גליא מסכת חלק א קצה

אלא מדיני אדם אבל חייבין בדיני שמים ומיקרי בר שופך דם ודורש דם ידרוש דבר זה ממנו ביוה"ד עיין סם וכן בהורג ט ה דרבא אמר סתם ההורג הטריפה פטור עיין (סנהדרין ע"ח ע"א) והרמב"ם בפרק ב' דייק ונקט פטור ממיתות ב"ד בימי הבית משמע דחייב בדין שמים: וא"כ רב הונא דנקט הכא גבי הריגות גואל הדם לרוצח בהליכתו לעיר מקלטו דפטור משמעו שעכ"פ דינא דשמים יש עליו וכדדייק רש"י לו אין משפט מות מבית ת דין פשיטא ופשיטא דאם נמלך בב"ד לא היו מורין לוהיתר.. אדרבא ב' ת"ח מוסרין לו לדבר לגואל הדם שלא ינהיג עמו מנהג שופכי דמים וכמו דכתב הרמב"ם על כל הני עניינא דפטורין מבני אדם אבל מכל מקום מכלל שופך דם המה ע"ש: ונמצא שאין רשות לגואל הדם להורגו בהליכתו למקלט מה שאין כוגבי מחתרת אמרינן דמצוה הוא דליכא בו אבל רשות על כל פנים היה עליו לכל ודם להורגו ואפילו אם היה נמלך בב"ד היו מורין לו כך שיש רשות להורגו. כלישנא דחז"ל גבי מחתרת התורה אמרה הבא להורגך השכם והרגו וטעמא דמילתא דכך דייקו לישנא דקראי במחתרת כתיב אין לו דמים משמעו שאין עליו דרישות דם כלל והרי הוא כאילו מה וכך פרש"י בחומש ממילא לא נקרא ההורגו שופך דם כלל. ואף בדינא של שמים אין דורשין דמו מעיקרא שברשות נהרג אבל בהליכות רוצח לעיר מקלטו שנאמר אם הרגו גואל הדם אין משפט מות לגואל הדם עליו אבל לא נאמר אין דם לרוצח משו"ה ראוי לומר בו שיש עליו דרישות דם מדין שמים ודורש דמים ידרוש דמו וההורגו בר שופך דמים ואינו ידוע אי בי דינא רבא או בי דינא זוטא ומאן הוא דסליק לעילא כדאיתא במכות (דף כ"ג) עיין תשובת מיימונ"י לנזיקין סימן ט"ו אבל על כל פנים דין שמים יש על גואל הדם שהורג להרוצח בהליכתו למקלטו כנ"ל ודוקא בהאי עניינא דיצא רוצח ממקלטו דכתיב ומצא אותו גואל הדם ורצח גואל הדם שלא פתח כלל האי קרא בלשון אם מדייק שפיר ריה"ג דע"כ בלשון ציווי נאמר דאל"כ הל"ל אם רצח הואיל ולא נזכר עדיין בהאי קרא לשון אם אלא למצוה קאמר קרא ומצווה על גואל הדם שירצח אותו. ואפשר להסביר טעמא דקרא לריה"ג דקבע רחמנא זאת למצוה ע"פ מה דאיתא ברש"י סנהדרין (דף נ"ז ע"א) ד"ה נהרג עליו כו' דרוצח בשוגג שופך דם גמור אלא רחמנא חס עליה עכ"ל א"כ ראוי לומר דרחמנא חם עליה ונתן לו כפרה עיר מקלט וזה שלא קיבל עליו כפרות התורה במאי דחס עליו א"כ שפיר מצוה לגואל הדם להורגו על רציחתו ושפיכות דמו ולפי מה דהוכיח ריה"ג דהאי ורצח בלשון ציווי נאמר כמו וקצותה את כפה שהביא הרמב"ם פרק א' מרוצח ממילא אין שום שייכות קישור המשך לסיומא דקמסיים אין לו דם על גואל הדם דאיירי ביה מעיקרא בקרא דהואיל ומצוה יש לגואל הדם פשיטא שאין עליו דרישות דם מהריגות הרוצח הזה משום הכי מפרש ריה"ג דע"כ מאי דקאמר קרא אין לודם. קאי ואיירי על שארי בני אדם שאין קביעות עליהם על כל פנים הי' להם רשות לכל אדם להרגו ולא נקראים עליו שופכי דם ודורש דמים לא ידרוש דמו אפילו בדיני שמים משום דאין לו דם ואפילו היו נמלכים בב"ד נותנין עליו רשות לכל אדם כמו גבי מחתרת ומטעמא דכתיבנא מרש"י דסנהדרין שהורג בשגגה רוצח גמור הוא: וסברות ר"ע דפליג על ריה"ג ואמר דאי לקביעות מצוה קאתי קרא דורצח הל"ל ירצח דאז הוה ההכרח לפרשו על מצוה דווקא אך אף דיוקא דקדייק ריה"ג דאם על רשות הל"ל אם רצח עדיין לא מצא ר"ע לדחותו מכל וכל וקשה דאי על רשות קאיירי רחמנא הל"ל אם רצח לפיכך נרא' לומ' דלא לגמרי פליג ר"ע על ריה"ג ולעשותו רשות גמור כשארי רשות אלא דעכ"פ יש בו קצת לחלוחית של מצוה רק כלפי שאמר ריה"ג דמצוה גמורה וראוי לחושבה למצות עשה מרמ"ח מ"ע ע"ז קפליג ר"ע ואמר שאינה כך אלא נגד מצוה גמור' ראוי' לקוראה רשות עיין בביצה (דף ל"ו ע"ב) דאמרינן שבות ורשות ומצוה ומפרש"י שם שבות נקרא דבר שאין בו שום לחלוחית מצוה ורשות נקרא דבר שהיא קרובה למצוה ומצוה נקרא מה שהיא מצוה גמורה ולגבי בתראה דהוה מצוה גמורה קרי לה למציעא רשות ע"ש. כן נמי הענין לר"ע האי מילתא דהריגות גואל הדם לרוצח דמצוה גמורה כמו דסבר ריה"ג דחי לה ר"ע מדלא כתיב ירצח א"כ מוכח דלאו מצוה גמורה. ועכ"פ רשות גמורה נמי לא הוה מדלא כתיב אם רצח וע"כ שיש בזה קצת לחלוחית מצוה וכלפי ריה"ג שקראה מצוה אמר ר"ע וקראה רשות וממילא שיש קצת איזה לחלוחית הידור מצוה ע"ד שאמור בקדשים כל זמן שלא שנה עליו לעכב הוה רק למצוה בעלמא כמו כן נמי בערך הזה הוה עניינא דאליבא דרבי עקיבא דלמצוה גמורה לחושבה למ"ע כמו לריה"ג קדחי לה שפיר דאם כן הוה ליה למימר ירצח אע"כ שאינה מצוה גמורה לחושבה בין התרי"ג מצות. אבל קצת מצוה יש בה וניחא דלא כתיב אם רצח דאז הוה משמעותו רשות גמורה וכו' וכל עסק דררא ולחלוחית של מצוה הוא אינו אלא בגואל הדם עצמו אבל באדם אחר הוה רשות גמורה כמי במחתרת דכל ענין מחתרת לית בו אלא יסוד רשות בעלמא כמו כן הכא הוא על שארי בני אדם ועל שארי בני אדם נאמר בקרא אין לו דם דלפי ביאורנו ראוי לומר דאפילו לר"ע דמוכחא מדלא כתיב אם רצח דעכ"פ יש קצת מצוה בגואל הדם שיהרוג את הרוצח מטעם אשר ביארתי מרש"י סנהדרין (נ"ז ע"א) אם כן ממילא אפילו לרבי עקיבא האי סיומא לא צריכא לן על הריגות גואל הדם דפשיטא ופשיטא שאין עליו דרישית דם הואיל ויש אפילו קצת מצוה בו אע"כ דקאי הקרא על שארי בני אדם דאין בהם אלא רשות גמורה בקביעות ולא שום מצוה אפילו לחלוחית ודררא בעלמא לית בה והן הן דברי ר"ע שאמר רשות ביד גואל הדם כלפי ריה"ג דקראו מצוה קראו ר"ע רשו הומם דיש בגואל הדם קצת מצוה כלפי זה אמר דשארי בני אדם אין חייבין עליו אבל באמת אפילו רשות היה להם להרוג לכתחילה הואיל דקרא דאין לו דם קאי עלייהו וכך מבואר להדיא ברמב"ם פרק ה' הלכה י' יצא מעיר מקלטו בזדון הרי זה התיר עצמו למית' ורשו' הי' לגואל הדם להורגו ואם הרגו כל אדם לא היו חייבין עליו שנאמר אין לו דם משמע דמפרש שתיבות אין לו דם קאי על שארי בני אדם אבל גואל הדם עצמו לאו מאין לו דם נפקא לה אלא קרא דורצח מתפרש הכי להיתרא מדיצא ממלקטו התיר עצמו למיתה מפני שרוצח גמור ההורג בשגגה כמו שביארתי מרש"י דסנהדרין דחס רחמנא עליו לכפרה ע"י מקלט וכשיצא הפסיד כפרתו: ועתה אסורה נא לדברי המל"מ דריש פרק א' מרוצח מה שחקר על גואל הדם שהי' לו רשות להרוג הרוצח בשגגה ממילא היא איירי בהאי רוצח שיצא ממקלטו שעליו נאמר אליבא דריה"ג ולר"ע רשות בודאי אין ראיה כלל מה שמביא מזמרי שאינו נהרג על פנחס משום דשאני פנחס שאם בא למלך בב"ד אין מורין לו לעשות זאת וכמבואר בפי' משניות להרמב"ם דאם עשה מעצמו אין עליו עונש ולפיכך שפיר נקרא רודף וכמבואר בפירוש משניות הנ"ל דמשום הכי פטור זמרי הואיל והתורה לא גזרה על זמרי מיתה משא"כ גבי רוצח שינא ממקלט דאפילו לרבי עקיבא דרשות לגואל הדם אם בא למלוך בב"ד מורין לו כך שיש לו רשות להורגו כמו במחתרת ואפילו שארי כל אדם לגירסות שיטות הרמב"ם היה להם רשות להורגו שאין לו דם שהתיר את דמו ביציאתו ממקלטו אם כן יש לנו ללומדו מזמרי ולדעתי ברור שהרוצח חייב על הריגות גואל הדם כמו כן הגנב במחתרת שחייב על הריגות של בעה"ב או לשארי כל אדם אחרי שהמה עושים ברשות ממילא היה עושה שלא ברשות ורוצח גמור מיקרי ודיוקא פנחס שמבואר בירושלמי שהביא בעל מגדול עוז בה' איסורי ביאה שלא ברצין חכמים עשה שפיר נקרא רודף שיהיה פטור זמרי עליו. מה שאין כן הני עניינא אולם בהאי רוצח בשגגה בשעת הליכתו למקלט כשרודף גואל הדם אחריו להורגו בזה באמת יש לחקור טובא אי לדמותו לענין זמרי וכמו שפטרינן לזמרי אם נתאמץ והרג את פנחס מפני שעשה שלא ברשות ב"ד שלא היו מורין לו ב"ד דבר הזה כן בפשיטו' אין ב"ד מורין לגואל הדם בהליכתו למקלטו ואדרבא ב"ד מוסרין לו ב' ת"ח שידברו על לבו של גואל הדם למנעו מלהורגו א"כ דומה שפיר לזמרי אך לפי מה שחקרתי יש פנים לכאן ולכאן לפי מה שמבואר בפי' משניות להרמב"ם הטעם לפטור זמרי מפני שהתורה לא גזרה הדין להרגו ע"ש כלומר שענין הריגת הבועל ארמית ע"י הקנאי לא נזכר כלל בתור' שורש ענין הזה רק דהוא הלמ"מ וידוע מה שביאר הכ"מ בפרק א' מאשות דאף ענין דיש עליו הלמ"מ נקרא דברי סופרים ולא מן התורה ע"ש וא"כ שפיר נקרא פנחס עליו רודף משא"כ הריגות גואל הדם להרוצח בהליכתו למקלטו אף שאין ב"ד נותנין לו רשות אם נמלך מ"מ פטורו מפורש ומבואר עכ"פ בתורה דכתיב ולו אין משפט מות א"כ עדיפא עניינו מעסק הריגות פנחס את זמרי דהוא מדברי סופרים ויש עוד פנים לומר איפכא דלפי מה שאמר רב הונא שגואל הדם שהרג להרוצח בהליכתו למקלט פטור וכבר הארכנו שבכל מקום שנזכר בעסק רציחה בתלמודא פטור כוונתו דעכ"פ דין שמים יש עליו דינא רבא או זוטא ממילא שפיר ראוי לומר דאם נתאמץ הרוצח להרוג את גואל הדם פטיר עליו משים דגואל הדם דין רודף יש לו ואף הכתוב קראו רודף דכתיב פן ירדוף גואל הדם כו' משא"כ בפנחס אם הרג לזמרי בקנאתו לש"ש אין עליו שום דין שמים כלל וכלל ולשון הרמב"ם בפ' ט' מאסורי ביאה שהיא ממזורזין ומשובחין א"כ יותר מסתבר לפטור הרוצח בק"ו מזמרי כנ"ל: וביותר צריך הדבר חקירה ועיון גדול דלפי מה שביארנו שבהריגות גואל הדם לרוצח בזמן הליכתו למקלט נאמר בו לשון פטור בתלמוד וברמב"ם בכל מקים שאמרו פעור משמעותו דעכ"פ דין מיתות שמים יש עליו ואף זאת כבר ביארנו דבכל הנהו עניינא דשולח עבדו להרוג לחבירו או כיפתי לארי ודומיהן כל הרודף לעשות אחת מהנה דין רודף גמור היה לו וניתן להצילו בנפשו כמו לכל רודף שהוא רודף לעשות עסק רציחה במעשה בידים ולא היו מחלקין בין יש עליו דין מיתות ב"ד אי דין מיתות שמים א"כ היה מהראוי לומר דלהאי גואל הדם שרודף אחרי הרוצח להרגו בהליכתו למקלט דין רודף גמו' להצילו בנפשו ואם נאמר כך קשה על הא דאמרינן דמוסרין לו ב' ת"ח לדבר על לבו טפי היה לו לומר שניתן רשות לב' ת"ח הללו בימי הבית לעמוד כנגדו ולכן צע"ג בזה דהנה כבר הארכתי בקו"נ הזה דלפי האמור דזמרי איני נהרג על פנחס משום דפנחס רודף כמו כן ראוי לומר דאף לאדם אחר היה מיתר בימיהם להורגו את פנחס רק משום דיש לזמרי דין דיכול להנצל בא' מאבריו א"כ דווקא לזמרי יש רשות ולא לאחר כמו שהארכתי אבל האי עניינא דגואל הדם בהריגות הרוצח הנ"ל אם יש היתר להרוצח להתאמץ נגדו משום דיש דין רודף להגואל הדם ממילא מה לי הוא ומה לי אחר הא לא מצינו בשום אדם שיש לו דין רודף לחלק בין נרדף לאדם אחר ע"כ אין בידי הכרע: עוד יש לי לעורר מה שמצאתי לחקור בעניינים הללו הנה האי רוצח שיצא מעיר מקלטו נראה דפטור על שבירות כלים ביציאתו כמו רודף להרוג או אחר ערוה דמבואר ברמב"ם פ"ח מחובל ומזיק דפטור משים דהתיר עצמו למיתה ברדיפה זאת. ממילא ה"ה כאן שכתב הרמב"ם פ"ה מרוצח דיצא במזיד התיר עצמי למיתה עכ"ל רק שצריך לחקור עד כמה היא פטיר אם היא פטור כל ימי משך היותו חוץ למקלט או רק בשעת חזרתו גם בפנחס וזמרי צריך לחקור אם זמרי פטור על שבירות כלים מחמת שהותר למיתה לקנאין שיפגעו בו בשעת מעשה ועדיפא טפי משארי בועלי עריות דלא ניתן להצילן בנפשן משעת ההעראה ואילך עיין (בד' ע"ג ע"ב) וכאן כל שעת מיתה הותר למיתה גם יש לעיין אם פנחס שיבר כלים בהליכתו לפי מה דקראו תלמודא רודף ראוי לומר דפטור דהא זמרי פטור על הריגתו אי אפשר הואיל ואדם אחר חייב על הריגתו חייב על כלים עיין ב"ק ד' כ"ב ע"ב ד"ה בגדי ע"ש הטיב: