גליא מסכת חלק א ח

ועתה כפי פרושות השמים ליתן תהלה לדוד והודאה על לשעבר ולבקש בתפלה לדוד להתפלל על להבא על אורך ימים ושנות חיים ושלום, ימים על ימי תוסיף, ואל תשליכנו לעת זקנתנו, ככלות כוחינו אל תעזבנו, ולהיות עמנו אל עד זקנה ועד שיבה, ואבוא בגבורות אזכיר שמו, ולבלות יתר שנותי בטוב מטוב לי תורת פיך בתורה ומצות ואמרו הילדות והשחרות הבל המה וכדבעי למעבד לא עבידנא בימי הילדות והבחרות, ויהי רצון שיכפרו זקנותו על ילדותינו, ויתקיים בבוקר זרע זרעך בתורה ומצות ולערב אל תנח ידיך, ואזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצות, הוא ניהו בני חביבי כנפשי יחידי חריף ושנון המופלג מהור"ר משה שיחיה, ובני בנים אשר ילדו לי בנותיי הנעימים אלהים יחננם בחן וחסד ורחמים אמן סלה. הערה המפורסמת, וגם נובעת ממקור האמת, שבכל מקום שנמצא בחיבורי החכמים, ואולי גם בחבור הזה תיבות גוי, אומה, וכדומה המובן האמיתי ממנו שקאי ואיירי על אותן שבימים הקדמונים הבלתי מאמינים כלל במציאות ה' ובהשגחתו ובשכר ועונש, אשר כל בעלי דת האנושי ראוי להאמין בדברים כאלה, לא כן האומות הנכבדות אשר אנחנו שארית הפליטה חוסים בצילם, המאמינים בקדושת התורה ובגילוי השכינה במציאות הבורא ובהשגחה שכר ועונש, ומלכיהם אשר הם גם מלכינו הולכים בדרך ה', ובשבט חסד ורחמים מנהלים גם אותנו, ומצוה וחובה עלינו כפי חכמינו הקדושים, להתפלל בשלומה של מלכות כי בשלומה שלום לנו, ואלמלא מוראה ח"ו חיים נבלענו, וכן אמר (ירמיה כ"ט) על בבל שהגלינו, ציוה בדבר ה' דרשו את שלום העיר כי בשלומה יהיה לכם שלום, וכן בסוף ברכות דרשו בכבוד אכסנאי ולמדו קל וחומר ממצרים ששעבדו בישראל, ונאמר לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, ובמסכת יומא פרק בא לו שאמר שמעון הצדיק לאלכסנדר מוקדון מקום שאנו מתפללין עליך ועל מלכותך שלא תחרב, ועד היום קבלת אבותינו תורה היא בידינו לברך בכל שבת במקהלות עם את הקיר"ה וכל אנשי ביתו שריו ועבדיו שיצליחו בממשלתם ולישא בעדם רנה ותפילה אגב אורחא אזכיר פה אשר אמרתי על השבועה שמשביעים לרעקרוטין הנלקחין לאנשי חיל הקיר"ה. אמרתי שבלתי שבועה זאת אנחנו מושבעים ועומדים על זאת, לשמור את פי מלכנו ולהיות נאמן לכל אשר הדרת כבודו מצוה אותנו, ופירשתי בזה האמור אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים, הענין הוא על פי הנאמר באגדא סוף מ' כתובות לפרש ג' פעמים שבועה הנזכר בשיר השירים ואמרו שלש שבועות הללו למה אחד שלא יעלו ישראל בחומה ואחד שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם ואחד שהשביע הקב"ה את אומות העולם שלא ישתעבדו בישראל יותר מדאי ע"כ, וזהו שאמר אני פי מלך שמור על פי דברות שבועות אלהים שהשביע אותנו על זאת, היינו השבועות שהשביע אותנו ושהשביע האומות, ואחרי אשר בחסד השי"ת המלוכה בקסריות הזאת אשר אנחנו חוסים בצילה מקיימים שבועות אלהים לנהל אותנו בשבט חסד ורחמים וגם שוה ומשוה אותנו הקיר"ה ושריו ככל האומות אשר תחת ממשלתו בכל דבר דת דין ומשפט לעומת זה גם עלינו לקיים שבועת אלהים אשר השביע אותנו להיות נכנע למלכנו יר"ה בכל מצותיו שיצוו אותנו ולשמור תפקודיו לכל אשר יצוה בחסדו וכי לב מלך ביד ה' וכל אשר מצוה המלך בצדק ומשפט הוא רצון הקדוש ברוך הוא, וגם השוו חכמינו ז"ל יראת המלך עם יראת אלהי' כמו שנאמר ירא את ה' ומלך וכנ"ל: הקדמת חתן הגאון המחבר אמר יצחק חתן הגאון המחבר ז"ל, אזכרה ימים מקדם ימי עלומי, עת הביאני חותני חדריו, תחת צלו (צל החכמה) שכנתי, וזכיתי להסתופף בצל קורתו, וטעמתי מעט מנופת צוף אמריו, וחדושי תורתו היתה שעשועי יום יום, וזה חזיתי ואספרה, אשר מסר נפשו לתורה ולתעודה, ולא פנה אל עסקי האנשים אשר התעסקו עמו, ואף כי הוקם על, על עם ה' פה נאווארדאק, ותהי משרה הרבנות על שכמו, וכל איש אשר לו הריב כי יהיה לו דבר דת ודין נגש לפניו, לא שת לבו גם לזאת רבת פעמים, לא אחת ולא שתים מאהבת התורה אשר בערה בלבו, פרק ממנו עול ולא ימיש מתוך אהל של תורה, וביותר שם לילות כימים, להיות שואל ומשיב דבר ה' (זו הלכה), גדולי מדינותנו הרינו אליו אגרותיהם אלה מפה ואלה מפה ויתאוה דוד להשקות העדרים עדרי צאן קדשים ממים אדירים מעמקי ים התלמוד, בשיטות עמוקות והלכות מרובות, צלל בנבכי ים, ומשם חפר אוכל לחם אבירים ורוד התאזר בכל עוז, לא שקט ולא נח, כל מחמדי תבל, כמוהם כאין לפניו נחשבו, וזה דרכו הגו סיגים מכסף לברר הלכה מזוקק שבעתים ויהי דוד משכיל בכל דרכיו וה' עמו, **(כמאמר חז"ל שהלכה כמותו בכל מקום)** ויהי כאשר קרבו יחיו קרא לבנו יחידו (ה"ה המנוח הרב המאוה"ג מהור"ר משה זצ"ל אב"ד דק"ק קארעליץ), והוא פקד עליו לאמר, בני מחמד עיני, שים לבך ועיניך על ספריי, הלא ידעת רב עמלי ויגיעתי וזה היה חלקי חבל נחלתי, עדן בחיים חיותי, אם לא חנני ה' בחיי להוציא לאור עולם ספריי אשר הנם בכתובים ת"י, וחזקת והיית לאיש להדפיס השו"ת ולחלקם ביעקב, והיה פריי למאכל (המה דברי הלכה), ועליהם (הדרושים לכל חפץ) יהיו לתרופה לעדת ה' במקומותם במושבותם והמה יהיו לי לזכרון **(ע"ד שאמרו בירושלמי דבריהם הן הן זכרונם)** אהה כי קרא ה' אותו למות בימי עלומיו נקטף פריו, ועד השלשים לא בא, לא נתנהו ה' לקום תחת דוד אביו להקים מזימות לבו, אחרי זאת נתתי אל לבי, אף רוחי בקרבי הומה לי, מדוע לא אקים את דברו אשר דבר, הן בעודנו חי עמדי, מנופת חידושיו טעמתי ויהי בפי למתוק, וידריכני בדרני החכמה כאשר ייסר איש את בני, מדבריו לא סרתי, אחור לא נסוגותי, גם עתה אחזה אנכי, אשית עצות למלאות מאויי נפשו, ולהדפיס חיבוריו היקרים ולהפיצם בישראל, להחיות רוחו על משכבו, **(כמאחז"ל ע"פ דובב שפתי וגו' שפתות דובבות וכו')** והנה שפך ה' רוח נדיבה על נכדו האברך המופלג השנון מהור"ר צמח אשר העמיס עליו נטל המלאכה כי רבה היא, וישוטט בכל ערי ישראל, ויתיצב לפני הנדיבים בעם המה היו בתומכי נפשי לבוא על החתום לקוח את הספר במחיר אשר יושת עליו ותהי גם המעמסה על שכמו להעתיק את הספר, ולהשים עין השגחתו עליו, להדר אותו בדפוס להיות כליל בהדרו, ישלם ה' פעלו עתה זכינו להדפיס חלק השו"ת שלו גם חלק הדרוש, אשר דרוש דרש, והוכיח במישור לאנשים ישרים הבאים לשמוע תוכחת מוסרים, אחלה פני גדולי מדינתינו, עיני כל ישראל, בל ירע לבם, כי לא נדפס מכתבי תעודתם אשר תמכו בימינם. להלל בשער את יקרת המחברת, לא מרוע לב עשיתי זאת, חלילה לי להתימר בכבודם, אך אמנם כאשר מצאתי הספר כולו כאשר הוא מוכן לדפוס, ועודנו בחיים מסרו לבקורת כחוק, ואותו צוה להדפיס כמתכונתו, לא נוכל להוסיף או לגרוע, והיה כאשר ייטיב ה' עמנו, ונזכה להפיץ על פני תבל רובי תורתו שר המה עודנה בכתובים, אליהם נדרוש לשום עין על חיבוריו היקרים, והמה יהיו לנו לעינים, והיה זה שלום, דברי המצפה להיות ממזכי הרבים, ונפש חותנו הגאון המחבר, יצחק בלא"א מהור"ר חיים ישפות ה' שלום לאיש היקר הגביר המהולל בעוז המופלג המפורסם מהור"ר מרדכי הורוויץ מק"ק מינסק, ונכדיו היקרים זרע ברך ה' בני חתנו המנוח הרב המאור הגדול מהור"ר משה בן המחבר זצ"ל אשר הזילו גם המה זהב מכיסם להדפסת הספר יברכם ה' בבנים עוסקים בתורה ועיניהם רואות. גם אפריון נמטייה לבני האברך המופלג מהור"ר שמואל יחולו ברכת יצחק על ראשו ויבלה ימין בטוב ובנעימים אשר היה גם הוא מתומכי תעודה.