עץ יוסף על ויקרא רבה ד:א

זש"ה ועוד ראיתי כו' משום דק"ל דלא הול"ל נפש כי תחטא שהנפש לבדה אינה חוטאת רק בחברה עם הגוף כדלקמן. ולכן הול"ל איש או אדם שנא' על חבור הגוף והנפש. כמו אדם כי יהיה וגו' איש כי יהיה טמא. ובעי לתרוצי שמפני שהנפש נתונה במקום המשפט וע"כ הכתוב כמתמיה איך יוצאה ממקום המשפט וחוטאת כדלקמן. מייתי האי קרא למדרש ביה דה"ק מקום שהמשפט נתון דהיינו הדין שמה הרשע דהיינו הנפש החוטאת. ואיידי דמייתי ליה לקרא דריש ליה בכמה אנפי כדרך המדרש:

מקום שסנהדרי גדולה כו' ר"ל ששלמה צווח איך נהיה דבר זה שבמקום קדוש יהיה מושב לצים:

בשער התוך כו' משום שלא נמצא בשום מקרא שער הנקרא כן בירושלים על כן דרשו שער ע"ש מקום המשפט כמו ועלתה יבמתו השערה. והתוך במקום חתוך בחילוף אותיות אחע"ה והוא מקום שב"ד הגדול יושבים בירושלים שמשם הלכה יוצא חתוכה ופסוקה כמ"ש וקמת ועלית אל המקום וגו' לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין וגו' [רש"א]:

הן די תלייא כו' היכן שהוא תולה האדון כלי זיינו. הדיוט הרועה תולה שם תרמילו או סלו:

עבידין קטולין ישראל עושים שם הריגה:

ואת אוריה ליכא לפרש שאוריה נהרג בעזרה. כי לא מצינו זה שנהרג בעזרה. אלא פי' בירושלים דמדכתיב דיהויקים הרגו והשליך נבלתו אל קברי בני העם מסתמא בירושלים הוה:

שמה הרשע שם ויגוף ה' ופי' הרשע העונש ע"ד והרשיעו את הרשע. ור"ל שס"ל כמ"ד בפ' שני שעירים זבח וקטר לעגל בסייף. גפף ונשק במיתה. שמח לבו בהדרוקן. וכיוצא בזה בבמד"ר פ"ט. ולהכי קמתמיה שלמה מאחר שנעשה הדין בעובדים בסייף. למה מתו עוד המגפפים שמן הדין אינם חייבים מיתה מפני זה. כיון שמסתמא לא גמרו בלבם לעבוד עבודה. דאל"כ היו משתחוים לה מיד כאחרים. כי מי המונע בידם אז:

וקראתים אלהות כו' ור"ל כי חטאתם כבדה מאד שאחר שהקב"ה הצדיקם וקראם אלוהות לומר שהם קרובים לו יתברך ואינם צריכי' השפעת זולתו כאוה"ע המושפעים מהמזלות ומניעיהם כי ישראל גדולים ממה"ש ולא האמינו לו אבל נכנעו לחשוב כי הם צריכים לאחרים שיהיו עוזרים אותם וכדמשמע מדכתיב וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל. א"כ אפילו שלא עבדו העגל ולא חשבוהו לע"ז מ"מ במה שנשקוהו ושמחו לקראתו הנה הם מודים שהם צריכים לקבל שפע מזולת ה' וזה די להם לחייבם מיתה אחר שכבר הוזהרו שאין להם צורך לזה:

מקום שנעשה בהן מדה"ד כו' שהיה קשה לשלמה שאחר שהם נענשים במה שאין להם חלק לעוה"ב למה עכ"ז ענש אותם בעוה"ז טפי מכמה דורות שהם חוטאים וה' מאריך אפו להם להענישם לעוה"ב. והרד"ל כתב וז"ל מקום שנעשה מדה"ד בדוהמ"ב שמה הרשע שם וימח את כל היקום כדתנן דוהמ"ב אין להם חלק לעוה"ב [ובירושלמי שם ילפינן מהאי קרא] ורוה"ק צווחת כו' מדה"ד בסדומיים וה' המטיר על סדום שמה הרשע כדתנן אנשי סדום כו' בדין ורוה"ק כו' כצ"ל. והענין לומר שלכאורה הוא כעוות הדין ח"ו שכבר קבלו עונשם בעוה"ז ונימוחו מעוה"ב ג"כ כו' עכ"ל:

ורוה"ק צווחת כו' ר"ל שהרוה"ק משני מפני שחטאו בצדקה שעשה להם ה'. לכן עונם חמור טפי מצד היותם גם כן כפויי טובה שבטובה שהשפיע להם בעטו בו הפך הראוי להכיר בחסדי ה'. וכן סדום חטאו הפך מה שהיה ראוי לעשות חסד ברבוי ממונם. ולכן לקו בעוה"ז ובעוה"ב:

בתיהם שלום מפחד ובדור המבול מיירי כדפי' לעיל בב"ר פ' ל"ו:

ארץ ממנה יצא לחם דבסדום מיירי בודאי כדאיתא בב"ר פ' נ':

הגנן פי' הגינה:

משכשכו במים:

ונשכח תורת הרגל כו' שלא יעברו עלינו עוברים ושבים למען ישאר הארץ הטובה לנו לבד:

קח את כל ראשי העם. ס"ל שאע"פ שלא הזכיר הכתוב שעשו כן שופטי ישראל. נתקיים דבר ה' ולא הוצרך הכתוב לכותבו. ולהכי קשיא ליה שכיון שהוקעו הנצמדים לבעל פעור למה היתה המגפה נוגפת בעם שהרי במעשה פנחס הוא שנעצרה המגפה. וצ"ל שס"ל דאותם שמתו במגפה היו מהזונים אלא שלא נצמדו לבעל פעור ולכן ק"ל כיון שלא חטאו רק בזנות אע"ג דענשן מפורש בקבלה יכרת ה' לאיש אשר יעשנה כדאי' במס' ע"ז. מ"מ לא הו"ל להמיתם ברגע אלא להאריך אפו בהם כחייבי כריתות שאין מדת הדין מתוחה עליהם מיד:

ורה"ק משני שלפי שחטאו במקום שקבלו טובה מה' ולא הכירו בחסדיו גדול עונם שהיו כפויי טובה. ועוד שאחר שידעו רוע לב בלעם שהוצרך לה' להפוך להם קללתו לברכה היה להם להזהר מהלכד בזנות שהיה בעצתו לבנות מואב:

מקום שהפכתי כו'. זה היה בשטים בערבות מואב כמ"ש (מיכה ו) ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים:

שני דברים בימין של הקב"ה:

ביד שמאל של הקב"ה:

אשר בידו נפש כל חי. ויד שמאל משמע כדיליף ת"ק דברייתא (מנחות דף ל"ו ע"ב) מדכתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים [הרש"ש]:

רק חזק לבלתי אכול הדם. והטעם כדי שלא יקבל הנפש שהוא חלק אלוה ממעל הפסד ופחיתות מנפש הבהמה כי הדם הוא הנפש. והן עתה אתה גרוע יותר מהבהמה בעשותך תועבות גדולות כנאמר ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע וגו' כלומר שהבהמה מבינה יותר מהאדם [כמו שור הפר של אליהו והחמור של ר' פנחס בן יאיר] וזהו ואתם הולכים וחוטאים [קול בוכים]:

ואת יוצאת איידי דנקט יוצאת ממקום המשפט נקט נמי הכא יוצאת:

וחוטאת בא לדרוש סוף המקרא דלעיל מקום הצדק שמה הרשע. מקום שהצדקתים בו ואמרתי כי הדם בנפש יכפר שמה הרשע. שם אוכלים הדם וחוטאים [רד"ל]:

כי תחטא בשגגה חפס איסור בחטאת כדרך הש"ס למינקט חטאת חלב וחטאת דם כמ"ש התוס' בכמה מקומות [רד"ל]: