עץ יוסף על ויקרא רבה לה:י

בימי הורדוס שסתר בנין דעזרא ובנה אותה בנין יפה כדאי׳ במס׳ ב״ב לא היו יורדים הגשמים אלא בלילות ולמחר היה יבש מה שהיה יורד מפני שהיתה חמה מזרחת לנגב את הארץ כדי שלא יתבטלו ממלאכת הבנין. ובזה ידעו שמעשיהם לש״ש אע״פ שסתרו בנין עזרא ובנו בה בנין אחר והיה נראה לאנשים שעשה זה הורדוס כדי להתגדל [שם]:

ד״א ונתתי גשמיכם בעתם בלילי שבתות. לפי שבלילי ד' הן אמת שאין האנשים יוצאין יחידים. אבל הרבה בני אדם יחד אין כאן סכנת מזיקין יותר לצאת. חבל בליל שבת איכא מונע אחר מלצאת מלבד המזיקין שהוא אסור במלאכה ואין בני אדם יוצאין מבתיהם אפילו הרבה יחד. ולזה בלילי ד׳ עדיין איכא ביטול להרבה בני אדם יחד שהוא מונע אותם מלצאת. אבל בלילי שבת ליכא ביטול כלל. ולזה הדר אמר דבעתם הוא בלילי שבתות [ק"א]:

מעשה בימי שמעון כו׳. כלו׳ ואם תספק ותאמר איך יספיקו גשמים מעטים כאלו לברכת השנה. בא וראה שזה נמצא בחוש והברכה היתה רבה להודיעך שאין הגשמים סיבת הברכה אלא ברכת ה׳ היא הסיבה. ובזה היתה הברכה יוצאה מהנהוג יותר ממה שהיה מירידת הגשמים הטבעיים. ולזה צררום החכמים ושמרום למשמרת לאות לדורות הבאים שידעו מה גורמים המעשים הממשיכים השגחת האל יתברך וברכתו [ק״א]: