עץ יוסף על ויקרא רבה ל:ג

שנא' וגם נצח ישראל. לפי דרש זה קרי ליה להקב"ה נצח ישראל על שנותן הנצוח לישראל. וה"ק ליה שמואל לשאול שמפני שה' חפץ בנצחון ישראל לעולם לכן יקרע הממלכה ממך ויתננו לדוד שהוא מיהודה שנתן לו הנצחון כאומרו ידך בעורף אויבך:

שנקרא נעים ע"י פרי עץ הדר שעמו:

א"ר אבין פנה כו'. כבר כתבתי למעלה שסימן זה צריך להתחיל ד"א ולקחתם לכם ביום הראשון הה"ד פנה אל תפלת הערער אמר רבי אבין אין אנו יכולין לעמוד כו':

על אפו. והערוך גרס על אופו. ופי' מנהגו ועקרו ודעתו:

שנא' אלהים משפטיך למלך תן. ומזמור זה דוד אמרו שכתיב בסופו כלו תפלות דוד. ומה שאמר לשלמה פי' שחבר אותו על שלמה או על מלך המשיח:

יושב ומשמר כו'. שכשמעיין שביטל קצת ממלאכתו שוהה שעה בלילה כדי להשלימה בסוף שלא תחסר מלאכתו שצריך לעשות ביומו. וכן דוד אמר בענין התפלה שאף שפעמים לא התפלל בזמנו מחמת איזה טרדה משלים אותה אח"כ. ולהכי קרא לנפשו עני בענין זה כי כן דרך העני שע"י שהוא צריך להשלים מלאכתו לכדי חייו נותן לב להשלימה בסוף אם אירע שהפסיק ממנה לפעמים. והרד"ל כתב בפועל שסתמו עני וכיוצא בו פי' הרמב"ם בפי' המשניות פט"ז דכלים גנוניות העני שהוא הפועל ע"ש ופירש לכשיפליג כו' וילקישנה כלו' שמאחר תפלתו יותר משאר ב"א לאחר שיפליג ממלאכתו. ודרש כי יעטוף כי יאחר כמפורש:

תפלתו של מנשה. מפרש בשוח"ט שהיה ערער ממעשים טובים:

תפלתו ותפלת אבותיו. פי' תפלת מנשה ותפלת אבותיו שבצרוף תפלת אבותיו נתקבל' תפלתו:

צווחין. קורין:

לחתירתא עתירתא שהקב"ה עשה לו מחתרת תחת כסא הכבוד לקבל תפלתו שלא מדעת המלאכים כדאי' בפ' חלק. ומייתי לה הכא דניחא מה שקראו ערער שאף בשעת תפלתו לבו לא נכון עם ה' ולכן היו מלאכי השרת רוצים לדחותו כדאי' ברות רבה פ"ה:

משיב הרוח. וישבהו קדרשי לשון משיב הרוח:

בדורות הללו. דרש הערער לשון ערו ערו והיינו חורבן בהמ"ק:

תפלה זו של ר"ה ויוה"כ. ודריש תפלתם של כל יחיד ויחיד:

מכאן שהקב"ה כו'. פי' תכתב זאת לדור אחרון שילמדו מכאן שהקב"ה מקבל שבים [כמ"ד בגמרא דאף גז"ד דיחיד נקרע בתפלה. דאל"כ בלא זה ידעינן מן התורה] והראיה מדקרי אותם בריה חדשה:

של חזקיה. שהיה נטוי למיתה. שאם לא היו שומעים לסנחריב היה משחית בהם אם היה נוצח בהם:

שבראן ברי' חדשה. שאחר שהיו כמתים וחיו. הו"ל כנבראו מחדש:

ומה עלינו לעשות. השתא חזר לענין ראשון שפירש הכתוב בקבלת שבים בר"ה ויוה"כ. וקאמר אחר שה' בורא השבים בריה חדשה. עלינו ליקח לולב לקלסו שנא' ועם נברא יהלל יה:

ואומר ולקחתם לכם. ופי' לכם עליכם מוטל הדבר לעשותו: