אבן העוזר על הש"ס מט

גוד אסיק במחיצות שבין הגגין אף שאינן ניכרין, ואפ"ה ס"ל לרבנן מטלטלין מגג לחצר כלים ששבתו בחצר, והא דמשני ר"ש לטעמי' כו', משום דבעי לתרץ גם לר' יוחנן דאיהו ס"ל כהלכתא דלא אמרינן גוד אסיק כרב: והשתא א"ש הא דפי' ר"ת לקמן הא דאמר ר' יוחנן מי השמיעך דבין עירבו כו', פי' ר"י אמר הכי לשמואל בשלמא לדידי דס"ל גם שם כר"ש א"ש, אבל אתה דס"ל שם כרבנן מי השמיעך כאן דבין עירבו כו', הרי דס"ל לר"י דלא אמרינן גוד אסיק כרב, ע"כ א"ש דמשני ר"ש לטעמי' אליבא דר"י וזה ברור ומהרש"א נדחק בזה

שם ע"ב בד"ה גג וחצר כו', מה שתמהו התוס' כאן לא קשה לפי' ר"י דלעיל דף פ"ג בתוס' ד"ה קס"ד, אך כאן חזרו התוס' מפי' ר"י דלשם, וזהו דעת הטור או"ח סי' שע"ה דלא ס"ל פי' ר"י דלשם ועמ"ש שם

בא"ד וי"ל דלשמואל כו' עכ"ל, מכאן קשה לי על הה"מ הביאו דעתו בסי' שע"ה הב"י והש"ע סוף סעיף ב' בלי חולק. דלזה שתשמישו בקשה אין נותנין אפי' להשתמש בכלי חצר. שלא יאסר על חבירו שתשמישו בנחת להשתמש בכלי בתים עי"ש, לדבריו קשה מנלי' להש"ס דהא דאמר ברישא בגבוה י' לבני חצר משום גזירה, אימא משום הכי אסור כי היכא דלא לאסור על בני מרפסת להשתמש בכלי בתים. ותו הא דכתבו התוס' לרב אסור ברישא לבני חצר משום גזירה אטו כלי בתים, הא אי לאו דגזרי הוי שרי, ולדעת הה"מ בלא"ה אסור לבני חצר כדפי', תו דדין זה בעצמו הוא תמוה בעיני, דזה לא מצינו שאנו נאסר על האדם להשתמש בשלו כדי שחבירו יהא מותר להשתמש בכלי ביתו, דהא אפי' ליחיד האוסר על רבים אין כופין אותו אלא היכא דאיכא מדת סדום נהנה וזה אינו חסר כמ"ש ס"ס שפ"ו, ותו שכן מבואר בספר עבודת הקודש להרשב"א ש"ג דין י"ט וז"ל עמוד ותל בחצר שגבוה י' וסמוכין למרפסת תוך ד', בני חצר אסורין בו בכלים ששבתו בתוך הבית לפי שלבני המרפסת בנחת ולבני חצר בזריקה עכ"ל, הרי דבכלי חצר גם בני חצר מותרין דלא כהה"מ, וצ"ל דהה"מ ס"ל כפי' ר"י דלעיל דף פ"ג ד"ה קס"ד וכו', אבל הטור וש"ע סי' שע"ה דהן דחו דברי ר"י מהלכה כמ"ש לעיל דף פ"ג, ע"כ דברי הה"מ אלו הן דחויין מהלכה, ודברי הרשב"א ותוספות הן עיקר, וצ"ע

דף צ"ד בד"ה אבל היכא כו' וי"ל כו' עכ"ל, תירוצם דחוק מאוד דע"כ רב פפא שם הדר בי' לגבי' ר"א, דאל"כ תקשה על רבנן שם היכי אשכחן כה"ג דחייב:

ע"כ נלע"ד לתרץ דלא יסתרו סוגיות הש"ס זה את זה ע"פ דאיתא לעיל דף י"א (ע"ב) במשנתינו, דב"ה סברי מבוי ניתר בלחי או קורה ור"א ס"ל לחיים וקורה וקאמר הש"ס שם לימא ר"א ס"ל ד' מחיצות דאורייתא וב"ה ס"ל ג' מחיצות דאורייתא, ודחי הש"ס די"ל ב"ה ס"ל ב' מחיצות דאורייתא ור"א ס"ל ג' מחיצות דאורייתא, פי' אבל לענין טלטול דרבנן הוסיפו לכל מר מחיצה יתירא ע"ש:

