עץ יוסף על ויקרא רבה ז:ד

מגירסין מבשלים:

אתא ובא. ר"ל המלך בא:

אלא במה שהוא מצוה כו' ר"ל אחר שראינו בנח שנא' וירא ה' ועל כל זה לא נצטוה עוד הפעם שיעלה קרבנות ולא מצאנו שהקריב עוד. ובישראל הזהיר שישמרו להקריב א"כ מוכח שקרבניהם ערב לו יותר:

כימי משה כמ"ש (ישעיה ס"ג) ויזכור ימי עולם משה עמו:

כימי שלמה שירדה האש כשחנך בהמ"ק. ונרמז שלמה בשנים קדמוניות דכתיב בו ויחכם שלמה מכל בני קדם:

כימי נח שערבה מנחתו כדכתיב וירח ה' את ריח הניחוח. ומפרש כימי עולם מי שנתחדש העולם בימיו. ובילקוט גרס כימי נח הה"ד כי מי נח זאת לי:

כימי הבל שערבה מנחתו כדכתיב וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. והבל היה קדמון בהקרבת קרנות שמתחלה לא הקריב אחר. ואע"ג דאדה"ר הקריב כדלעיל סוף פ"ב אינו מפורש בתורה. ועוד שקרבן של אדה"ר היה על חטאו ופשוט שאין בו ערבות כל כך:

שלא היתה ע"ז בימיו אבל בימי נח אף שהוא ובניו נקיים ממנה. מ"מ כבר נמצאת ע"ז בעולם שהרי בימי אנוש התחילו הטועים בה. ועניינו מפני שיש שני טעמים במצות הקרבנות. אחד הסרת הרע מפני שהיו להוטים אחר ע"ז. ולכן יחד ה' בית לשמו ויקריבו שמה קרבנותיהם ולא לע"ז. וכמ"ש בתנחומא וכדעת הרב המורה. והשני הוספת הטובה מפני שע"י הקרבנות הם מורידים השפע מלמעלה ע"י הכוונה הרצויה. וזהו ערב לו יותר. ולכן אמר שיערב לו כימי הבל שאז לא היה ע"ז ולא היה הכוונה בהסרת הרע לבד. כי אם בעשה טוב:

אקוביטין כסא שיש לו סמיכות מכל צד [ערוך]:

והיה ערב לו הכניסו לו תבשיל השני ואכלו והיה ערב לו והתחיל ממחה בקערה. כך עולות מחים כצ"ל. ור"ל מדממחה בקערה התבשיל השני פי' שגרף באצבע ואכלו. ראיה גדולה שהתבשיל השני ערב לו ביותר. כך אמר דוד בשם ישראל עולות מחים אעלה לך. ודרש מחים לשון ממחה. ר"ל שקרבנותינו יהיו ערבים עליך יותר משל נח [יפ"ת]:

לבורגנין סוכות שומרי העיר:

ולן שם וצריך לומר שהיה בענין שהיה יכול ללון גם בראשונה כגון שהיו שניהם במקום אחד:

במה שהוא מתמה על העולה בפסיקתא ובילקוט פ' פנחס הגירסא במה שהוא מתנה על העולה. ופי' ממה שחזר ושנה עליו כמה פעמים:

עד הבוקר מכאן דשל ישראל הוא ערב לו ביותר כצ"ל. [יפ"ת] וא"ת ומנלן דבנח לא הוכשר כן. י"ל מדכתיב היא העולה דריש למעוטי בימי נח. ואח"ז צ"ל מכאן שהעולה כולה כליל לאשים. והוא ענין בפני עצמו. וכאשר רשמתי פה בפירוש משם ואילך לסי' בפני עצמו:

מכאן שהעולה כו' מדכתיב על מוקדה למימר שתשרף לגמרי על האש דהיינו לשון מוקדה. לאפוקי שלא יסתפק במה שתעשה כצלי ואח"כ יטלנו בעת הדשן: