עץ יוסף על ויקרא רבה לה:ד

חוקים שבהם חקקתי כו'. הא דלא קאמר דחקות היינו מצות שאין להם טעם שהשטן משיב עליהם. י"ל דא"כ ברישא הו"ל למכתב מצותי והדר חקותי דרך לא זו אף זו:

שבהם חקקתי את השמים כו'. דייק מדלא קאמר אם בחוקים. ואמר בחקותי. לכן דרשו חוקים שחקקתי בהם כו' כי התורה היא חק וגבול ומדה שחקק וחצב בה כל הענינים [מגלה עמוקות]. שעל ידי התורה נברא העולם כדאי' ברבה ובתנחומא ריש סדר בראשית:

חוקות ירח וכוכבים. ובשמש נמי איכא חוקה מדכתיב בתריה אם ימושו החוקים האלה. דקאי אכל הנזכר:

חקקתי הים. שלא יעבור גבולו:

חקקתי את החול. שלא יכנוס החול לפנים מגבולו. אלא לעולם התפשטות הים עד גבול החול שהוחק בבריאה. ואע"פ שפעמים המים מתמעטים ויכנס החול לפנים. לא יתמיד. אלא בזמן מועט ישובו המים לגבולם הראשון:

את התהום. מים התחתונים איקרו תהום כאומר תהום אל תהום קורא וגו'. ונתן לו ה' חק שלא יעלה ויציף העולם:

חק וחג לגזירה שוה. מיותר ולא גרסינן ליה [א"א מת"כ ויפ"ת]. והרד"ל כתב וז"ל תהום חוק וחקת לג"ש כצ"ל. ופי' דילפינן האי חוק וחקת הכתובים בשמש וירח וים ותהום מן חקות הנאמר בשמים וארץ ששם כתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים כו' וכן בחקותי דהכא לומר שכל אלו החוקות הן בזכות חקת התורה עכ"ל:

חוקים שהם חקוקים על יצה"ר. פי' שע"י התורה נשבר היצה"ר ונדכה. ור"ל שניתנו לשמירה כלפי היצה"ר: