גליוני הש"ס מועד שיז

ירושלמי שבת

פרק א' הל' א' (דפוס שקלאוו, דף ג' ע"ב) חייא ברי' רב כל המעכב דרסה ברה"ר נידונין ככרמלית, נ"ב לקמן פי"א ה"ב ע"ש

ה"ג (ד' ב') ר' ירמי' סלק לגבי רבסי, נ"ב רבסי היינו רב אסי ואין צורך להגיה רב אסי כי כך דרך הירושלמי למינקט ל' קצרה וכן הוא בירושלמי ע"ז פ"ה הי"א שאל לר' חיי' ולרבמי ולרבסי" והכוונה "ולרב אמי ולרב אסי" ועוד שם הלכה ט"ו כהדא רבמי סלק כו' היינו רב אמי סלק כו' ע"ש

ה"ו (ז' א') מפני שהוא מתיירא שמא מתאכל ציבעו והוא מוסיף מוי, נ"ב דוגמתו לקמן פ"ג ה"ג מפני שהוא עשוי פרקים כו' הוא מתיירא שמא נתאכל דיבוקו והוא מוסיף מים

ה"ז (ב') מי מודיע כו', נ"ב כל סוגית הירושלמי דכאן הוא בביצה פ' אין צדין והובאה הסוגי' כאן משום דק' במשנה דלב"ש אין פורשין אלא כדי שיהי' אפשריות שיצוד מבעוד יום ואמאי הא אפי' ליכא שהות לזה מ"מ לישתרי דהא אפשר שלא יצוד כלל גם בשבת וע"כ מייתי כאן הך סוגי' דאיתמר בה בפורש בחורשין דשכיחי חיות וניצודין בוודאי וע"כ גם מתני' איירי כן בפורש בחורשין דבוודאי יצוד וע' ירושלמי כתובות פ"ה ה"ה שניי' היא הקדש מצודה שאינה מצוי' ואיירי שם במצודה פרושה ע"ש וצ"ל ג"כ דאיירי בסתם מצודה אבל בפורש בחורשין הא מצוי ונחשב כוודאי שיצוד וכדאמר כאן

ה"ט (ח' א') מהו ליגע במשוך, נ"ב פי' דמוקצה אסור בנגיעה ויותר מזה לקמן בירושלמי פ"ד ה"ב ובלבד שלא יהא הכלי נוגע בגופה של ביצה ובירושלמי ביצה פ"ד ה"א מוקצה שיבש אסור ליגע בו ושם פ"ה ה"א מצודתא הוון פריסן כו' אתון שאלון לרב מהו מטלטלתון אמר לון אסור ליגע בהון וע"ע לקמן פ"ג ה"ז אבל כוס וקערה ועששית אעפ"י שכבו אסור ליגע בהן וע"ע ירושלמי ביצה פ"א ה"ג מהו לשתמש על גב מקומה דלפי מש"ש הפי' בגליון מבואר דנגיעת מוקצה ע"י דבר אחר מיהת שרי עש"ה

פרק ב' ה"א (ב') בשבת כתי' לא תעשה כל מלאכה נעשית היא מאילי', נ"ב כל' זה לקמן פי"א ה"א

שם (ט' א') ויש כאן זו, נ"ב תיבת כאן פירושו כמו "כעין" והיינו דכמו דאמרי' דשריפת קדשים בזמנו ביום ושלא בזמנו בין ביום ובין בלילה וכן במילה לר' ישמעאל כך יש עוד כעין זו בטבילה דנדה כו' בזמנה טובלת רק בלילה ושלא בזמנה טובלת בין ביום ובין בלילה [ונ' דצ"ל א"ר יוחנן ויש כאן זו כו' ואח"כ צ"ל תני ר' יוסי כו' מניין לכל הנימולים כו']

שם ר' נחמן כו' מצוה להקדים כדי לזרז במצוה וכן חמיין רבנן מקדמין לעיבורה, נ"ב כצ"ל וכמ"ש הק"ע ונ' דקאי אדלעיל דעבר זמנה טובלת בין ביום ובין בלילה דמשמע הל' דכמה שתחפוץ תעשה לטבול ביום או בלילה וע"ז אמר דאדרבה מצוה שתקדים ותטבול ביום דאפי' אי טבילה בזמנה לאו מצוה מ"מ גוף הטבילה מצוה לכ"ע ושייך בה זריזין מקדימין למצוות כבכל המצוות, וגם י"ל דקאי אדלעיל דאמר דבזמנה טובלת בלילה ושלא בזמנה טובלת אפי' ביום והי' אפשר לנדה לחשוב דמוטב לה להמתין בטבילתה אלמחר לשתוכל לטבול ביום כי הטבילה בלילה קשה יותר מפני הצינה והאפילה וכדומה וע"כ אמר דאין לה לאחר רק לטבול בזמנה בלילה מפאת זריזין מקדימין וכנ"ל [וע' ירושלמי נדה פ"ב ה"ד זאת אומרת שאסור לאשה לשהות בטומאתה ע"ש]

שם (ב') מדליקין בנפט, נ"ב תיבת נפט נזכר לקמן במשנה והוא נזכר בבבלי במכלתין כ"פ וכן בירושלמי נזכר בכ"ד ע' ירושלמי סוטה פ"ח ה"ג אש כנגד הנפט שלהן ובירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ב בפתילה של נפט היא מתניתא

