גליא מסכת חלק א קצז

הספד ודרוש יקר מיקרא דחיי ויקרא דשיכבא ובפרט יקרא דאורייתא העולה על כולם הלומדה והמלמדה למחזיקים בה, ואמרתיו יום ב' י"ג אלול פ' תבא על פטירת הרב המופלג מו' אברהם מק"ק מיד, שהחזיק ישיבה רבה אשר נתאספו אליו תלמידים ממרחק ועלו למספר יותר משנים עשר מניינים והרב הנ"ל היה מניח בעינא פקיחא עליהם הן בצרכי הספקתם והן בכל עסקיהם והיה עת וזמן רב אשר הוציא על זה הרבה מכיסו ותלמידים רבים מארץ רחוקה הפליגו עד מאוד בעסק ישיבתו והרבה מצאו סימן טוב רב בלימודם אצלו וגדיים נעשים טלאים ותיישים בעלי קרניים: על עסק הנעדר זה וכיוצא בזה ר"ל ראוי לקרות הדבר הספד וכאמור ישעיה ל"ב על שדים סופדים ועוד אמר סוף מ"ק דף כ"ז ע"ב אמר עולא הספד על לב דכתיב על שדים סופדים טיפות ביד קילוס ברגל כו' עכ"פ עיקר ענין הספד קבע הקרא על שדים והוא במה שאנחנו עסוקין בו ונקדים עוד האמור בפסחים פ' האשה אחות לנו קטנה ושדים אין לה אמר ר' יוחנן זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד ופי' רש"י בעילם היה דניאל שזכה ללמוד ולא ריבץ תור' בישראל אבל בבבל היה עזרא הסופר דכתיב הוא הכין לבבו לדרוש בתורת ה' וללמד לישראל חוק ומשפט חזינן דעסק ללמד לאחרים נקרא שרים וכן בפ' ע"פ דף קי"ב איתא שם כשאמר שם ר"ש בן יוחאי לר"ע כשהיה חבוש באסורים רבי למדני תורה השיב יותר עמה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק מבואר ג"כ על פי ענין הנ"ל שלימוד לאחרים הוא כמו שדים שמניקים לאחרים: וא"כ כשנעדר עתה הרב ר' אברהם ראש ישיבה שהיה מחזיק ישיבה גדולה בק"ק מיר אשר עתה נאמר על ק"ק מיר שדים אין לה שאין בה מי שמלמד תורה לאחרים ונתקיים עלינו המקרא על שדים סופדים כלומר שההספד הוא על שדים שנעדר מאתנו: וע"ז אמרו בפ"ב דיומא מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם היו במצרים לך ואספת זקני ישראל במדבר אספה לי ע' איש מזקני ישראל אברהם זקן ויושב בישיבה שנאמר ואברהם זקן כו' ע"ש: ונראה דמה שלמדו חז"ל מלשון זקן דהיה מחזיק ישיבה הוא לעומת שאמרו אחות לנו קטנה שלא זכו ללמד לאחרים ממילא מי שמלמד לאחרים ומחזיק ישיבה היא בסוג זקן עיין כתובות ס"ה ע"א דמטה עם חבלים בלא מפץ מובגר לה ולפירש"י מצערי לה ומזקינין אותה לשון בוגרת עכ"ל ע"ש א"כ נראה שבוגרת לשון זיקנה היפך קטנה ולכן מי שלא זכה ללמד הוא בסוג קטנה ומי שזכה ללמד הוא בסוג בוגרת וזקנה כנ"ל: ברמב"ם פ"א מה' ת"ת קטן חייב אביו ללמדו תורה שנאמ' ולמדתם אותם את בניכם כו' וכשם שחייב ללמד בנו כך חייב ללמד לבן בנו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך כו' ולא בנו ובן בנו לבד אלא מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע"פ שאינן בניו שנאמר ושננתם לבניך מפי השמועה למדו בניך אלו תלמידיך שתלמידים שרויים בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים כו' וכל זה הוא בספרי ולכאורה יש לדקדק דהא זה מה דיליף שכל חנם וחכם מחוייב ללמד לכל תלמידים הוא מקרא יתירה דהואיל ויש קרא על בנים ובני בנים א"כ הוה קרא מיותר ולהכי דריש לתלמידים ולפי"ז קשה קרא ושננתם מוקדם בתורה שהוא בפרשת שמע וקרא דולמדתם מאוחר והיה לדרוש קרא קמא על בנים וקרא בתרא על תלמידים ונראה דשפיר דייק הספרי למילף מקרא דושננתם לתלמידים דידוע דשינון הוא במעלה ותורה טובא כמו שאמרו חכם ונבון נבין הוא מי שמבין דבר מתיך דבר אבל שינון הוא טפי מנבון ואמרו בפ"ק דקדושין ושננתם שיהיו דברי תורה שנונים בפיך ורב יהודה קראו שיננא ולשון בני אדם הוא חריף ושנון מוכח דשינון טפי מחריף: ולכן הוקשה לסיפרי על קרא דושננתם לבניך הא לא כל אדם זוכה שיהא בנו במעלה זאת ובפ' ערבי פסחים אמר רב לאיבו ברי' טרחי בשמעתא ולא איסתייע מילתא תא אגמרך מילי דעלמא א"כ אף רב לא זכה שיהא בנו בכלל שינון א"כ איך אפשר שיהא צווי לזה ולכן דייק שפיר הספרי דהאי קרא ולמדתם אותם דמשמ' שילמד את בנו מה דכתו' ומפורש קרא זה שפיר יש לפרשו על בנים חמש וכמו שפירשו דקאי על קטן שאביו מחוייב ללמדו וכן קרא והודעתם לבני בניך משמע שיודיעוהו מה דמפורש אבל קרא דושננתם דאיירי במעלה יתירה טובא דהתורה מחייב לכל ת"ח ללמד אף שינון עם בניו איך אפשר לקיים זאת דאיפשר אין בנו ראוי לכך ולכן דייק שפיר הסיפרי דע"כ כוונת מקרא זה הוא קאי ואיירי על תלמידים שיכול להשיג תלמידים שמקבלים שינון וע"פ הערה זאת שתלמידים נקראים בנים אמרתי על הרב ר' אברהם אשר אנו עסוקין עתה בהספדו מה שמבואר אצלי מכבר בכתובים דרך דרוש על המקרא דכתיב וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היה יהיה לגוי גדול והארכתי וכאן ארמוז בקיצור דמצינו בקרא נשאת עון עמך כסות כל חטאתם א"כ כסוי לשון כפרה וזהו שאמר וה' הוא ובית דינו אמר הואיל ויש חטא בדור וכבר ארז"ל שהקב"ה נוטל צדיק אחד ומכפר על הדור לכן אפשר מהראוי שיוקח אברהם לעו"הב ויהיה כפרה ומכסה על עונש הראוי לבוא על העולם ומסיים הקרא ואברהם היו יהיה לגוי גדול ע"ד שאמרו בפרק בתרא דר"ה על יצחק כיון דאתי רבים מיניה כרבים דמי וא"כ לא יתכן ליקח לכפר על רבים ועל הנעדר הרב ר' אברהם ראוי ג"כ לומר זה ע"פ הקדמה הנ"ל וראוי לעורר הספד ותשובה שיתן כלל העם על לבו כי צדיק מכפר על הרעה העתידה לבוא כמו שדרשו מפני הרעה נאסף הצדיק וראוי לשום אל לב בעו"הר כמה רעה גדולה היה ח"ו מעותד לבוא עד שיהיה מהצורך לכפרה איש כזה אשר חשוב כרבים ולא כיחיד וכאמור בספרי אשר הובא ברמב"ם הנ"ל שהתלמידים נקראו בנים א"כ אתי רבים מיניה ולא היה מספיק לכפר ע"י צדיק יחיד אם לא ע"י נעדר הזה שחשוב כרבים כנ"ל: בדרך דרוש לענין הספד אשר עסוקין בו אמרתי לבאר דרך דרוש מה דקשה לכאורה בקרא דולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך על מי קאי לישנא דלדבר בם אי קאי על האדם עצמו או על הבנים בשלמא דושננתם לבניך ודברת בם ניחא דקאי הכל על האדם עצמו שישנן לבניו ועוד ידבר בתורה בשבתו בביתו ובלכתו בדרך אבל גבי ולמדתם את בניכם לדבר בם משמע לכאורה דקאי על הבנים שילמד אדם את בניו שידברו בתורה בשבתם ולכתם א"כ איך אמר בשבתך בביתך ובלכתך בדרך היה לו לומר בשבתם בביתם ובלכתם בדרכם ונראה ע"ד דרוש ע"פ דאיתא בפ' הפועלים כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר אם תשיב ואשיבך לפני תעמוד והענין ע"פ האמור בפ"ק דקדושין כל המלמד בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני שנאמר והודעתם כו' יום אשר עמדת בחורב ולכן אחרי אשר הוא במדרגת עמידת חורב והוא במדרגת משה רבינו ע"ה פשיטא שזוכה לישב בישיבה של מעלה כמו משה: ולפי"ז אפשר לבאר דכוונת מקרא הוא כדאיתא בפ' ששי דאבות לדרוש קרא בהתהלכך תנחה אותך בעוה"ז בשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות היא תשיחך לעוה"ב כמו כן אמר כאן דבזכות דתלמדו את בניכם תזכו לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך הוא בעוה"ז כנ"ל על קרא בהתהלכך תנחה כו' ובשכבך ובקומך יש לפרש ג"כ כהתם בשכבך בקבר ובקומך הוא לעוה"ב וכאמור בפ' הפועלים זוכה לישב בישיבה של מעלה מקרא אם תשיב ואשיבך לפני תעמוד כמו כן אמר כאן ובקומך שלפני תעמוד בהקיצות היא תשיחך: אמרו בפ"ב דכתובות מבטלין ת"ת להוצאת המת שאין לו כל צרכו וכמה כדי צרכו תליסר אלפי גברי כו' והני מילי למאן דקרי ותני אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא הנה פשטת השמועה משמע כל מאן דמתני לאחרינא אף לשנים או לשלשה תלמידים מהצורך להרבות יקרא דהספידא בהמון רב ולית ליה שיעורא אולם מאן דמתני לתלמידים רבים בלי שום שיעור ממילא הענין כפל ומכופל להרבות יקרא דהספידא בגוזמא על גוזמא והוא ע"ד שפירשתי מה שאמור גבי יוסף ויצבור בר כחול הים הרבה מאוד עד כי חדל לספור כי אין מספר לכאורה אינו מובן המשך מקרא זה והיה די לומר עד אין מספר כמו שאמר גבי ארבה דיואל עצום ואין מספר עוד כתיב ולגדודיו אין מספר. ונראה להסביר הענין ע"פ הקדמה האמורה אצלנו בכתובים לפרש מה שנאמר על התורה ארוכה מארץ מידה והארכנו בזה וארמוז כאן בקיצור דהענין הוא שקצב ומידה הוקבע לכל דבר לפי ערך כמות הדבר שבאנו לערוך מידת שולחן זה נגד שולחן אחר מודדין באצבעות או בטפחים וכשמודדין בית נגד בית או חצר נגד חצר מודדין באמות וחצר גדול מודדין בקלאפטר וכשעושין ערך מרחק מעיר לעיר אחרת כמה יש מרחק מעיר זה לעיר אחרת לצד דרום או לעיר שלצד צפון קובעין ע"פ פרסה או מיל כי המידות קטנות מן טפחים ואצבעות בטלין המה לפי גדלות כמות הדבר ומתייגע המודד לערוך מידתו במידות קטנים: ולכן מהצורך לקבוע מידה נכונה וגדולה על מידה זו וכן מידות הלח ויבש הוקבע לפי ערך כמות הדבר כשקונין תבואה בשוק קונין על מידה קטנה שקורין רבע ובע"הב שקונה ומאסף על יד על יד עד שיש לו הרבה אז מוכר לאיזה סוחר במידה גדולה שקורין טון וזה הסוחר המוביל תבואה הרבה על ספינות מוכר במידה ידוע שקורין לאסט שהיא כולל בתוכה כמה טון. מפני שיש לסוחר הזה תבואה הרבה על הספינה אזי בטלין כל המידות לפי ערך רב הכמות והוצרך למדוד ולמנות על מידה גדולה מאוד: וזהו שאמר להפליג רב כמות התורה עד שבטלין לפי ערך גדלותה כל המידות אפילו הגדולות הרבה וכשאתה רוצה למודדה ולידע ערך איזה דבר מהתור' נגד דבר אחר הימנה כמו מצוה זו נגד חבירת' מצוה קלה נגד חמור' ומצוה קטנה נגד גדולה מהצורך לך לקבוע ולהעריך מידה גדולה הרבה מאוד שהיא ארוכה מהארץ כי לפי ערך גדלות התורה צריך לקבוע קביעת מידה למדוד אותה במידה מרובה ארוכה מהארץ וכשתעשה ארוכה גדולה מהארץ אז תוכל לקבוע מדידת דבר ודבר מהתורה ומצוה ומצוה ותאמר כי דבר זה או מצוה זו מחזיק כך וכך מידות ממידה הזאת ומצוה אחרת מחזיק כמה מידות יותר מן מצוה הראשונה.