גליוני הש"ס נזיקין רנ

עבודה זרה

ב' ב' מלמד שהחזירה כו' ולא קיבלוה, נ"ב במדרש איתא שאמרו תורה זו מה כתי' בה א"ל לא תרצח כו' וק' דהא רציחה היא מז' מצוות ב"נ ובלא"ה מחויבים בה וע' בס' קרבן חגיגה סי' מ"ד וע' בפי' זה ילמדנו על המכילתא פ' יתרו פרשה ה' ד"ה על חרבך תחי'

ג' א' ואמאי קרי לי' מצוה קלה, נ"ב ע' רש"י מנחות מ"ד א' ד"ה ציצית דכ' מצוה קלה עשה בעלמא וצ"ע וע"ע ל' מצוה קלה בסנהדרין ע"ד א' ושם פריך ג"כ מאי מצוה קלה וע' באבות והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה ובמפרשים שם וע"ע סנהדרין ק"י ב' לא יעזוב להם שורש וענף שלא יניח להם לא מצוה ולא שיורי מצוה וברש"י לא מצוה חמורה ולא מצוה קלה כו' ופירושו צ"ע דמדוע תיקרא מצוה קלה שירי מצוה וענף הלא אין מצוה קלה ענף החמורה והיא מצוה בפ"ע כמוה אלא דהיא קלה ולולי פירושו הי' נ' הפי' פשוט דמצוה היינו גוף מצוה ושיורי מצוה היינו דברים המחויבים בעשיית המצוות ואין מעכבים בם כסמיכה ותנופה ושפיכת שירים בקרבנות ונענוע לולב דקרינן להו שירי מצוה בגמ' וגוף המצוה היא שורש ועיקר ושאר עשיות המחויבות בה ואין מעכבות בה כניענוע בלולב הם ענפי מצוה ולהם ב' עניני שכר ג"כ כי הנוטל לולב יש לו בנטילתו מיד שכר קיום המצוה דהא מדאגבהי' נפק בי' ואם גם מנענע ועושה המצוה בשלימות הגמור יש לו גם ע"ז עוד שכר בפ"ע וע"ז אמר דלא יעזוב להם לא מצוה כו' רק על הכל הן על המצוות והן על השירים ישלם שכרם בעוה"ז כדי לטורדם מעוה"ב וז"פ לולי פירש"י ז"ל

שם תוד"ה נוגעים כ' ועי"ל שהם קיימים ממה שקיבלו כו', נ"ב ע' סי' קרבן חגיגה סי' מ"ג

שם ב' מאכילין לו גחלי רתמים, נ"ב ע' ערכין ט"ו ב' וע"ע ב"ב ע"ד ב' רש"י ד"ה דריתמא ושבת ל"ז ב' רש"י ד"ה גחלים של רותם

ד' ב' לא ליצלי איניש כו', נ"ב ה"ה שלא יתקע בשופר בג' שעות ראשונות, מהרי"ל ה' שופר

ה' ב' ש"מ לא קאי איניש אדעתא דרבי' עד מ' שנין, נ"ב ע' פירש"י אבות פ"ה מכ"ג על בן ארבעים לבינה דהביא מכאן לתלמיד שאינו עומד על דעת רבו עד שהוא בן ארבעים וצ"ע דשם הכוונה אבן מ' משנולד וכאן הכוונה אמ' שנה משעה שלמד וע' תוס' סוטה כ"ב ב' ד"ה ועד כמה

שם אינהו דמחוסר אבר אית להו כו', נ"ב כזה במשנה לקמן י"ג ב' קוטע את אצבעו ומוכרו לו לפי שאין מקריבין חסר לעכו"ם וע' ירושלמי בפרקין הלכה ה' קרייא אמר שמקריבין חסר לע"ז כו' וע"ש במראה הפנים ד"ה קרייא כו' עש"ה ודבריו תמוהים מסוגי' דכאן וכמובן ומסברא לכאורה נ' דאין מקריבין חסר לעכו"ם ע' ירושלמי דמאי פ"ג ה"ג אין דרך בני אדם להיות משלחין לחביריהן דברים חסירין וא"ר כ"ש שאין מקריבין חסר לע"ז שתופסין אותה לאלקו"ת

שם רש"י ד"ה וי"ד דניסן כ' משום פסחים, נ"ב מאי דצ"ע דפסחים הם זכרים וכאן תני אמה מכרתי בתה מכרתי וכן ק' במ"ש רש"י בדיבור שאח"ז עולת ראי' ועולה ג"כ הוא זכר עמ"ש בזה בס' בכור שור כאן

ו' א' ה"א לצלותא בעלמא, נ"ב כזה סנהדרין נ"ז א' ההוא לצלותא בעלמא

שם דאית לי' בהמה לדידי', נ"ב משמע דאי לית לי' אע"ג דמצי לקנות מאחרים אסור משום דצריך לטרוח אחרי' והכי דייק תיבת לדידי' וכן לוה בריבית עובר אלפ"ע אע"ג דמצי להמציא מעות אצל עכו"ם כו', שו"ת חות יאיר סי' קפ"ה ולכאורה אישתמיטו לי' במחכת"ה דברי תוס' קידושין נ"ו א' ד"ה אבל וע' מל"מ ה' מלוה ולוה ודבריו נודעים

ז' א' לחכם ואסר לא ישאל לחכם ויתיר, נ"ב במהרי"ק שורש קע"א ה"מ בהך עובדא גופא אבל בעובדא אחרינא רשאי דאל"כ כשיטעה חכם אחד בשיקול דעתו ישאר טעות זה לדורות כיון שלא יהא שום חכם רשאי להתיר עכ"ל וכ"ה בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתק"ה וע"ש ברדב"ז עוד כמה פרטים בזה

שם בשל סופרים הלך אחר המיקל, נ"ב ע' ה' נזירות למהורי"קש (הנדפסים בשו"ת הלכות קטנות) באות מ"ח בו

שם תוד"ה הנשאל כ' אבל אם התיר חבירו רשאי לאסור, נ"ב ע' שו"ת לחמי תודה למהר"י באסאן ז"ל סי' ג' (דף ס"ב) וע' שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שס"ב

שם ב' נשתקע הדבר ולא נאמר, נ"ב כל' זה תוספתא כלים הובאה בר"ש במשנה שם פרק ב' משנה ב' נשתקעו הדברים ולא נאמרו כו' ע"ש

שם רא"א כו' ר' יהושיע אומר כו', נ"ב פלוגתייהו אמקמי דנסדרו י"ח ברכות לפני ר"ג על הסדר ביבנה הוא, ס' הפרדס לרש"י סי' קע"ג ע"ש אריכות בסוגיין

ח' ב' דא"ר כהנא כשחלה ר' ישמעאל בר' יוסי שלח לי' רבי אמור לנו ב' וג' דברים שאמרת לנו משום אביך, נ"ב ע' מסורת הש"ס וכל' זה עוד פסחים קי"ח ב'

שם רש"י ד"ה אסינתי בסה"ד כ' כשעורין הללו שממהרין לצאת מכל תבואה, נ"ב נזכר מזה סנהדרין י"ב א' שמא תאמר חטים ת"ל שעורים ע"ש ברש"י דשעורים ממהרים להתבשל אתר מן החטים ועפ"י רש"י הנ"ל דשעורים ממהרים לצאת מכל תבואה יש ליקח טעם למנחת עומר שהיא באה מן השעורים משא"כ בשום מנחה דעל מנחת סוטה כבר נתנו ז"ל טעם כשם שמעשי' מעשה בהמה כו' אבל מנחת עומר צריך טעם וי"ל לפי המבואר בספרי החכמה דיציאת ישראל ממצרים הי' קודם הזמן כי אילו היו שוהים יותר היו משתקעים חלילה ולכן הוצרכו עוד זיכוך ז' שבועות של ספיר' קודם מ"ת והם דוגמת ז' נקיים דאשה ועל עניין הזיכוך ההיא היא שבאה מנחת העומר לרצות שיזדככו ויוטהרו בשלימות ונמצא שהמנחה באה רק עבור שמיהרו לצאת וע"כ דוגמת זה ג"כ המנחה מן השעורים דג"כ ממהרים לצאת מכל שאר מיני תבואה

שם תוד"ה מכי כ' דבכל התלמוד, נ"ב ע' בבא בתרא דצ"ו ע"ב וצע"ג ויש ליישב ואין הגליון מספיק וע"ע מועד קטן די"ב ע"ב וע"ע רש"י פסחים ק"ז א' ד"ה פירזומא וע"ע פסחים מ"ב ב' שכר המדי דרמו בי' מי שערי וע' תוס' לקמן ל"א ב' ד"ה ותרווייהו דכ' ובכלל דיו שכר בין שכר של תמרים בין של תבואה: