עץ יוסף על ויקרא רבה ל:ה

הה"ד ארחץ בנקיון כפי. משום דבעי לפרש ולקחתם לכם משלכם ולא מן הגזל. מייתי הא דדרשינן ארחץ בנקיון כפי על הלולב שיהא נקי מן החמס ומן הגזל ואז יסובבו בו המזבח כדרכם להקיף בו המזבח:

במקח. שיקח הלולב במעותיו ולא שיגזול. ולאו מולקחתם דריש. אלא מלכם הוא דממעטינן גזל כדבסמוך:

והיבש פסול. פרש"י דבעינן מצותו מהודרת דכתיב ואנוהו. וע' שם בתוס':

של אשרה ושל עיר הנדחת פסול. משום דלשרפה קיימי ולולב בעי שיעור והני כיון דלשרפה קיימי כשרופים דמי וליכא שיעורא:

הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא. כצ"ל וכן הוא בסוכה במשנה:

אני והו הושיעה נא. במתני' פרש"י אני והו בגימטריא אנא ה'. ועוד מע"ב שמות הן ע"כ. וכתב הא"ר שלפ"ז צריך להיות וה"ו בלא א' שהשתי שמות משם של ע"ב היוצא מהפסוקי' של ויסע ויבא ויט וה"ו בלא א'. וכן לפי טעם אני וה"ו בגימטריא אנא ה' מוכח כן. אבל הלבוש כתב עוד מדכתיב והוא אסור בזיקים. וכ"כ התוס' יו"ט. וזה באל"ף בירמיה ואבודרהם כתב דהרמב"ם היה גורס והוא באל"ף. ופי' שרומז לפסוק אני אני הוא כו' שהבטיחנו בזה לישועה ע"כ:

אותו היום שביעי של סוכות הוא הושענא רבה:

אלו הקרבנות. דבדידהו נמי קאמר ואסובבה את מזבחך. וקאמר ארחץ בנקיון כפי דלא יקריב מן הגזל:

זה הלל שהיו אומרים אותו על הקרבן:

שיש בו לשעבר ויש בו כו'. ולהכי קאמר ואספר כל נפלאותך שפירש כל נפלאותך שעתיד ותעשה לנו. דאל"כ קשה מי מצי מספר כל נפלאותיו מי ימלל גבורות ה':

ויש בו לע"ל. פי' לעולם הנשמות. וע' בפסחים קי"ח. ותפס שני הקצוות יחד שקודם הכל ושאחר הכל. ואח"כ האמצעים. ואח"כ מפרש להו כסדרן:

לא לנו ה' לדורות הללו. שהם בצרה ומבקשים מה' שיצילם למען שמו ולא למענם. וזהו לא לנו שאין לנו זכות:

אהבתי כי ישמע ה' לימות המשיח. דכתיב התם אפפוני חבלי מות כו' והיינו חבלי משיח:

כל גוים סבבוני לימות גוג ומגוג. שיעלו עמו כל הגוים לירושלים למלחמה וכתיב התם בשם ה' כי אמילם וגו':