אבן שתיה רעח

הרשב"א בכתב שם הטפל וכתב שם העיקרי בלשון דמתקרי דפסול משום לעז ומ"ש משם חולי דלא חיישינן ללעז להני דלא ידעי דהוא שם מ"ח. אם פעמים חותם בשם זה ופעמים בשם אחר דינו כמו אם יש שינוי בין עליתו לתורה לחתימתו. מה שכתב הכנ"י דקריאת השמות עיקר קפידותן תלי רק הכל בהמגרש והמתגרשת ולא בקריאת העולם יש להעיר ע"ז קצת מעירוכין ד' וא"ו. מה שחידשו דשם הנכתב בכתובה לא נחשב לעולם לנשתקע צ"ע קצת מירושלמי פ' בני העיר

סימן צו בדין חניכה שהכל קורין אותו בו. ב"מ כמה שא שיטות בהא דכתב חניכתו דכשר ולפי פירושם מבואר שאם לא כתב רק החניכה לחוד פסול אף דיעבד לפי"ז היכא דאיכא קצת ספק בשמו העיקרי צריכין לכתוב דוקא שני גיטין וזה טוב יותר מלסמוך על כתיבת חניכה לחוד. ראי' שגם המחבר סובר כשיטה זו ביאור בדעת הקונדרוסין דמצריך שני גיטין בשם מחמת חולי אף אם לא קראו לו לעולם בשם זה

סימן צז במה שכתב הלק"ש דמי ששמו אברהם יצחק או כה"ג ונקרא בפי כל בשם אחד מהם די אפילו לכתחילה לכתוב שם הנקרא בפי כל לחוד יש לפקפק ע"ז מדברי הב"ש בשם חזקיה בשם חזקיה ומדברי הפמ"א כמבואר בפנים בארוכה

סימן צח באשה ששמה נחמה בילא ובפ"כ נקראת נעכא. ב"מ מה שהכריחו לרש"י לפרש כתב חניכתו היינו כינוי של המשפחה ולא מפרש כפשוטא. עוד במה שהוא ביאור על שם העיקרי וגם הביאור של השם הוא ג"כ משם הקודש מ"מ נקרא ג"כ בשם כינוי ובזה מתורץ מה שהקשו על הג"פ בדין שם לעז שהוא שם בפ"ע ב"מ בפלוגתת המחברים אם המכונה קאי על האדם או על השם בנידן דידן יותר טוב לכתוב המכונה נעכא

סימן צט במי שהכל קוראין לו בפניו בשם קטנות לחוד הוא בוש בדבר וכתבו שם זה לחוד אפשר דאף בדיעבד נמי פסול וראי' לזה מדברי הרא"ש ותשובות הב"י

סימן ק במי שהלך למדינה אחרת ושינה שמו מטעם הידוע לו בענין שאין בזה רמאות אי בעינן גם בזה שלשים יום או דדינו כשם מ"ח ודי בשעה אחת או דלא מהני כלל. ב"מ דבשם העיקרי בודאי די ביום אחד וראי' מקטנה בת יום אחד שאביה מקבל את גיטה כמבואר בפנים. מפירוש המשניות להרמב"ם פ' השולח מבואר דאין אדם יכול לשנות שמו ב"מ דרב בב"ב קס"ז חולק על הירושלמי דפ' השולח בהא דאמרינן התם אית בר נש דחכמין לחבריהון באפין ולא ידעי שמהתהון ועפי"ז מתורץ ג"כ קושיית השירי קרבן שם הוכחה דלדעת הרא"ש יכול אדם לשנות שמו כפי מה שרוצה אין צריכין לזה חזקה של שלשים יום. מתשובות רש"י שהביא הרמ"א בסי' קכ"ט סי' יו"ד מוכח דגם כה"ג צריכי תלתין יומין דוקא וגם צ"ע מדברי רש"י הללו על הפוסקים שהוכיחו מרש"י גיטין דף ל"ד דסובר דבשקר אינו יכול להחזיק שמו כלל והכא מבואר להיפוך. ב"מ דאף לשיטת הפוסקים דיכול אדם לשנות גם שם אביו מ"מ בזה כיון דכל אנשים קוראין בשמו הראשון בעינן לכ"ע דוקא שלשים יום

סימן קא באשה ששמה פיגא והיא חותמת בשני יודין מדברי הכנה"ג משמע לכתוב בשני יודי"ן אמנם אנן בתר הט"ג גרירן דכל שקורין בצירי כותבין בחד יו"ד

סימן קב ע"ד כתיבת שם האשה בשא בג"פ אפשר דתלמודא דידן מגילה י"ג סובר דשם בתיה נשתנה לשם יהודיה משא"כ המדרש סובר יהודיה זו יוכבד א"כ לא נשתנה שמה מעולם לפי"ז אפשר דאין לכתוב בתיה

סימן קג בדין הוחזק שלשים יום דכותבין שמו לא מצינו מפורש אי דבעינן דוקא שיהי' השלשים יום רצופין או דדי אפילו במפוזרים כי כל כהאי לישנא מצינו בגמרא דוקא דברצופים ופעמים אפילו מפוזרים כמבואר בפנים. בתשובת הרמב"ן שהביא הב"י ביו"ד סי' רי"ח מסנהדרין לענין עיר הנדחת ומסיק דיותר מסתברא דלא בעינן רצופין. ראי' מהנודר מהעיר וכהן שיש בו מומים אם דש בעירו

סימן קד במה שחקרו אם חליצה מצוה בפ"ע היא או דינה רק כגירושין ואם רצונם להשאר כך ולא להנשא לא איכפת לן בזה. בדברי התוס' מבואר שיש חילוק דהיכא דהוא מצוה אז אמרינן דסתמא לשמה משא"כ בגירושין כיון דלאו מצוה היא לא אמרינן בו דסתמא לשמה לפי"ז כיון דחליצה סתמא פסולה ויבום סתמא כשר וע"כ משום דהאי מצוה והאי לאו מצוה ומזה הטעם קי"ל דמברכין על יבום ולא על חליצה ראיה מגמרא דחליצה מצוה היא ראי' דהפנ"י סובר ג"כ דהוא מצוה ביאור ברש"י סנהדרין י"ט וברמב"ם הלכות מלכים ומתורץ בזה כמה קושית דלא כאחרונים בזה. ביאור בדברי תשובת הרשב"א סי' י"ח במה שכתב שכל מצוה היא באה ע"י עבירה כמו שלות הקן אין מברכין עליה. ב"מ בדין דעיקר תקנות חז"ל בברכות הוא דוקא אם בקרא נאמר דרך ציווי אבל בלאו הכי אף דהוא מצוה אין מברכין. אף שהרדב"ז כתב שיש לזהר מחליצה אין ראי' מדבריו לדידן ויתר הדברים מבוארים בפנים: