גחלי אש ו

הקדמת המלקט והמאסף לשני החלקים. ברוך אלהינו שבראנו לכבודו ונתן לנו תורת אמת וקדשנו במצותיו וצונו תרי"ג מצות. ואמרו חז"ל רח"ח מ"ע כנגד אבריו של אדם, ושס"ה ל"ת כנגד ימות החמה, או כנגד שס"ה גידין. ואמרו במדרש תנחומא פ' תצוה כי היות מספר מ"ע כמספר כל האברים כל אבר ואבר אומר לו לאדם עשה בי מצוה, והיות מספר מצות ל"ת כמספר ימי השנה, כל יום ויום אומר לו לאדם אל תעשה בי עבירה, וכן מזהירין אותנו השס"ה גידין באדם ג"כ אל תעשה בנו עבירה, וכן מביא הדרשות אלו בהקדמת הרמב"ם לספר המצות, לפ"ז מי שעשה מצות עשה נותן כח בהאבר המכונה כנגד המצוה הזאת, וכן מי ששמר את עצמו ממצות ל"ת נותן כח וחיות בהגיד שהיא נגד הל"ת הזאת, וכן לכל יום ויום משס"ה ימות החמה דכל היושב ולא עבר עבירה כאילו מקיים מצוה, והם חיינו ואורך ימינו בעולם שכולו ארוך לעולם הבא. א"כ לפ"ז בעוה"ר שחרב בית מקדשנו ורוב מצות של תורה אינם נוהגים בזמן הזה, מאין נקח חיי עולם הבא על רוב אברינו, ושקוי לעצמותינו, ותרופה לגידיו, ואפילו בזמן שבית המקדש קיים ישנן הרבה מצות ששייכים דוקא למלך, לכ"ג, לכ"ה, ונזיר, וכדומה א"כ חסר לנו הרבה אברים והרבה גידים והרבה ימים, לכן אמרו חז"ל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, וכן כל שאר מצות שאינם נוהגים בזמן הזה מקיימים אנחנו בלימוד מפני שצריך להשלים המצות שאין כח בידינו לקיימם בפועל, על ידי עסק התורה, נמצאת למד שהמצות הנוהגים בזמן הזה אנחנו מקיימים בפועל, וזאת היא חיינו, ומצות שאינם נוהגים בזמן הזה אנחנו משלימים על ידי הלמוד, ואם לא נלמדם ולא נקיים אותם בפועל כלנו ת"ו מתים הן גוענו אבדנו כולנו אבדנו ח"ו, כי רובו ככולו. והא לך חשבון הרמב"ם ז"ל, וזה לשונו בסוף ספר המצות, אחר חשבו כל מ"ע, כתב וכשתסתכל ברמ"ח מצות עשה תמצא ההכרחיות ששים מהם ובתנאי שיהא בהאיש אשר אמרנו שחייב באלו המצות הששים ההכרחיות שיהיה ענינו כענין שרוב בני אדם בו, והוא שיהיה עומד בבית, ובמדינה, ויאכל המאכלים הידועים למין האדם רוצה לומר הלחם והבשר ויעשה סחורה עם בני אדם וישא אשה ויוליד בנים עכ"ל, ונתן סימן לששים המצות דשים המה מלכות, ותבין בעצמך כי מ"ע לקיים חסר לנו לפי חשבון זה קפ"ח מצות, וכן בל"ת דאמרה תורה (ויקרא יח פ"ה) ושמרתם את תקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ומפרש ל"ת ופירש בשמרנו א"ע ממצות ל"ת היא חיינו, וכיון שיחסר לנו הפעם ג"כ יותר משתי מאות ל"ת אינם כלל במציאות לעבור עליהם ואיך הם חיינו לעוה"ב, לשמור את עצמנו מהם כאמור אלא ודאי בעסק התורה וא"ש. לכן חוב קדוש מוטל עלינו ללמוד דינים שאינם נוהגים בזמן הזה יותר מהנוהגים כאמור, בפרט דיני הקרבנות דכל העוסק בצורת הבית כאילו בנה בית המקדש ממש, וכל העוסק בקרבנות כאילו בנה מזבח ממש והקריב עליו כל הקרבנות כולן כמו שאמרו חז"ל, וללמוד דיני עבודת יו"כ עולה על כלנה דמלבד שקיים את המצות שנהוגים בקרבנות יו"כ עוד יש בזה ענין אחד יותר על כל הקרבנות כמו שנבאר. דהנה חז"ל מנו (יומא דף נ"ה) ארבעה חלוקי כפרה, ועל עון כריתות ומיתת ב"ד ת"ו תשובה וי"כ תולין ויסורים ממרקין בזמן הזה וכן פסק הרמב"ם בהל' תשובה, דבזמן שאין לנו מזבח כפרה אינה נגמרת הכפרה אלא ביסורים כמות ח"ו, אבל בזמן שבית המקדש קיים שעיר המשתלח גומר הכפרה בלי יסורים, נמצא דבלימוד עבודת יו"כ ה"ל כאילו קיים ממש העבודה עם שילוח השעיר המשתלח ומכפר על כל ישראל בתשובה ויו"כ ומציל את החוטאים מיסורים ועל ערבות שלו ועל כלל ישראל, ממילא מובן גודל החיוב ללמוד, וללמד לעסוק ולהבין, ולפע"ד בשביל זה הטעם נ"ל הרא"ש ז"ל והרבה מן הראשונים כמו רבינו ירוחם והריב"ש ומהר"ם ניגרין ועוד הרבה מן הראשונים כתבו ג"כ הלכות אלו, לכן שבתי אל לבי לקבץ ולאסוף בעניי מה שכתבתי, כפי אשר ידי יד כהה מגעת לחפש ולבדוק ולאסוף על יד על יד דעות רבותינו הראשונים והאחרונים ז"ל מדיני עבודת יו"כ ולחברם לאהל אחד. וחלקתיו לשני חלקים, החלק הראשון אשר קראתיו בשם גחלי אש בו יתבאר באורך כל סדר עבודת יו"כ ועוד שאר דינים הנוגעים להלכות אלו עם תוספת ביאור, וקצת נופך משלי. והחלק השני קראתיו בשם דקה מן הדקה בו קבצתי דברי סופרים על דינים אלו, ומרומז עוד הפעם בקיצור כל הדינים אשר רמזתי בחלק הראשון עם מנחת ציון לבאר מקור הלכות מאיזה באר שאבתי אותם, והוספתי לקבץ דברי סופרים מששת ימי בראשית כמו שעשה הפייטן, וטעם הדבר יתפרש בפנים. ואף כי עמלתי בכל כחי להביא בכל מקום דברי חז"ל דברים ככתבם, מ"מ הרבה כללים הוצאתי מן רמז ועשיתי אותם לזכרון ע"י דברי סופרים, וכן סדרתי אותם וקבצתי אותם ממקומות מפוזרים ומפורדים בש"ס, ובראשונים כדרכה של תורה שהן עניים במקום זה ועשירים במקום אחר כדאיתא בירושלמי והובא בתוס' (כריתות דף ז') כי התורה ממרחק תביא לחמה. והרבה חידושים אשר חנני הש"י בזה, הן במילי דאגדתא, הן במילי דשמעתתא בהלכה ברורה אשר הוצאתי מדברי הראשונים ז"ל לדמות מילתא למילתא, וכן לדעת דברי סופרים מכל הלכה והלכה לאו מילתא זוטרתא היא לעשות כללים לתורה כמו שמבואר במס' עירובין (דף נ"ד ע"ב) אמר רב חסדא אין תורה