עץ יוסף על ויקרא רבה לה:יב

עד כמה גשמים כו׳. מייתי לה הכא למדרש גשמיכם הצריכות לכם לבד דהיינו ב׳ למר וג׳ למר לא פחות ולא יותר. שרבוי הגשמים צער. דיומא דמטרא קשה כיומא דדינא:

יורה ומלקוש וכתיב בתריה ואספת את דגנך [רד״ל]:

וגשמים באמצע דרש מטר ארצכם הוא לבד יורה ומלקוש [רד״ל]. דיורה ומלקוש היינו תחלת זמן הגשמים וסופן. ולעולם איכא גשמים באמצע:

בר׳ ינאי אמר חמשה הה״ד כי לשלג כו׳. כצ״ל [רד״ל]:

ואלין חמישתא כלו׳ אלו ה׳ רמוזים בלשון מטר ארצכם בעתו. ולבד זה יורה ומלקוש. הרי ז׳. וקרא דיורה ומלקוש לא נקט אלא תחלתן וסופן כדכתבתי לעיל:

עבר הוינא כו׳ הייתי עובר לפני בית הכנסת ושמעתי קולו כו׳:

אחד לעשרה שבמקום שהיה ראוי לעשות אחד עושה עשרה. ומה שלא פירש תעשרנה לשון עושר. דתעשירנה מבעי ליה. ובשה״ש רבה פסוק אני לדודי ועלי תשוקתו הגירסא אם זכיתם תעשרנה. ואם לאו תעשרנה שתעשה לכם אחד מעשרה:

פעמים שעושה בזכות איש אחד כו׳. מייתי ליה הכא למדרש קרא דידן בהכי דגשמיכם אתא לומר לכל אחד ואחד מכם. ומדכתיב ונתנה הארן יבולה ולא קאמר יבוליה משמע אפילו מין אחד. ומדכתיב ועץ השדה ולא קאמר ועץ הארץ כדכתיב בקללות משמע אפילו שדה אחת:

בזכות עשב אחד כלו׳ שצריך אתה בעולם להעשב ההוא לאיזה איש להחיותו בזה לרפואה וכדומה. והנזה״ק כתב שהכוונה שלפעמים יש עשב אחד שכלול בו אור ניצוץ קדוש מאד יותר מבזולתו. ובהגיע עת הניצוץ קדוש לצאת חוצה כדי בחינתו. הגשמים יורדים בזכות אותו אור הקדוש הכלול בו באותו עשב להוציאו מכח אל הפועל ע״י הגשמים עכ"ל:

בזכות שדה אחת פי׳ בעבור שדה שהוציאו ממנו מעשרותיו כראוי:

דבר שאי אפשר כו׳. דבגשמים מיירי דהוא דבר שאי אפשר לומר עליו די. שאף שירדו עתה כדי ספוקן עוד צריכות אחר זמן. ולכן אי אפשר לומר עליהם די סתם. ואפי׳ על שעת רבויין אין לומר די כדאמר בפ״ג דתעניות דאי אפשר להתפלל על הגשמים שילכו להם. אבל בשאר ברכות אפשר שיאמר אדם די לי בזה כמשה״כ רש ועושר אל תתן לי. ולאה אמרה די לי בנים כדאי' בפרק הרואה. ולפ"ז פי' בלי די עד שיעור מרובה שתרצו שלא יתברכו עוד ולא תוכלו לומר די:

לפי שבעוה"ז כו' לסימא במילתא דנחמתא כדרך המדרש:

הקב"ה עושה אותן ברכה כו'. שירדו בשעה שאין מצירין לעולם כמ"ש בעתו וכמ"ש לעיל בלילי ד' [רד"ל]: