גליוני הש"ס נשים ד

יבמות

ב' א' רש"י ד"ה חמותו כ' שמת בעלה ונשאה אחיו, נ"ב ע' שו"ת הריב"ש סי' שע"ד וסי' שע"ה

שם תוד"ה ואחות אשתו כ' אין להקשות דנדה תאסר ליבם כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' א' דהעיר כן בכל יבום מפאת דהיבם והיבמה אוננים בשעת נפילה וכן מפאת הבחנה ע"ש וע' שאילת יעב"ץ סי' כ"ז והאריכו בזה כל האחרונים ומצאתי בשו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתס"ו כ' על נידון יבמה שנפלה ליבם שהי' נשוי אשה בשעת נפילה ומתה אשתו אח"כ וכ' דיכול לייבמה ואין לחוש ממה שלא הית' ראוי' ליבם בשעת נפילה משום חדר"ג האוסר נישואי ב' נשים ונימא כל יבמה שאין אני קורא בה כו' דא"כ כל יבמות נמי אסורות שהרי צריכות להמתין ג' חדשים וגם מפני האבל עכ"ל וע"ש עוד דמבואר שם ג"כ קישית התוס' דכאן מנדה ותי' כתירוצם דבנדה הוי שפיר דרכי נועם והוסיף עוד תי' וז"ל ועי"ל איסור דבר אחר גורם כגון ט"ו נשים שפוטרות צרותיהן אבל נדה מחמת עצמה היא עכ"ל וצריך ביאור דאדרבה איסור מחמת עצמה גרע טפי ממחמת דבר אחר ויותר יש לה להחשב מחמתו אינה ראוי' לייבום וע' פסחים מ"ח א' ולכאורה כסבור הייתי בכוונתו דהיא הנותנת דכיון דמחמת עצמה גרע טפי לכן לא מיחשיב כלל שעת נפילה אם היא נדה במיתת בעלה כיון דיש חסרון בגופה וה"ל כאילו אין כאן יבמה עדיין ומתחלת הנפילה רק אחרי טהרתה וא"כ לא שייך לומר כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה כו' דהרי לא הי' עדיין שעת נפילה כלל ודו"ק אולם נתיישבתי דז"א דא"כ יבמה שהית' נדה במיתת בעלה והי' היבם נשוי אז אחותה ולפני טהרתה מתה אחותה אזי תישתרי להתייבם אחרי טהרתה ודו"ק ונ' כוונתו דכיון דמצות יבום רק עלי' דידי' רמיא ובי' תליא מילתא דהיא מתיבמת על כרחה ע"כ רק בשאר עריות דכי היכא דהיא אינה ראוי' להתייבם מפאת היותה קרובתו בתו ובת בתו כו' ה"נ הוא אין ראוי ליבמה מפאת היותו קרובה אבי' ואבי אמה כו' וע"כ שפיר לא קרינן בי' יבמה יבא כו' ומשא"כ בנדה דהחסרון בגופה והוא ראוי לייבם ורק שהיא אין ראוי' להתייבם ע"כ שפיר קרינן בי' יבמה יבא כו' ואף שא"י לייבמה מפאת שהיא אינה ראוי' מפאת נדותה ודו"ק היטב מאוד וע"ש עוד בסוף התשובה שכ' דבנידון דידי' קרינן בי' יבמה יבא כו' בשעת נפילה כיון דאפשר להתיר החרם ע"ש וע' רשב"א כאן מ"ש מהך דנודרת הנאה מיבמה כו' ע"ש וי"ל ג"כ דכיון דאפשר לאיתשולי אנדר חשיבא עולה לייבום ויל"ע קצת לפי"ז דא"כ אם הי' היבם נשוי אחות יבמתו ומתה נימא נמי עתה שאומרים דין אפקעינהו דכיון שהי' יכול לשלוח גט לאשתו ולבטל שלא בפני השליח ונימא אפקעינהו ותוכל היבמה להתייבם אז אע"ג דלא עשה כן מ"מ קרינן ביבמה יבמה יבא וגו' מפאת אפשריות זה ותיזקק אליו אחרי מיתת אשתו ויש לחלק ופשוט

ג' א' כיון דבמקום מצוה היא דאסורה צרה כו' מש"ה תני פוטרת, נ"ב פי' כיון דהפטור הוא סבת האיסור ע' פירש"י מש"ה תני פוטרות ודוגמתו מנחות מ' א' ע"ש ברש"י ד"ה ב"ש פוטרין

שם ב' ל"ת שיש בו כרת מי דחיא, נ"ב ע' ירושלמי סוכה פ"ג הי"א חברייא אמרין דברי ר' יוסה שמ"ע דוחה למל"ת ע"ש ואע"ג דבשבת היא כרת וסקילה חולם בלא"ה דברי הירושלמי הנ"ל מקושי ההבנה ואכ"מ

שם ל"ת גרידא מנ"ל דדחי דכתי' לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך, נ"ב בס' הפרדס לרש"י ה' יוה"כ סי' קפ"א כ' וז"ל וכך אמר מורינו הזקן שהי' מנהג רבו כשהי' מפשיט טליתו הי' מברך אקב"ו לשמור חוקיו ולא נראה בעיני מורינו משום דחוקה לא כתיבא בציצית כו' ואני נתן הצעיר רואה שחייב לברך הואיל שסדין הלכה כב"ה דמחייבין דכתי' את חקותי תשמורו ועוד ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך בגד רשות אבל טלית של מצוה אתי עשה דחי ל"ת אלמא חקה כתיבא בציצית כבתפילין עכ"ל נ' מדבריו דתיבת בגד גופי' משמעותו רשות ואין טלית מצוה בכלל וצ"ע מכולה סוגי' דכאן וגם לשונו ז"ל בעצמו צ"ע שכ' אבל טלית של מצוה אתי עשה כו' ול"ל לדחיי' הלא לא נאמר הלאו כלל על טלית של מצוה וגם יוצא מדבריו חידוש דיש עשה נוספת בציצית עשה דואת חקותי תשמרו וא"ל דא"כ מנ"ל למילף מכלאים בציצית דעשה גרידא דחי לל"ת דז"א דואת חקותי תשמרו איתי' נמי בכלאים ועיקרו על כלאים נאמר והשמר דלאו לאו וא"כ כי היכי דדחו תרי עשה לתרי לאוי שפיר יש לעשה אחת לדחות חד לאו ורק למ"ד דהשמר דעשה נמי לאו הוא יש ללמוד מכאן דעשה ול"ת דחי תרי לאוי ודו"ק ואולם לתוס' עירובין צ"ו א' ד"ה השמר לכ"ע שמיר' דציצית דכאן היא רק עשה לענין חיוב הלבישה ע"ש

ד' א' מניין ליבמה שנפלה כו', נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' א'

שם וכי מפני שסמכו עניין לו נוציא זה לסקילה, נ"ב דוגמת ל' זה סנהדרין נ"א ב' וכי מפני שאתה דורש בת ובת נוציא זו לשריפה

שם השתא דלא סמיך לי' דכתי' לא יקח איש את אשת אביו בנתיים כו', נ"ב הא דר' יהודה חשיב לי' סמוכין ולא אשגח אהפסק דיבור שבנתיים דוגמתו לר' יהודה בקידושין ע"ג א' דיליף מקרא דכתי' הקהל חקה אחת לכם ולגר דקהל גרים איקרי קהל ור' יוסי פליג עלי' שם מטעמא דחקה אחת הפסיק העניין ואילו ר' יהודה לא אשגח אהפסק דחקה אחת ע"ש

שם ב' ה"א כל כו' ואפי' מוכרי כסות כ' רחמנא לא תלבש כו' דומי' דלבישה דאית בי' הנאה, נ"ב אע"ג דגם מוכרי כסות נהנים צ"ל דכיון שאינם מתכוונים כפירש"י לא חשיבא הנאה אולם ביריאים סי' ס"א כ' אהך דלובש כלאים להבריח את המכס דאמרי' דבדשא"מ פליגי וז"ל פי' אינו מתכוון ליהנות הלכך לא הוי דומי' דלבישה אעפ"י שהוא נהנה דוודאי בכל לבישה איכא כוונת הנאה הילכך לא דמיא ללבישה עכ"ל וצ"ל לדבריו דכוונת הגמ' דומי' דלבישה דאית בי' כוונת הנאה ועמ"ש בגליון ב"ק קי"ג א' משו"ת חות יאיר ועמ"ש בגליון יומא ע"ז ב' וע' ס' חדושי גור ארי' למהר"ל מפראג ז"ל שבת מ"ב א' ד"ה למימרא וע' חידושי רמב"ן שם קי"א א' ד"ה האי מסוכריא דנזייתא מש"ש ומה שהתיר ר"ש למוכרי כסות כו'

ה' א' דאיכא למיפרך שכן ישנו בשאלה, נ"ב אין לדון מכאן דעדל"ת ועשה שישנן בשאלה, ע' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' שמ"ג

שם תוד"ה ואכתי כ' ועוד קשה דלקמן בפ"ב גבי אלמנה לכ"ג כו', נ"ב ע' אתוון דאוריתא כלל כ"ב מש"ש בשם הערוך לנר דמאי קושי' מייבום הא בייבום גם העשה אין שוה בכל דאין נוהגת במלך ע"ש וכעת מצאתי שכבר הוזכר תי' זה בשו"ת רדב"ז ח"א סי' שי"ד עש"ה

שם ב' ומכלהו נמי שכן ישנן כו', נ"ב ע' שו"ת ראשית בכורים ח"ב סי' ז' הקשה דנילף מפריעה דדחי שבת ואינו לפני הדיבור וכדאמר לקמן ע"א ב' דלא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו ותי' עפמ"ש התוס' שם ד"ה לא דפריעה היא הלל"מ וא"כ מאי דדחי שבת ע"כ הוא ג"כ מהלל"מ ואין דנין מהלכה ע"ש ובלא"ה לק"מ דכיון דעתה שניתנה פריעה מל ולא פרע כאילו לא מל ומילה הרי ישנה לפני הדיבור לכן אי לי'