גליוני הש"ס מועד רי

שם למאי נ"מ לישיילי' כו', נ"ב נודע דכל הראשונים דקדקו מכאן דאע"ג דאזלי' בתר חזקה ורובא מ"מ כשאפשר לברר צריך לברר וע' שו"ת הר"ן סי' ס"ו ומצאתי בשו"ת רד"ך בית כ"א חדר י"ג הביא ג"כ הך דכאן וכ' דזהו רק בחזקה אבל לא ברוב ע"ש וכזה חילק עוד בין חזקה לס"ס בבית כ"ח חדר ב' ד"ה ולענ"ד שיש להביא ראי' כו' ע"ש

שם ב' המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ומצאו שאינו בדוק מהו, נ"ב ע' ספק היפיכיי בשו"ת הלכות קטנות סי' צ"ח במשכיר בחזקת אינו בדוק ומצאו בדוק אי הוי מקח טעות דאמר בעינא למיעבד מצוה ע"ש וע' אריכות בעניין ניחא לי' לאיניש למעבד מצוה בממוני' בשו"ת ח"ס חלק או"ח סי' ב' וע' שו"ת מהרי"ל סי' קצ"ח

שם דניחא לי' כו', נ"ב ע' שו"ת חות יאיר סי' קס"ו

שם כתי' שבעת ימים כו' וכתי' אך ביום הראשון כו', נ"ב ע' שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' קפ"ו

שם רש"י ד"ה בביטול בעלמא כ' דכתי' תשביתו כו', נ"ב וכ"ה דעת הבה"ג פ"א מה' פסח וז"ל ובתר דבדק מבטל לי' דכתי' תשביתו שאור מבתיכם עכ"ל וע' ר"ן ריש פרקין דהביא דרש הסיפרי לא יראה לך שאור בטל בלבך ונ' כוונת הסיפרי ג"כ על ביטול החשיבות ולא מטעם הפקר רק הכוונה שיבטל חשיבותו בלבו שלא יהא נחשב אצלו כלל רק כעפרא בעלמא ולא יראה לך היינו שלא יהא נראה וחשוב בעיניך כעניין רואה אני את דברי אדמון ובל' המקרא מצינו ג"כ כזה בב"ב ט' א' כי תראה ערום וכסיתו כשיראה לך היינו דאין כוונת כי תראה על ראיית העין רק הכוונה שיהי' נראה וספון לך שתדע שאינו רמאי רק עני וראוי לכך לכסותו ע"ש ותבן

שם כ' והשבתה בלב היא השבתה, נ"ב ע' שו"ת הרי"ם חאו"ח וגוף הערתו דביטול חמץ עניינו כתבן וביטלו דפ"ק דסוכה כו' כבר קדמו במהרי"ק שורש קמ"ב

שם תוד"ה הימנוהו כ' אע"ג דכל דבר שהוא בידם מהימנינן להו לנשים כו' ואפי' בדאוריתא כו', נ"ב היינו דוקא בדבר שבידם אבל דבר שאין בידם לא מהימני בדאוריתא ואפי' אין בו טורח והא דנאמנת אשה לומר כזה התיר לי רבי היינו רק בנדות דהתורה האמינתה על עצמה כדדרשי' וספרה לה לעצמה אבל לנשים דעלמא וכן בשאר מילי אין נאמנת לומר בספק במילי דאוריתא שדבר זה התיר רבי פלוני ועוד שאין נותנין לב לדקדק באיזה דרך התיר, שו"ת מהרי"ו סי' כ"ה ולעניין קטנים ע' שו"ת מהר"י ברונא סי' רכ"ב עש"ה

שם מסורת הש"ס כ' בכורות ח' א', נ"ב צ"ל בכורות י"ח ב', נ"ח א'

ה' א' וכתי' בי' במצה בערב תאכלו מצות, נ"ב קצ"ע דהא יש נ"מ לתוספת יו"ט מלפניו דאם הי' הלימוד רק ממצה א"כ מצה הא אין נאכלת בתוספת יו"ט דהא איתקש לאכילת פסח כמבואר לקמן ק"כ ב' דלראב"ע דפסח אין נאכל רק עד חצות ה"ה דמצה אין נאכלת רק עד חצות וא"כ ה"נ בתוספת יו"ט מלפניו דפשוט דאסור לאכול בו פסח כמבואר לקמן מ"א ב' ופ"ד ב' דאסור לאכול הפסח בעוד יום ופשוט דה"ה בתוספת אין הפסח נאכל דמידי דהוא איסור ביום וודאי דאין התוספת מתירו וגם לישנא דקרא דואכלו את הבשר בלילה הזה משמעותו נמי לאפוקי תוספת וע' ברכות ט' א' ובתוס' הרבינו יהודה חסיד שם ד"ה יכול ובהגה"ה שם עש"ה וא"כ מצה נמי אין נאכלת בתוספת וע' שו"ת מהרי"ו סי' קצ"ג כ' וז"ל בתחלת הלילה מיד מתחילין הסדר כדי שלא יישנו התינוקות ודווקא בלילה משום דאיתקש לפסח עכ"ל נ' דבא ג"כ לאפוקי התוספת ומהאי טעמא דכתיבנא משום דאיתקש מצה לפסח וכנ"ל ושוב מצאתי כן מפורש בתוס' הרא"ש ברכות כ"ז א' ד"ה דרב ובשו"ת הרא"ש כלל י"ד אות ה' ד"ה ויהי' שלחנו מוכן ובלאה"נ נ' עוד פשוט דלא מהני תוספת לאקולי לקיים בו מצות אכילת מצה המחויבת ביו"ט דנהי דאמרי' דמתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס אין לדמות כלל קידוש היום לאכילת מצה דקידוש היום כל כמה דמקדמינן לי' טפי עדיף ומיד שמקבל עליו בתוספת איסור מלאכה הרי נתקדש היום ויכול לומר הקידוש ומשא"כ לעניין מצוה פרטית המחויבת וודאי דאין יוצאין בקיום בתוספת וזה פשוט דהאוכל מצה בתוספת יו"ט לא יצא י"ח וא"כ אי מפאת הלימוד ממצה הרי לא הי' חיוב השבתה בתוספת ומשא"כ אם יש מקרא מיוחד אך ביום הראשון תשביתו צריך להיות מושבת גם בתוספת לדיעות הסוברים דתוספת הוא לעניין כל האיסורים ולאו דווקא לאסור במלאכה לבד

