עץ יוסף על ויקרא רבה ה:א

זש"ה והוא ישקיט. משום דק"ל מאי לאשמת העם. בעי לפרש דמשיח כצבור ור"ל שאין ה' נושא פנים לצבור טפי מיחיד אלא משוה אותם ליחיד כדלקמן סוף סי' ג'. ולהכי מייתי האי קרא דכתיב ביה על גוי ועל אדם יחד. ואיידי דמייתי ליה מפרש כוליה קרא:

ישקיט מעולמו כו' האי קרא בעניינא דדור המבול משתעי. ואהא מפרש הכא והוא ישקיט מעולמו כלו' כך אמרו דור המבול והוא ישקיט מעולמו מלהיות משגיח בו לעשות הדין בעושקים הרשעים. ומי ירשיע כלו' אם הוא אינו מרשיע אותם בדין. מעתה מי ירשיעם לחייבם בדין. לפיכך גם הם לא עשו דין בארץ באומרם שהעולם הפקר לית דין ולית דיין. וכן אמרו והוא יסתיר פנים מעולמו מצעקת הנעשקים והצדיקים לעשות עמהם אות לטובה. ואם הוא מסתיר פנים מעולמו מי ישורנו פי' מי יביט וישגיח בו לטובה. ולפי שכפרו דור המבול בהשגחה לגמרי בין השגה הכללית דהיינו על כלל האומה ובין בהשגחה הפרטית דהינו פרטי האנשים. לזה אמר שם אליהו במענתו שאמרו דור המבול והוא יסתיר פנים וגו' ועל גוי ועל אדם יחד. כלו' בין על גוי כלל האומה ובין על אדם פרטי בשניהם יחד אינו משגיח כלל. ועל זה אמר בעל המאמר שהוא כדיין שמותחין את הוילון לפניו ואינו יודע מה נעשה בחוץ. ומביא ר"מ בעל המאמר ראיה שאליהו אמר זה בשם דור המבול ולא כמדבר בעד ח"ו. שהרי כך אמרו דור המבול בפירוש עבים סתר לו ולא יראה כלו' שהוא כאילו משים ענן וערפל סביביו לבלתי השגיח בעולם. והאי קרא דעבים סתר לו וגו' ע"כ נאמר בשם אומרו דהיינו דור המבול כדכתיב בתריה האורח עולם תשמור אשר דרכו מתי און אשר קומטו ולא עת נהר יוצק יסודם. אשר כל זה נדרש בדור המבול. ובזה הוכיחו אליפז לאיוב לומר שגם הוא הלך בעקבות דור המבול לכפור בהשגחה. וממילא אף מקרא זה והוא ישקיט וגו' נדרש בדור המבול שאליהו אמר זה בשם אומרו דהיינו דור המבול [נזה"ק]:

דייך מאיר כלו' דייך בדברים הללו שאין כך כוונת הכתוב כי אינו דומה למאמר עבים סתר לו כי נזכר שם מפורש בשם אומרו. אבל כאן נאמר סתם והוא ישקיט ומי ירשיע וגו' כאילו הוא מדבר בעדו. ולא הו"ל לסתום במקום שיש לטעות בדבר הנוגע לאמונה. והו"ל לפרש ולומר ויאמרו הוא ישקיט ומי ירשיע וגו':

ומי בא וחייבן. ור"ל שמקרא זה דבק למ"ש למעלה האמור למלך בליעל כו'. וזה כלפי מה שהיה איוב מיחס עול במשפטי ה' היה מוכיחו שאין מן הראוי שיאמרו למלך שעושה שלא כדין. וזה אם מצד שאין ספק שכל דרכיו משפט כי מלך במשפט יעמיד ארץ. ואם יראה הפך זה. דברים בגו. וכן הקב"ה ודאי שעושה משפט. או שעם שיהיה האמת שעושה עול מי הוא זה אשר מלאו לבו לומר מה תעשה. כי מאחר שהוא מלך הכל ברשותו וכל אשר עושה בשלו עושה: וכן השי"ת שברא העולם והכל שלו יכול לעשות מה שירצה ומי יאמר לו מה תעשה. ולזה הביא ראיה מדור המבול שכשהשפיע להם ה' שלוה לא נמצא מי שמיחה בידו לומר לו למה תעשה כה עם היותם חייבים מאד. כי ידעו דדברים בגו. וכן כשהסתיר פניו מהם לא נאמר לו שעושה שלא כשורה [יפ"ת בב"ר פ' ל"ו]:

זרעם נכון לפניהם. דאיוב לפרש מעשה דור המבול בא כדאי' בב"ר פ' כ"ו. והמקראות הללו בדור המבול משתעי שהם הצליחו כל כך ואמרו לאל סור ממנו:

נ"כ נכון. ומופנה לג"ש. דאל"כ די שיאמר זרעם לפניהם. דהכנה מאן דכר שמיה:

ונאמר להלן היו נכונים. וניחא ליה למילף נכון מנכון אע"ג דלא מיירי באשה:

בניהם ובני בניהם. כלומר שהיו רואים בני בנים רבים. שזהו שם הצאצאים בני בנים היוצאים מן הבנים. אחר שילדו מהר עת אחר עת:

יניקיהון בניהן ובנותיהן:

בערבייא צווחין לינוקא עוילא. פי' בלשון ערבי קורין לתינוק עוילא. ור"ל דלא תימא דאקטני השור והפרה שנזכרו לפניו קאי דא"כ אין זה חידוש כלל שדרך העגלים לרקד ולדלג כבני צאן. אלא בתינוקות מיירי שהם בני אדם וארשעים הנ"ל קאי:

ירקדון כאילין שדיא. דאי רקידה בעלמא כלומר שהיו חזקים ובריאים כבר נאמר ישלחו כצאן עויליהם:

שורך טיבורך:

והדלק לי את הנר שהוא יותר מבקשת צור או סכין שצריך ללכת ברחוק עד שימצא נר:

עובדא. פי' מעשה:

דילידת שילדה:

לברא להבן הנולד לה באותה השעה:

בוצינא נר:

קטע חותך:

שריהון דרוחתא השר של הרוחות רעות:

עם דמתעסקין בעוד שהם מתאבקים זה עם זה לנצח זה את זה:

קרא התרנגול ומאז אין יכולת לשדים להזיק:

א"ל אזיל גלוג כו'. פי' א"ל השד לתינוק לך השתבח לפני אמך ותן תורה לאל שקרא התרנגול:

לאמא דאמך כלומר דרך הפלגה:

דלא קטעת אמי שורי. שלא חתכה אמי טבורי ואני חלש ומסוכן ואיני יכול להרוג אותך. כי השדים ג"כ מתים כבני אדם כדאי' בפרק אין דורשין. ומ"מ היה בו כח לעמוד כנגד השד:

פחד המזיקים כד"א מפחד בלילות:

מי א"ל שלא עשית כשורה. שאע"פ שרשעים היו. מ"מ היותם נדונים בדין קשה זה. ועוד מה שהמית עולליהם וטפם יראה צד עול בדין:

כשורה ישורנו קדשיר דכנוי ישורנו משמע דקאי הקב"ה דעליו נאמר והוא ישקיט: