עץ יוסף על ויקרא רבה כז:ז

ר' לוי פתח כו'. משום דק"ל מה ראה לעשות שור ראש לקרבנות כדבסמוך בעי הכא לתרוצי מפני שחטאו בו להכי מייתי האי קרא דדריש תועבה יבחר בכם בהאי ענינא. ואגב דמייתי ליה מפרש ליה בענין אחר כדרך המדרש:

מאין מלא כלום מליחה סרוחה. כצ"ל. (יפ"ת):

ממאה פעיות. דריש מאפע מאה פעיות. ודריש נמי מא' פעיה. כלו' אחד מהפעיות הוא לחיים כי רובן למיתה. וצ"ע דבש"ר פ' כ"ה קאמר תשעה חלקים למיתה ואחד לחיים משמע דאינה מסוכנת כל כך כדאמר הכא:

וביותר כשהוא זכר. נכתב כאן משום שטפת המאמר דר"פ תזריע שמסיים שם כן ע"ש [רד"ל]:

אומה אחת אתם לי כו'. אע"ג דקראי דמקמי האי קרא באו"ה משתעי. האי קרא לאו בדידהו משתעי אלא חוזר לישראל שהזכיר לעיל וקאמר להו הן אתם מאין. אומה אחת אתם לי כו' כלומר מכל האומות אין לי אלא אומה אחת כי כל האומות כאין ואין בעולם אלא אתם. וע' בענף:

שהקב"ה עתיד לעשות. פי' פעלכם פועל הנעשה לכם:

אינם אלא בשביל פועה אחת כו'. פי' בשכר שקבלו התורה. כי לולי הם היה העולם חרב כדאי' בריש רות רבה ולכן יספיק זכות זה לכל מה שיאכלו בעוה"ז. ושכר מצות שמור להם לעוה"ב:

אותה תועבה שכתוב כו'. ר"ל לפי שיראה שבמעשה העגל הפסידו שכר נעשה. לכן אמר שהקב"ה צוה שמאותה תועבה יקריבו קרבן שמשם ראיה שלא חטאו ישראל בזה. וכדא"ר לוי גופיה בסמוך: