פדיון מע"ש ורבעי, ע' ירושלמי ערלה פ"א ה"ה עבר ופדיו שמא אינו פדוי כו' וצ"ע דאם א"צ פדיון איך חייל הפדיון בעבר הא אין תופס פדיונו כיון דא"צ פדיון וזה חידוש גדול דבר המותר לכתחלה בלא פדיון ותופס פדיונו:

צד) ירושלמי חלה פי"א בסופו לא תימר חלה חולין היא ומש"ש הייתי אומר צריך למחוק ע"ש ברידב"ז ד"ה ריב"פ גי' הגר"א ז"ל] והכוונה ברכות ל"ב א' דדריש ויחל משה כו' חולין הוא לך כו' ובב"ב צ"א ב' מחלון שעשו גופן חולין ובירושלמי שביעית פ"ו ה"א החל רש לרשת את ארצו עשיתי את ארצו חולין לפניך וע"כ ה"נ הואיל וקורין אותו חלה היו טועין לומר דהוא מל' חולין דע"כ נקראת חלה מל' חולין [וככל הנך דמפרשי' שורש חל מל' חולין] והיינו דרק טובלת העיסה אבל היא עצמה חולין כמע"ר ומעשר עני וע"כ הוצרך התנא לבאר דחייבין גם על חלה מיתה וחומש כתרומה, כן נ' כוונת הירושלמי והוא מדויק בל' לא תימר חלה חולין היא היינו דל' חלה מורה חולין ויש ראי' לפי"ז דנוסח הברכה להפריש חלה דאי להפריש תרומה כדעת רוב הראשונים ע' ב"י א"כ הא נדע מנוסח הברכה דהיא תרומה וכבר כתבתי דברי"ף פסחים פ"ק דקל"ה ע"א מדפי הרי"ף ג"כ נוסח הברכה להפריש חלה:

צו) א"י, אי מוחזקת בידם מאבותיהם, ע' ירושלמי חלה פ"ב ה"א למפריעה ירשו כו':

צז) אין מבטלין איסור לכתחלה, ע' ירושלמי חלה פ"ג ה"א יקרא שם לתרומת מעשר שבו ומשמע דמותר להוליד איסור לשיתבטל תיכף ויש לדון בזה בכמה גווני:

צה) אין שליחות לעכו"ם, דבפועל שאני כבר כתבתי לעיל אות נ"ו וע"ע ירושלמי חלה פ"ג ה"ד דפועלי עכו"ם העושין עיסת ישראל חייבת בחלה:

צט) בטלה דעתו אצל כל אדם, הארכתי בבית האוצר חלק אות ב' ערך בטלה דעתו כו' וע"ע בעניין מקפיד בדבר שאין דרך בנ"א להקפיד ולהיפוך בירושלמי חלה פ"ד ה"א אשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כו' שתי נשים שאינן מקפידות עשו אותם כו' ע"ש וע"ע רש"י ב"ק קי"ט א' ד"ה הכובס מוציא כו' עש"ה:

ק) מים, דאין בהם ממש לר' יהודה, דהבאתי בשו"ת בן פורת סי' ז' מירושלמי עירובין פ"ח ה"ו דגם מים בפני עצמן (אפי' שלא בעיסה) אין בהם ממש, כן מבואר ג"כ בירושלמי חלה פ"ב ה"א:

מפתח הכללים והעניינים שנדבר מהם בכרך זה עפ"י סדר האלפ"א בית"א. אות א אין מבטלין איסור לכתחלה, אות ג, אות צ', אות צ"ב, אות צ"ז איש, אי ממעט עכו"ם. אות ה'. איש, אי ממעט חרש ושוטה, אות ו'. אין עדל"ת שבמקדש, אות ל"ד. אתרי' דפלוני הוי, אות ל"ט. אין שליחות לעכו"ם, אות נ"ו, אות צ"ח. אחשבי', אות פ'. איסור כולל, אות פ"ב. איסור, אי קרוי טומאה, אות פ"ז. ארץ ישראל, אי מוחזקת בידם מאבותיהם אות צ"ו. אות ב בל תוסיף, אות ט"ז.