שם ואימא כל חד וחד כי שחיט זמן שחיטה אמר רחמנא, נ"ב דמסתברא דקבע הכתוב זמן אחד לכל ישראל ולא שיעשו אגודות אגודות, כ"נ מדברי הפנ"י ברכות ב' א' ד"ה תנא היכי קאי כו'

שם זמן שחיטה אמר רחמנא, נ"ב מעין זה בל' משנה לקמן צ"ו ב' דתנא קודם שחיטת הפסח וקמפרש לי' ר' זירא בגמ' דקודם זמן שחיטה קאמר וקצת יש לעיין דמנ"ל בזה"ז דחמץ אסור מחצות ולומר דגם עתה חשיב זמן שחיטה כיון דאילו נבנה המקדש אחר חצות היינו מחויבין להקריב פסח זהו דלא כסברת ר"א במועד קטן י"ט א' דאמר משחרב ביהמ"ק עצרת כשבת דלא חשיב זמן הקרבת תשלומין בכל ז' הואיל ואין מקדש וצ"ל דתנאי דכאן פליגי אר"א הנ"ל ויש ליישב עוד באופן אחר וע' אתוון דאוריתא כלל ז' וגם יל"ע דאם חל עתה ע"פ בשבת דאז א"א שיובנה המקדש דאין בניין ביהמ"ק דוחה שבת א"כ מדוע חשוב זמן שחיטה ואי משום דביהמ"ק דלעתיד יבא מן השמים כמבואר ברש"י ר"ה ל' א' זהו דבר ניסיי ויש לעיין אי חשיב זמן מפאת מה שאפשר שיבוא מן השמים וגם למשנה מנחות מ"ט א' דאין מחנכין המזבח אלא בתמיד של שחר ואי נימא דהחינוך מעכב א"כ אפי' יובנה המקדש אחר חצות נמי לא יהי' אפשר להקריב הפסח כיון דעדיין לא קרב תמיד של שחר על המזבח ולא נתחנך וע"ש בגמ' דהלימוד מדכתי' ואת הכבש השני תעשה בין הערבים עש"ה והרי כתי' ב"פ שני בפרשה בתמיד של בין הערבים ושנה בי' קרא וא"כ וודאי דמעכב וא"כ א"א להקריב תמיד של בין הערבים אפי' יובנה ואף דאם הקדים פסח לתמיד כשר מ"מ י"ל דראוי לתמיד מיהת בעי' בזמן פסח כדמצינו דכוותי' טובא וגם יל"ע לבן בתיר' דכולי' יומא כשר לפסח ע' לקמן ק"ח א' א"כ יהא כל היום ערב פסח אסור בחמץ וע' תוס' שם ד"ה נימא ודבריהם צ"ע דאדרבה לבן בתירא נימא מכח המקרא המכשיר שחיטת פסח כל היום וכולי' יומא זמן שחיטה דגם חמץ אסור כל היום וע' בס' תניא רבתי בעניין איסור אכילת מצה בערב פסח דמבואר שם דיש מחמירין על עצמן שלא לאכול חמץ כל יום י"ד ע"ש ואולי זהו טעמם באמת דחוששין לדעת בן בתירא אולם לפי"ז צריך להיות גם מושבת מלפני היום ולא לבד לימנע מאכילה וע"ע ר"ן סוף אלו עוברין דקמ"ח ע"א ד"ה ירושלמי ויש להאריך עוד ואין הגליון מספיק

שם ב' דאמר להו רבא לבני מחוזא בעירו חמירא דבני חילא, נ"ב בני חילא דמחוזא דכאן היינו עכו"ם וכן לקמן ל' א' וע' תענית כ"א א' משום דנפישי בני חילא דמחוזא ע"ש ברש"י וע' שבת קמ"ז ב' א"ל רבא לבני מחוזא כי מעבריתו מאני לבני חילא ע"ש ברש"י וע' ביצה כ"א א' הני בני באגא דרמי עלייהו קמחי דבני חילא כו' ע"ש ברש"י

שם כיון דאילו מיגניב כו' ברשותייכו קאי כו' כדילכון דמי, נ"ב ע' סנהדרין קי"ב א' מ"ד כיון דקביל עלי' אחריות כדידי' דמי קמ"ל וע"ע ב"ב קמ"ו א' או דילמא כיון דאי אבדי או מיגנבי בעו שלומי לי' ברשותא דידה שבוח וצד סברא שנאמר כאן להלן