ה"ד (ו' א') דר' יודה אמר משקה טופח חיבור, נ"ב כזה בירושלמי עירובין פ"י ה"ה וע"ע שם ה"ב בסופה וע' בבלי גיטין ט"ז א' ובתוס' שם וע' עדיות פ"ד מ"ו בה"א משקה טופח ר' יהודה אומר כו' טופח ומטפיח והובא בירושלמי ברכות פ"ח ה"ג וע' טהרות פרק א' משנה ט' אם יש ביניהם משקה טופח ע"ש בר"ש וע' בר"ש סוף מס' פרה מה שהביא מתוספתא

ה"ז (י"א ב') ר' שמואל בר ר' יצחק הוה מפקיד כו' אלא כל מה דהוה אכל מן שוקא הוה אכל, נ"ב כן הוא גם בירושלמי דמאי פ"ב ה"ב מה את בעי מר' שמואל בר ר' יצחק דכל מה דהוא אכל משוקא הוא אכל

פרק ג' ה"א (י"ג א') לא שמע מיני' מותר שמע מיני' אסור, נ"ב ע' פי' הא' בק"ע וע' ירושלמי גיטין פ"ו ה"ו זאת אומרת לא חשו כו' זאת אומרת שחשו כו'

ה"ב (שם) ר' מנא מיקל לנשיא דשטחין בגדיהון לאדירא דתנורא, נ"ב מעין ל' זה בירושלמי מגילה פ"ג ה"ג ר' יוחנן מיקל לנשייא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי מדרשא ול' מיקל עוד בירושלמי קידושין פ"ג ה"א ר' זעירא מיקל להון דחמי לחברי' כו' ובירושלמי ע"ז פ"א ה"א ר' חוני' מיקל למאן דמעבר כו' ובירושלמי ביכורים פ"ג ה"ג ר' מנא מיקל לאילין דמיתמניי בכסף ובירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ח ר' הונא מיקל לדיינא דאמר מקבלין עליכון חד סהיד ובירושלמי עירובין פ"ו ה"ז ר' יוסי מיקל לההוא כו' ובירושלמי מועד קטן פ"ב ה"ה ר' אמי מיקל לון כו' והמפרשים פירשו תיבת מיקל לפעמים מקלל ולפעמים מבזה וע' ירושלמי סנהדרין פ' חלק ה"ב בסופה ודוד מלכא דישראל מיקל לון ושם הפי' מקלל ע"ש וכן בירושלמי ע"ז פ"ד ה"ד הוה מיקל לי' משמע ג"כ הפי' מקלל ע"ש ואולם בירושלמי ברכות פ"ח ה"ה את מיקל לי' שם הפי' מבזה ע"ש ובירושלמי שם פ"ה ה"ב לא דמי ההוא דמיקל פירשו המפרשים ל' קללה ע"ש וע"ע ירושלמי פאה פ"ח ה"ו על מנת מתקל על מנת מבזיא ושם תיבת מתקל על כרחך הכוונה קללה דאי בזיון הא אמר ע"מ מבזיא וע"ע ירושלמי דמאי פ"א ה"ג מאן דידע בנפשי' דלא אקיל לבר נש מן ישראל מן יומוי כו' ושם משמע הפי' דלא ביזה דאי שלא קילל זה מילתא זוטרתא ואין כדאי כ"כ לזכות עבורו לנס ע"ש וע"ע ירושלמי מע"ש פ"ה ה"א ר' זעירא מיקל לסביא כו' ע"ש ברידב"ז גי' הגר"א ז"ל ושם וודאי הכוונה מבזה דא"א לומר כלל שהי' מקללם עבור העניין שנזכר שם ע"ש וע"ע ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו לא טב דקליל לי כו' והפי' שם שביזה אותי ע"ש

שם ר' יודן בי ר' ישמעאל הורי מדוחק כו', נ"ב כל' זה ירושלמי מועד קטן פ"א ה"ט וע"ע ל' הורי מדוחק בירושלמי סוכה פ"א הי"ב וע"ע עניין כשרות מדוחק בירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ו מקבלין דור שני ודור שלישי מדוחק וע' ל' משנה מע"ש פרק ב' מחללין כסף על נחושת מדוחק כו' וע"ע ירושלמי עירובין פ"ו ה"ח נסמכין על שיתופי חצירות בשבת הראשונה מדוחק

ה"ו (ט"ו א') חברייא בעו כבה בשבת ונתודע לו בשבת הבאה, נ"ב פי' דמיבעיא לן אי כיון דבמוצ"ש כבר פסק האיסור אין חוזר לשבת הבאה והוי בשבת הבאה ככבה מבעוד יום דשרי א"ד האיסור חוזר בשבת הבאה והוי עדיין כבאותו שבת וע' כזה לעניין היתר דאין חוזר לשבת הבא בירושלמי דמאי פ"ד ה"א שאלו שבת הראשונה השניי' לא יאכל עד שיעשר כו' [ע"ש ברידב"ז] והיינו דכיון דבמוצ"ש נסתלק ההיתיר דחשכה מוצ"ש לא יאכל עד שיעשר אין ההיתיר חוזר עוד לשבת הבא

פרק ד' ה"א (ט"ז ב') א"ר בא מפני החשד, נ"ב כזה לקמן פ"ה ה"ג

שם (י"ז א') אלא שהן עושין חלודה והן מלקין ארעיתו של כותל ובק"ע שהן עושין חלודה, מעלין עפר תיחוח כו', נ"ב