עץ יוסף על ויקרא רבה כז:ג

פתח ולא יהיה עוד כו'. משום דבעי לתרוצי דהא דכתיב שור או כשב ולא קאמר עגל היינו משום עשו להם עגל מסכה כלומר שלא להזכיר עונם כדלקמן מייתי האי קרא דקאמר שאין ה' רוצה בהזכרת עון. ומעין זה מייתי משרפים והשופר והסוטה והבהמה דכולהו מחד טעמא:

לקילוס. פי' שבעופפותם מקלסים את ה' כדאי' בפדר"א ובפ' אין דורשין:

מפני שהוא קרן של עגל. ע' בפ"ג דר"ה:

לפיכך קראו הכתוב שור ולא עגל. והא דכתיב קח לך עגל. ועגל וכבש. שאני התם דאי הוי כתיב שור אתי למעוטי בשור ממש והמצוה בעגל. אבל הכא ליכא למעוטי דהא כתיב כי יולד והיה ז' ימים וגו':

הה"ד שור או כשב או עז. דאיידי דבעי למכתב שור כתב נמי כשב ועז ולא כתב טלה וגדי: