עץ יוסף על ויקרא רבה ד:ח

והקב"ה סובל עולמו. היינו שנושאו ומעמידו כאומר תולה ארץ על בלימה וכן היותו מניע כל העולם:

מכלה הגוף כלו' שהיא קיימת אחר מותו והוא מתבלה בעפר:

יחידה בגוף כלו' עצם נבדל ואין לה חבר בגוף להדמות לעצמותה:

אינו אוכל בגוף כלו' הנפש המשכלת איננה צריכה לדבר מאכל בעצם. רק הגוף אין ביכולתו לקבל הנפש בקרבו מבלעדי מאכל המחזיק כחו. אבל התורה והמצות והמעשים טובים ומחשבות טובות היא לחמה. וכן אחר הפרדה מהגוף נזונית מזיו השכינה:

רואה ואינה נראית פי' שמשגחת בגוף ואינה נראית לנו שאין מהותה מושג:

והקב"ה רואה ואינו נראה. ר"ל שהוא משגיח בכל העולם ואין נסתר מנגד עיניו. ואינו נראה שמהותו נעלם מהכל:

טהורה בגוף שאין לה ערוב בחומר:

והקב"ה טהור שהוא נקי מחומר שהוא שכל נבדל מחומר ואין לו שום ערוב בדבר גשמי. או פירושו שהנשמה טהורה בגוף שאין החטא אלא מצד החומר. והקב"ה טהור שהוא נקי מכל חטא וגנות כי לא אל חפץ רשע הוא. וזהו דמייתי הכא קרא טהור עינים מראות ברע:

אינה ישנה בגוף פי' אין כחה בטל רגע מפעולתה בגוף וכדאיתא בב"ר פ' י"ד בשעה שהאדם ישן הנשמה עולה ושואבת לו חיים. וכן מ"ש הקב"ה אין לפניו שינה פי' שאין בו בטול מפעולותיו כי בטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. ואילו יצויר סלוק כחו מהעולם רגע יחדיו יסופו. והיינו דמייתי הנה לא ינום ולא יישן שר"ל שהשגחתו מצויה תמיד: