גאון יעקב עירובין קט

נכנסין לה בזו כו' ומשנינין דאפי' זה כנגד זה שרי אלמא לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא. ומתניתין דחצר הלכתא היא ודלא כר יודא דפליג עלה כדאמרינן הכא וכן אמר הריא"ף התם חצר מותרת אע"ג דדרסי בה רבים. וכולהי אמוראי קא פרשי מלתי' דרב דליכא מאן דפליג עלי'. ואי קשיא שמעתא דכיצד מערבין רה"ר דפריך מינה דר' יוחנן דירושלים ואוקמה למתניתא במבואות המפולשין הא התם רב גופי' אמר מחלוקת בסרטיא מכאן וסרטיא מכאן ואוקמה במבואות המפולשין לרה"ר הא רה"ר גופי' דלתות בעינן. ורב הא אית לי' דרבים לא מבטלי מחיצתא כרבנן אלמא אפי' לרבנן ברה"ר דלתות בעינן וליכא למימר הכא דאוקמה למתניתין דחצר כרבנן משום דקשיא לי' אי כר"י ומשום דאיכא שתי מחיצות פשיטא וכדפרישו בתוספות. אבל למאי דמסיק לעולם רבנן ורה"ר לטומאה איצטריכא לי' ה"ה לר"י ומשום דאיכא שתי מחיצות ומתניתין דכ"ע היא והיינו דאמר רב כוותי' אבל היכא דליכא שתי מחיצות מעלייתא כגון תל המתלקט בכולהי מידרסא או דפרוץ מכולהי רוחא דומיא דפסין ה"נ דרבים מבטלי לה הא מאן דאמר הלכתא כר' יוחנן איהו הוא דאמר דר"י פליג עלי' דר' יודא בהך דשתי מחיצות דאורייתא והלכתא כוותי' בתרווייהו דרבים מבטלי מחיצתא ושתי מחיצות לאו דאורייתא ומ"ל אי איכא שתי מחיצות ומ"ל אי ליכא שתי מחיצות אי רבים מבטלי בדאיכא שתי מחיצות נמי מבטלי וכן אמר הריטב"א בהדיא דירושלים אע"ג דהוו שתי מחיצות מעלייתא ושתים הוו בכל פתח עומד מרובה מהך גיסא ומהך גיסא אתו רבים ומבטלי לצורת פתחים ולגיפפי דהנך פתחי וכפרוץ במלואו דמיא מיהו איכא למימר דלא כהריטב"א אלא היכא דאיכא ב' מחיצות מעלייתא ובאינך תרתי שם מחיצות תו לא בטלי אפי' למאן דאית לי' בתרווייהו לחומרא וכי אמרינן שתי מחיצות לאו כלום הנ"מ היכא דליכא באינך תרתי שם מחיצות אבל היכא דאיכא שם מחיצות מהני שתי מחיצות מעלייתא דלא ליבטל שם מחיצות מאינך תרתי דהואיל ואיכא תרתי למעלייתא תו לא בטילי הנך שם מחיצות א"נ עומד מרובה אפי' לר' יודא לא בטיל כדאמר הרמב"נ. אלא הא דפרכינן ור' יוחנן דירושלים קשיא לן מה נפשך אי פתחין דידי' לא הוה בהו טז"א מאי טעמא דר' יוחנן הא התם לכ"ע לא בטילי שם מחיצות דידי' ואי הוה בהו טז"א ממאי דר' יוחנן כר' יודא לרבנן נמי דלתות נעולות בעינן כדאמרינן בשמעתא דכיצד מערבין רה"ר מיהא בלאו הא מילתא הא דרמי דר' יוחנן אדר' יוחנן והא דרמי דר' יודא ודרבנן אדר' יודא ורבנן כולהי צריכא תלמודא טובא ודהרמב"ם לכאורה מסתייע כדאמרן:

דף כ"ג הא דרבים אפי' מכונסין וכ"ת באר ל"ל ליתני אלא לרבים בלבד ה"א אבור, קאי בור לרבים אין ליחיד לא אבל באר אפי' ליחיד. וכ"ת א"ה היינו דר"ע כבר פירשוה בתוס' מיהא וודאי דליכא למימר הכי דהו"לל ליחיד עושין לו חגורה א"נ לבאר היחיד עושין לו חגורה אלא דשמואל ארווחי קא מרווח הלכתא דלא ליתי למטעי אפי' מאן דלא סליק אדעתי' למידק בלישנא ולאקשויי:

קמ"ל הלכה כריב"ב וכ"ת אימא ריב"ב נמי דבאר אפי' ליחיד והא דקתני באר הרבים לאפוקי בור הרבים וקאמר אפי' רבים באר אין בור לא כדכתבי בתו' וכ"ת רבים ל"ל ליתני אלא לבאר בלבד ה"א איחיד קאי יחיד לבא' אין לבור לא אבל רבים אפי' בור נמי. וכגוונא דאמרי' במכונסין א"ה הא תו ל"ל וקמ"ל מימרא יתירא דליחיד לא וה"ה דהומ"ל איפכא לא הותרו אלא לרבים והלכה כריב"ב וחדא מיני' נקט א"נ אגב אורחי' קמ"ל מים חיים:

מתני' ביתר מב"ס דכ"ע ל"פ דהנך לא מהני דלאו מוקף לדירה חשיבי חדא דהוקף ולבסוף נעשו ועוד דגינה שנזרע רובה הא מבטלי לי' לדיר'