ותו מצינו פלוגתא דר"י וחכמים בסוף פרקין ר"י ס"ל ב' מחיצות דאורייתא ורבנן ס"ל ג' מחיצות דאורייתא, וע"כ צ"ל בין ר' יהודה וחכמים ס"ל כב"ה ולא כר"א דשמותי הוא, וע"כ צ"ל דר"י ס"ל כמו דדחי הש"ס לעיל (שם) דב"ה ס"ל דב' מחיצות דאורייתא, ור"א ס"ל ג' מחיצות דאורייתא, לכן ס"ל לר"י כב"ה דב' מחיצות דאורייתא, אבל רבנן ס"ל דב"ה ס"ל ג' מחיצות דאורייתא, ור"א ס"ל ד' מחיצות דאוריי' ופסקי רבנן כב"ה דמחיצות דאורייתא הכי קי"ל דג' מחיצות הוי רה"י ד"ת:

ועפ"ז יתורץ דע"כ צ"ל דהסוגיא דשבת דפריך שם לר"א ע"כ לא פריך אלא אליבא דר' יהודה, דאי לרבנן דר"י דס"ל דר"א ס"ל ד' מחיצות דאו', לא הוי מצי למיפרך שם היכא אשכחנא לר"א במשכן דהוי דרך מקום פטור, דהא י"ל דמצינו רה"ר לרה"י דרך מקום פטור, בסתם כל הוצאה שהיא מרה"י שיש לה ד' מחיצות וע"כ מוציאה דרך פתח, ותוך הפתח הוי מדאוריי' מקום פטור למאי דקי"ל חודו הפנימי יורד וסותם, דלמה שבתוך הפתח ליכא אלא ג' מחיצו' דלא הוי רה"י לר"א עד דאיכא ד' מחיצו' אלא צ"ל דפריך שם לר"א אליבא דר"י דס"ל דלר"א ג' מחיצות דאו', א"כ תוך הפתח הוי רה"י גמור וצידי ר" כר"ה ע"כ היכן מצינו דרך מקום פטור לר"א, אבל סוגיא דהכא אזיל אליבא דהלכתא, הרי דסוגיא זו דכאן אזי לרבנן דר"י דקי"ל כמותם, וסוגיא דשבת ע"כ אזיל לר' יהודה ולא לרבנן כמו שהוכחתי:

והשתא נבאר הסוגיות, דסוגיא דשבת דע"כ אזיל אליבא דר"י כמו שהוכחתי, לכן משני שם דאליבא דר' יהודה ע"כ פלוגתייהו בדליכא חיפופין, דר"א ורבנן כ"א לשטתו אזיל דלרבנן דר"א דס"ל ב' מחיצות דאורייתא, ולא משכחינן ר"ה אלא אם אין לו רק מחיצה מצד אחד, וכן הי' במשכן ר"ה, ומסתמא בר"ה כי הא דלית ביה אלא מחיצה מצד הא', וודאי לא הי' שם חיפופין דדוקא היכא דאית בי' שני מחיצות דדחקי הקרנות אהדדי עבדי חיפופין דלא יזיקו הכתלים כיון דדחיק להו עלמא אבל אם אין לר"ה רק מחיצה מצד א' דרויח להו עלמא ולא דחקי הקרנות מסתמא לא עבדי חיפופין, ע"כ לרבנן אפי' ליכא חיפופין אפ"ה הוי צידי ר"ה מקום פטור, דאל"כ קשה היכא אשכחנא דרך מקום פטור דחייב, אע"כ מזה הוכיחו דלרבנן אפי' ליכא חיפופין נמי צידי ר"ה הוי מקום פטור, אבל ר"א ס"ל ג' מחיצות דאורייתא אבל ב' מחיצות הוי ר"ה. וע"כ בר"ה של שני מחיצות אית בי' חיפופין כי היכא דלא לידחקו הקרנות אהדדי ואתי לחכך בכתלים לכן בזה הוי צידי ר"ה מקום פטור, אבל בדליכא חיפופין י"ל דצידי ר"ה כר"ה לר"א, הרי דפלוגתייהו בליכא חיפופין וכ"א לשיטתו אזיל, אבל בדאיכא חיפופין לכ"ע צידי ר"ה מקום פטור הוא. אבל סוגיא זו דקאי אליבא דהלכתא והיינו לרבנן דר"י, ע"כ עיקר פלוגתייהו בדאיכא חיפופין וכ"א לשטתו, וזה דכ"ע דהיינו ר"א דס"ל דהמוציא מר"ה לרה"י דרך מקום פטור חייב, וע"כ רבנן דר"א לשטתייהו דס"ל ג' מחיצות דאורייתא ותוך הפתח לדידהו רה"י הוי, א"כ קשה היכא אשכחנא דרך מקום פטור דחייב מש"ה סברי רבנן דע"כ צידי ר"ה מקום פטור הוי, ומוכח עכ"פ בדאיכא חיפופין דלאו ר"ה היא, אבל ר"א לשטתו ס"ל ד' מחיצות דאורייתא, וא"כ י"ל דלעולם צידי ר"ה אפי' בדאיכא חיפופין נמי ר"ה הוי, ודקשיא לך האיך אשכחן דרך מקום פטור דחייב, י"ל דמצינו מרה"י דרך הפתח דתוך הפתח לא הוי רה"י כיון דפרוץ במילואו ולית לי' כ"א ג' מחיצות הוי מקום פטור לר"א, וע"כ שפיר אמר הש"ס דס"ד דווקא בדאיכא חיפופין פליגי, קמ"ל דלרבנן אפי' ליכא חיפופין נמי ר"ה הוא, משום דלרבנן הוי ר"ה בין יש לה חד מחיצה ובין היכא דיש לה שני מחיצות, ובשניהם צידי ר"ה מקום פטור הוא, וזה ברור לתרין הסוגיות דלא יסתרו אהדדי

שם ע"ב בד"ה ושמואל אמר כו' ומיירי בין בי' כו' עכ"ל, נ"ל דקשיא להתוס' ללישנא בתרא דביתר מי' כ"ע ל"פ א"כ תקשה רב מ"ט לא אמר כשמואל, דה"ל לאוקמי מתניתין בקרויו בד', ותירצו התוס' בשלמא לשמואל דמתני' מיירי גם בי' שייך למינקט בו ב' רוחו' משום י' אך דהל"ל נפרצו סתם דהוי משמע נמי יתר מי' מרוח א', אלא משום בית נקט בהדיא מב' רוחות, אבל לרב דא"א לאוקמא אליבי' בי' דהוי אכסדרה ורב לטעמיה כו', מש"ה לא רצה לאוקמי מתני' ביתר מי' דוקא ומשום בית, דכיון דלא שייך למיתני חצר מב' רוחות כלל לא ה"ל למינקט ב' רוחות משום בית: ומ"ש א"נ סבר רב כו', ר"ל רב לשטתו דביתר מי' לא אמר פי תקרה כו', הרי דיתר מי' חמור מנפרץ במילואו בי', אבל לשמואל ס"ל כיון דנפרץ במילואו כל הפירצות שוין הן, וה"ה קרן זויות שוה ליתר מי' אליבא דשמואל, ומהרש"א נדחק ללא צורך, וצ"ל דתירוץ ראשון דהתוס' כאן ס"ל לעיל כתירוץ ב' דהתוס' דשם דקרן זויות שאני דב' לריעותא היא עי"ש, אבל לתירוץ הא' דשם דאורחא דמילתא קתני עי"ש, קשה ללישנא קמא דבי' כ"ע לא פלוגי א"א לאוקמי לשמואל מתני' גם בי', ומ"ש התוס' א"נ סבר רב כו' היינו לתירוץ הראשון דלעיל דאורחא דמילתא קתני, אבל לתירוץ שני דשם מוכח דקרן זויות חמור, דהא מרוח א' אפי' יתר מי' שרי ובקרן זויות אפי' בי' אסור

שם בד"ה בי' כ"ע לא פליגי כו' ולא אמרינן פתחא הוא עכ"ל, י"ל לרש"י דהאכסדרה יש לה ד' עמודי' בד' זויות האכסדרה שהתקר' נסמכת עליה' כמ"ש רש"י בשמעתין לקמן, ולפ"ז כי אמרי' פי תקרה מג' רוחות והוי כאלו יש מחיצות ממש סביב העמודים מבחוץ מג' הרוחות, ואז ברוח הד' הוי השני עמודים כשני לחיין והוי