עץ יוסף על ויקרא רבה לה:ו

חוקים שמביאין את האדם כו'. דריש חוקים ענין כתיבה וחקיקה. ומפרש שהכתיבה היא שנכתב האדם לחיי העולם הבא. ולהכי מייתי מכל הכתוב לחיים דמזכיר כתיבה. דאילו לומר שהתורה מביאה לחיי עוה"ב אין צורך ראיה מכאן. שכל התורה מלאה מזה:

הסייף והספר כו׳ רשב"י הככר והמקל כו׳. הנה רשב"י עשה המשל בככר שהוא מורה על רוב הטובה. והמקל שהוא העונש ועם העונש הקטן שאינו דבר ממית כדי לכלול השכר שנמשך ממנה האהבה. והעונש אשר עליו תהיה היראה. אמנם ר״א המודעי אמר שלא הוצרך הקב״ה לידעם בשכר. כי אם ביראת העונש. וגם זה מופלג וגדול כסייף לא קטן כמקל:

ויגרש את האדם גו׳ ואת להט החרב זה הסייף. לשמור את דרך גו׳ זה הספר כדמפרש:

זו דרך ארץ שקדמה לתורה כ״ו דורות. ור״ל שהקב״ה צוה שישמרו את הדרך ארץ ואת התורה ואם לא ישמרו יכנסו לגיהנם. וזהו ואת להט החרב המתהפכת וכמו שתרגמו התרגומים:

הככר והמקל כו׳ אפשר לשמור את דרך עץ החיים דריש עץ וחיים עץ זה המקל וחיים זה הככר [רד"ל]:

חרובין תאכלו גם זה מדברי ר׳ שמעון בן יוחאי שמפרש לשון חרובין היינו ירקות תאכלו וזהו מקל היסורים. ואע״ג דאין מקרא יוצא מידי פשוטו י״ל דמשום דחרובין קשים לגוף כחרבות כמ״ש ז״ל להכי קאמר באכילתן חרב תאכלו. ואיידי דמייתי הכא דרשב״י מייתי נמי דר׳ אהא דקאי אהאי קרא:

צריכין ישראל לחרובא כו׳. פי׳ צריך היהודי לדוחק ועוני עד שאין לו מה לאכול רק חרובין אז עושה תשובה:

יאה כו׳ נאה ויפה העניות לבת יעקב כרצועה אדומה בראש סוס לבן. ערקא פי׳ רצועה. ונראה דזה מיירי כשפרנסתו בצמצום. אבל עני מדוקדק ביותר אחז״ל שמעביר על דעת המקום ועל דעת הבריות: